מרי משוחחת עם ד”ר רועי פלד שמשחרר מידע

מרי משוחחת עם ד”ר רועי פלד ממקימי התנועה לחפש המידע. על התקדמות חופש המידע בארץ ובעולם, על חלוקת האחריות לאיכות ולאפן פרסום המידע בין הממשלה לחברה האזרחית, ועל תפקידו של ארגון האו. ג’י. פי. בתהליך פתיחת המידע לציבור

דוח רכבות אוטובוסים

שירות הרכבת בישראל ידע כמעט עשור וחצי של התפתחות מהירה הכוללת פיתוח תשתיות חדשות, שדרוג התשתיות הקיימות והגדלת כמות הנסיעות והנוסעים בהתאם.

אחת הבעיות הקשות המלווה את צמיחת שירותי רכבות הנוסעים בישראל היא הגישה לתחנות הרכבת.

בשל נסיבות היסטוריות, מרבית תחנות הרכבת בישראל ממוקמות בשולי או מחוץ למרכזי האוכלוסייה. אפשר היה לצפות לפיכך שהגעת הנוסעים אל התחנות ומהן ליעד תהיה שאלת מפתח בתכניות הפיתוח של רכבת ישראל. בפועל אנחנו רואים שוב ושוב שהתכנון של רכבת ישראל מסתיים בשער התחנה.

שירות אוטובוסים אל ומתחנות הרכבות הוא חלק חיוני מפתרון התחבורה שמציעה הרכבת.

בשנת 2010 הושק פרויקט “קו רציף” של רכבת ישראל ומשרד התחבורה, שנועד “להעניק לנוסעים בתחבורה הציבורית מסלול רציף, קצר ככל הניתן ועם זמני המתנה מינימליים”. במסגרת הפרויקט הוספו קווי אוטובוס, שונו קווי אוטובוס קיימים והותאמו לוחות זמנים על מנת לשפר את שירות האוטובוסים אל ומתחנות הרכבת.

מטרת הדוח היא להציג את הקשר בין הרכבות לאוטובוסים ולהצביע על פערי תכנון הקיימים בסנכרון הרכבות והאוטובוסים.

בדוח החלטנו להתמקד בציר היציאה מתחנת הרכבת – כלומר ברגע שנוסע יוצא מתחנת הרכבת כמה זמן יצטרך לחכות לאוטובוס? האם תמיד יש אוטובוס? ומהי תדירות האוטובוסים בתחנה?

בהמשך לכתבה שפורסמה ב-Ynet והכתבה מ-The Marker  להלן הדוח המלא אודות סנכרון רכבות-אוטובוסים: דוח רכבות אוטובוסים.

מרי משוחחת עם תומר לוטן, המנכ”ל היוצא של המרכז להעצמת האזרח

מרי משוחחת עם תומר לוטן, המנכ”ל היוצא של המרכז להעצמת האזרח, על החסמים של הממשלה בביצוע החלטותיה, על הצורך בשיפור יכולות הניטור שלה עצמה אחר יישום מדיניותה וגם על הנחיצות במעקב מצד החברה האזרחית, בייחוד בכל הנוגע בשימוש בתקציבים. תומר הציג את פרוייקט המוניטור של המרכז שעוקב אחר הביצוע של החלטות ממשלה, כמו למשל החלטות ממשלה לתמיכה בנגב, שויון מגדרי, פקוח על המזון במוסדות חינוך ועוד

 

 

 

 

הדרך המייאשת לתחנות הרכבת בישראל

משרד התחבורה משקיע מדי שנה עשרות מיליוני שקלים בפרויקט ‘קו רציף’, שנועד ליצור אינטגרציה בין האוטובוסים לתחנות הרכבת. צוות “תחבורה ציבורית פתוחה” שלנו, בהובלת מיכל יאנקו ו- דפנה שזף בשיתוף עם 15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בדק מה קורה בשטח, ומצא שתחנות רכבת רבות הממוקמות הרחק ממרכזי ערים, כלל לא נלקחות בחשבון בלו”זים של האוטובוסים. בתחנת כפר חב”ד תצטרכו לחכות כמעט 50 דקות לאוטובוס הקרוב, בנתניה יש בממוצע אוטובוס 1 על כל 48 נוסעים שיורדים מהרכבת, ושלא נתחיל לדבר על מוצאי שבת ושעות ערב מאוחרות.

