מרי משוחחת עם תומר לוטן, המנכ”ל היוצא של המרכז להעצמת האזרח

מרי משוחחת עם תומר לוטן, המנכ”ל היוצא של המרכז להעצמת האזרח, על החסמים של הממשלה בביצוע החלטותיה, על הצורך בשיפור יכולות הניטור שלה עצמה אחר יישום מדיניותה וגם על הנחיצות במעקב מצד החברה האזרחית, בייחוד בכל הנוגע בשימוש בתקציבים. תומר הציג את פרוייקט המוניטור של המרכז שעוקב אחר הביצוע של החלטות ממשלה, כמו למשל החלטות ממשלה לתמיכה בנגב, שויון מגדרי, פקוח על המזון במוסדות חינוך ועוד

 

 

 

 

הדרך המייאשת לתחנות הרכבת בישראל

משרד התחבורה משקיע מדי שנה עשרות מיליוני שקלים בפרויקט ‘קו רציף’, שנועד ליצור אינטגרציה בין האוטובוסים לתחנות הרכבת. צוות “תחבורה ציבורית פתוחה” שלנו, בהובלת מיכל יאנקו ו- דפנה שזף בשיתוף עם 15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בדק מה קורה בשטח, ומצא שתחנות רכבת רבות הממוקמות הרחק ממרכזי ערים, כלל לא נלקחות בחשבון בלו”זים של האוטובוסים. בתחנת כפר חב”ד תצטרכו לחכות כמעט 50 דקות לאוטובוס הקרוב, בנתניה יש בממוצע אוטובוס 1 על כל 48 נוסעים שיורדים מהרכבת, ושלא נתחיל לדבר על מוצאי שבת ושעות ערב מאוחרות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4985403,00.html

 

 

 

הממשלה תומכת בהקמת מרכזי הנצחה להרצל ולז’בוטינסקי – אך לא ליצחק נבון

https://www.themarker.com/news/politics/1.4282001

מסכמים את מושב הקיץ בכנסת

שבי ביומן הערב של רשת ב’:

https://soundcloud.com/nirshman-pr/260717a-1

שבי בקול ברמה על סיכום מושב הקיץ:

 

 

 

הממשלה תומכת בהקמת מרכזי הנצחה להרצל ולז׳בוטינסקי – אך לא ליצחק נבון

צבי זרחיה | 24.07.17 | דהמרקר

.הכנסת העבירה הצעה להגדלת תקציב ההנצחה להרצל, והממשלה מקדמת מרכז להנצחת מורשת ז’בוטינסקי. במקביל, הממשלה מתמהמהת בהנצחת מורשתו של יצחק נבון .האוצר: נבחן ייעול התקציב הקיים לצורך יצירת הנצחה שוויונית עבור האישים הרלוונטיים

שוחחתי עם מרי לויצקר מנהלת תחום ממשל וקהילה של הסדנא על סדנת תחקור תקציב לעיתונאים באוקראינה

שוחחתי עם מרי לויצקר מנהלת תחום ממשל וקהילה של הסדנא. דיברנו איתה על הכשרה לעיתונאים שהיא ערכה באוקראינה לכתיבה על התקציב. למדנו על הדמוקרטיה באוקראינה, על ביזור השלטון שם, המלחמה בשחיתות, על השפה האוקראינית, ועל מצב הנשים במדינה זו, וגם על החוויה של מרי כאישה המטיילת לבד באוקראינה. בסוף חזרנו לכאן להתנחם שיכול להיות יותר גרוע, אבל בהחלט אפשר עוד לתרום רבות לקידום המידע הפתוח כאן ושם. היה מעניין

אז  מה זה בכלל ממשל פתוח?

