מי אמר פורטל מידע פתוח ולא קיבל?

רשמים מכנס מידע פתוח הבינלאומי IODC 2018- חלק א’.

החוויה הכי חזקה שלי במהלך הכנס, שהתקיים השנה בבואנוס איירס, ובו נכחו יותר 2000 איש ואישה מ-85 מדינות, זה ההתפעלות וההתרגשות מעצם העובדה ש-Open Data is a thing. אז אנחנו מכירים כנסים של חוקרים, רופאי שיניים או עורכי דין. כי אנחנו גם מכירים חוקרים, רופאים ועורכי דין מסביבינו. אבל כשאני אומרת שאני עובדת בארגון לפתיחת מידע ממשלתי, אני מקבלת בהיה ארוכה ונפנוף יד “אה, זה משהו של מתכנתים. ביג דאטה?” לא בדיוק. והינה, באים אנשים מכל העולם, אבל באמת מכל העולם (חלקתי מונית עם שר התקשוב של האי Saint Lucia שסיפר על פורטל המידע הממשלתי החדש שלהם) ומדברים על אתגרים של איכות מידע ממשלתי שנאסף, הגנה על פרטיות בפרסום נתוני בריאות ונתוני למ”ס, קביעת סטנדרטים למידע ברשויות שונות לצורך הצלבתם, הצורך לשכנע פקידים לשחרר מידע ללא מורא, והקושי למשוך משתמשים לאפליקציות של ניטור הוצאות הממשלה. בעצם כל אותן הבעיות שאנחנו מכירים בארצינו הקטנטונית קיימות גם בניו זילנד, בקירגיסטן ובבורקינה-פאסו, וגם שם יש פעילים נחושים שהדבר מדיר שינה מעיניהם.
משהו לא צפוי, אך גם לא מפתיע, הוא שלא אחת דווקא במדינות המתפתחות יש פעילות אקטיבית יותר בתחום. מדינות עם מנגנונים בירוקרטיים מבוססים וכבדים כמו גרמניה למשל, מתקשות לחדש ולהיות agile. לדוגמה, כדי להטמיע מערכת תוכנה חדשה, צריך לקבל אישור נפרד מוועדות של כל בעלי עניין – נשים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים וכו’ – לוודא שאינה פוגעת באף מגזר. מה שכמובן לוקח שנים. ובלוס אנג’לס, כל תהליך הרכש של העיריה מול הספקים מתנהל עדין על נייר. לכו תאספו נתונים על חוזים וחברות שעובדות עם העיר.
במדינות מתפתחות לעומת זאת, יש לחץ רב, וגם כסף רב, של ארגונים בינלאומיים, כגון הבנק העולמי וקרן המטבע, שרוצים שקיפות ויכולת מעקב אחרי כספי הסיוע שהם מעבירים לממשלות המקומיות. ועל כן הם מדרבנים הקמה של פורטלים למידע ממשלתי, תומכים בארגונים שבונים הכשרות בסגנון school of data לעיתונאים ופעילים, ובונים אפליקציות למעקב אזרחי אחר פרוייקטי בינוי תשתיות לאומיים. כך שיש לנו לא מעט ללמוד מאחינו המתפתחים. בפוסטים הבאים אספר על דוגמאות לפרוייקטים מגניבים שראיתי, סיפורים מעניינים ששמעתי, וגם על הרצאה שהעברתי על הסדנא.