הסיקור ב-ynet וב-TheMarker

 

 

 

 

הממשלה תומכת בהקמת מרכזי הנצחה להרצל ולז’בוטינסקי – אך לא ליצחק נבון

https://www.themarker.com/news/politics/1.4282001

מסכמים את מושב הקיץ בכנסת

שבי ביומן הערב של רשת ב’:

https://soundcloud.com/nirshman-pr/260717a-1

שבי בקול ברמה על סיכום מושב הקיץ:

 

 

 

הממשלה תומכת בהקמת מרכזי הנצחה להרצל ולז׳בוטינסקי – אך לא ליצחק נבון

צבי זרחיה | 24.07.17 | דהמרקר

.הכנסת העבירה הצעה להגדלת תקציב ההנצחה להרצל, והממשלה מקדמת מרכז להנצחת מורשת ז’בוטינסקי. במקביל, הממשלה מתמהמהת בהנצחת מורשתו של יצחק נבון .האוצר: נבחן ייעול התקציב הקיים לצורך יצירת הנצחה שוויונית עבור האישים הרלוונטיים

שוחחתי עם מרי לויצקר מנהלת תחום ממשל וקהילה של הסדנא על סדנת תחקור תקציב לעיתונאים באוקראינה

שוחחתי עם מרי לויצקר מנהלת תחום ממשל וקהילה של הסדנא. דיברנו איתה על הכשרה לעיתונאים שהיא ערכה באוקראינה לכתיבה על התקציב. למדנו על הדמוקרטיה באוקראינה, על ביזור השלטון שם, המלחמה בשחיתות, על השפה האוקראינית, ועל מצב הנשים במדינה זו, וגם על החוויה של מרי כאישה המטיילת לבד באוקראינה. בסוף חזרנו לכאן להתנחם שיכול להיות יותר גרוע, אבל בהחלט אפשר עוד לתרום רבות לקידום המידע הפתוח כאן ושם. היה מעניין

אז  מה זה בכלל ממשל פתוח?

  מאת מור רובינשטיין

בשבוע שעבר יצא לי לכתוב פוסט באנגלית על מידע פתוח והמדבר, בו הסברתי שאין כיום הגדרה למילה פתיחות כרעיון פוליטי-חברתי. השבוע, התרגשתי לראות שממשלת ישראל מארגנת שולחנות עגולים על מנת לבחון את ההגדרה של “מהו ממשל פתוח?”. זהו צעד מבורך ונחוץ בהחלט לקראת תכנית העבודה החדשה של הממשלה על ממשל פתוח, כי באמת שאין הגדרה אחת כזו המקובלת בעולם. אמנם יש קווים מנחים לשאלה מהו ממשל פתוח – אבל כתפיסה, אין הגדרה אחת למילה פתיחות בהקשר של ממשל ומשילות,  וכשעובדים ביחד על נושא שכזה, חשוב לייצר הבנה אחידה בין הממשל לאזרחים.

אז כמו שהבנתם, חשבתי על השאלה מהו ממשל פתוח כבר הרבה זמן. עכשיו, סוף סוף, אני חושבת שאני יכולה לענות עליה קצת יותר טוב.

נתחיל מהסוף ונעשה קצת סדר במושגים: ממשל פתוח זה לא אותו הדבר כמו קוד פתוח. הרעיון של ממשל פתוח הוא קצת יותר עתיק מעולם התוכנה, ואנחנו צריכים לא להתבלבל בין השניים. טכנולוגיה יכולה אולי להיות כלי לממשל פתוח, אבל היא לא צריכה להיות העיקר, היא צריכה להיות אחד מהכלים בסל הפתרונות. צריכים גם לזכור שמידע פתוח הוא לא פתרון בפני עצמו, הוא גם לא טכנולוגיה. הוא משאב, אבל לזה נגיע יותר מאוחר.

אז מהי פתיחות?

בעיני פתיחות זו היכולת לשים את האגו בצד ולשמוע דעות אחרות. היא לתת לכולם להרגיש שהוא משמיע את דעתו ושזו נשקלת. פתיחות היא היכולת להסביר לאחרים למה התקבלו החלטות מסוימות, מבלי להרגיש מותקפים, כדי שהצד האחר יסמוך עליך ויווצר אמון. פתיחות היא היכולת לאפשר לכל אחד ואחת לקחת חלק ביצירה משותפת, לא משנה מה היכולות שלהן, היכן  נולדו, מיהם הוריהם, ולמי  הצביעו בבחירות האחרונות. פתיחות היא היכולת לתת לכולם להרגיש בטוחים ובטוחות כשהם מביעים את דעתם.

ומכאן כשאני מסתכלת על ישראל, מה לפי דעתי הוא ממשל פתוח?

א. זו היכולת של הממשלה והכנסת לקבל משוב מכל רחבי האוכלוסייה. המשוב הזה יכול להיות בצורה יזומה, כמו שאנחנו עושים בסבב הזה של יוזמת הממשל הפתוח, או בדחיפה, שכל אזרח יוכל לתת פידבק על שירות שקיבל ולקוות לקבל מענה עליו שניתן בצורה מכבדת ומהירה. יש כבר התחלה עם פורטל gov.il, אבל נדרש מאתנו יותר. כל אזרח ואזרחית צריכים לדעת איך הם פונים כדי לתת משוב; שהמשוב טופל ונענה; והממשלה צריכה למדוד את המשוב ולהבין ממנו כיצד ניתן לשפר את שירותיה.

ב. פתיחות משמע גם לדעת איך ולמה התקבלו החלטות. זה יכול להיות החלטות בכנסת, בממשלה או בבית המשפט. בשביל זה אנחנו צריכים מידע שלטוני, בעיקר בנושאים כמו משאבי טבע, הסביבה, הכלכלה והחינוך, והבנה כיצד עובדות המערכות הטכנולוגיות שמאחורי המידע הזה. זה אומר גם שהמידע צריך להיות נגיש במקרים מסוימים לא רק בעברית, אלא בשפה שבה גם האזרח.ית יכול.ה להבין אותה — בין אם זה בערבית, אנגלית או אפילו בשפה פשוטה בעברית ולא בשפה משפטית מסובכת. המידע הממשלתי שלנו הוא משאב. הוא חייב להיות נגיש לכולנו!

ג. פתיחות מעודדת את האזרחים ליצור ולתרום בעצמם למשל על ידי כתיבת קוד. על הממשלה לפתוח את החסמים כדי לאפשר לאזרחים להפוך שירותים לטובים יותר ולא להכביד עליהם. ממשל פתוח הוא גם ממשל צנוע, שמבין שהיכולת שלו להוציא לפועל חדשנות נמוכה משמעותית מהיכולת של המגזר הפרטי להניע חדשנות (מעצם זה שאין עליו חסמים בירוקרטים), ולכן פועל להנגיש בגבולות המותר (מבחינה בטחונית, משפטית ועסקית) את כלל הקוד של המוצרים שלו לציבור, מתוך תפיסה שיחד נצעד למוצרים ושירותים טובים יותר. בהקשר זה יש לציין את מערכת data.gov.il, שעל אף שהיא מחזיקה, בהגדרה, רק מידע שאינו רגיש מהסיבות לעיל, קוד המקור שלה עדיין לא משוחרר לציבור (שזו, אגב, עבירה על תנאי השימוש של המוצר). היכולת לבצע במערכת שאילתות מוגבלת עקב אבטחת המידע הלא נחוצה. אלו דוגמאות לכך שאנחנו עדיין לא באמת בממשל טכנולוגי פתוח…

ד. פתיחות היא גם היכולת להיות חלק ממערך הרכש של הממשלה בצורה קלה, להבין מדוע התקבלו החלטות ולאפשר ליותר שחקנים להיכנס ולספק שירות. הדבר נכון בעיקר בתחומי התוכנה והחומרה הממשלתיים, בהם החסם משמעותי ולא מאפשר לשחקנים חדשים לקחת חלק.

ה. ממשל פתוח מאפשר לכל אזרח או אזרחית במדינת ישראל להתבטא ללא פחד. זה אומר גם לתת לתקשורת את החופש לסקר את אירועי היום בצורה מכובדת, ובתקווה, ממקום בו כל השחקנים מכבדים את האחר. זו היכולת להפגין מבלי לפחד שיפגעו בך.

ו. ממשל שבו יש ייצוג הולם לכל הזרמים באוכלוסיה בגופי המשילות שלו ושיש דגש על שילוב יותר נשים, מיעוטים ואנשים מהפריפריה. כי אנחנו פתוחים, צריכים להיות פתוחים לכולם, ולהראות שכולם יכולים לקחת חלק בממשל, לא רק קבוצה מסויימת.

ואם נקצר את מה שאמרנו למעלה לשני משפטים – ממשל פתוח הוא ממשל שפותח את המידע עמו הגיע לקבלת החלטות, ואת המידע הכלכלי שלו, מראה שאין לו מה להסתיר מהאזרח אשר משלם לו בסוף היום את המשכורת. ממשל פתוח מבין שהאזרחים הם הועד המנהל שלו שלו, ולועד צריך לתת דין ודברים, ובכדי לעשות זאת, צריך לפתוח את המידע שלו, הספרים.

אלו, לטעמי, צריכים להיות הקווים המנחים לעקרון הממשלה הפתוחה. יש שיגידו שהם מצומצמים מדי, יש שיגידו שהם כללים מדי, אבל אני חושבת שזו לפחות טיוטה ראשונית של כיצד ממשל פתוח בישראל צריך להראות. גם הטיוטה הזו נכתבה בעזרתם של הרבה אנשים אחרים, מהסדנא ומחוצה לה, ולחשוב להמשיך ולדבר על העקרונות האלו ולהבין מה הם אומרים ואיך אנחנו רוצים להמשיך הלאה.

העקרונות האלו לא יתממשו בן לילה, והם מצריכים שינוי תפיסתי בקרב מקבלי ההחלטות ופקידי הממשלה. תוכנית הממשל הפתוח היא המקום להתחיל ולהסתכל על שינוי תפיסתי זה ובמסגרתו לנסות ולפעול במקומות שיותר קשה לנו לעשות שינוי, ולא להסתכל על ניצחונות קלים. זו עבודה קשה, אבל אנחנו כחברה אזרחית מוכנים לעשות אותה. עכשיו בואו ננסה לעבוד ביחד כדי שזה יקרה – כנסו להתייעצות – http://cio.insights-israel.com/cio/1002

פרק 7 – הסדנא בשיחה – עם שירה ריכטר אמנית פמיניסטית ואקטיביסטית העוסקת באמהות

שוחחתי עם שירה ריכטר, אמנית פמיניסטית ואקטיביסטית, או בקיצור- אימניסטית. שוחחנו על הספר רב המכר ערות של תמר מור סלע בו שירה השתתפה כאחת מ- 23 נשים המדברות את מיניותן. על תערוכות של שירה בהן אנו מוזמנות לצפות במה שרצינו להשאיר בבית. אם זה צילום יפהפה של העור המצולק לאחר הלידה, או תמונות יוקרתיות של בקבוקים ומוצצים. דיברנו גם על הצורך של שירה להנגיש מידע אודות אמהות כפי שהיא באמת. על כלכלה שלא סופרת אימהות, וגם למרבה הצער על הצורך בידע מגדרי ככלי למניעת טרגדיות כמו רצח נשים על ידי בני משפחתן. היה מרתק