  מאת מור רובינשטיין

בשבוע שעבר יצא לי לכתוב פוסט באנגלית על מידע פתוח והמדבר, בו הסברתי שאין כיום הגדרה למילה פתיחות כרעיון פוליטי-חברתי. השבוע, התרגשתי לראות שממשלת ישראל מארגנת שולחנות עגולים על מנת לבחון את ההגדרה של “מהו ממשל פתוח?”. זהו צעד מבורך ונחוץ בהחלט לקראת תכנית העבודה החדשה של הממשלה על ממשל פתוח, כי באמת שאין הגדרה אחת כזו המקובלת בעולם. אמנם יש קווים מנחים לשאלה מהו ממשל פתוח – אבל כתפיסה, אין הגדרה אחת למילה פתיחות בהקשר של ממשל ומשילות,  וכשעובדים ביחד על נושא שכזה, חשוב לייצר הבנה אחידה בין הממשל לאזרחים.

אז כמו שהבנתם, חשבתי על השאלה מהו ממשל פתוח כבר הרבה זמן. עכשיו, סוף סוף, אני חושבת שאני יכולה לענות עליה קצת יותר טוב.

נתחיל מהסוף ונעשה קצת סדר במושגים: ממשל פתוח זה לא אותו הדבר כמו קוד פתוח. הרעיון של ממשל פתוח הוא קצת יותר עתיק מעולם התוכנה, ואנחנו צריכים לא להתבלבל בין השניים. טכנולוגיה יכולה אולי להיות כלי לממשל פתוח, אבל היא לא צריכה להיות העיקר, היא צריכה להיות אחד מהכלים בסל הפתרונות. צריכים גם לזכור שמידע פתוח הוא לא פתרון בפני עצמו, הוא גם לא טכנולוגיה. הוא משאב, אבל לזה נגיע יותר מאוחר.

אז מהי פתיחות?

בעיני פתיחות זו היכולת לשים את האגו בצד ולשמוע דעות אחרות. היא לתת לכולם להרגיש שהוא משמיע את דעתו ושזו נשקלת. פתיחות היא היכולת להסביר לאחרים למה התקבלו החלטות מסוימות, מבלי להרגיש מותקפים, כדי שהצד האחר יסמוך עליך ויווצר אמון. פתיחות היא היכולת לאפשר לכל אחד ואחת לקחת חלק ביצירה משותפת, לא משנה מה היכולות שלהן, היכן  נולדו, מיהם הוריהם, ולמי  הצביעו בבחירות האחרונות. פתיחות היא היכולת לתת לכולם להרגיש בטוחים ובטוחות כשהם מביעים את דעתם.

ומכאן כשאני מסתכלת על ישראל, מה לפי דעתי הוא ממשל פתוח?

א. זו היכולת של הממשלה והכנסת לקבל משוב מכל רחבי האוכלוסייה. המשוב הזה יכול להיות בצורה יזומה, כמו שאנחנו עושים בסבב הזה של יוזמת הממשל הפתוח, או בדחיפה, שכל אזרח יוכל לתת פידבק על שירות שקיבל ולקוות לקבל מענה עליו שניתן בצורה מכבדת ומהירה. יש כבר התחלה עם פורטל gov.il, אבל נדרש מאתנו יותר. כל אזרח ואזרחית צריכים לדעת איך הם פונים כדי לתת משוב; שהמשוב טופל ונענה; והממשלה צריכה למדוד את המשוב ולהבין ממנו כיצד ניתן לשפר את שירותיה.

ב. פתיחות משמע גם לדעת איך ולמה התקבלו החלטות. זה יכול להיות החלטות בכנסת, בממשלה או בבית המשפט. בשביל זה אנחנו צריכים מידע שלטוני, בעיקר בנושאים כמו משאבי טבע, הסביבה, הכלכלה והחינוך, והבנה כיצד עובדות המערכות הטכנולוגיות שמאחורי המידע הזה. זה אומר גם שהמידע צריך להיות נגיש במקרים מסוימים לא רק בעברית, אלא בשפה שבה גם האזרח.ית יכול.ה להבין אותה — בין אם זה בערבית, אנגלית או אפילו בשפה פשוטה בעברית ולא בשפה משפטית מסובכת. המידע הממשלתי שלנו הוא משאב. הוא חייב להיות נגיש לכולנו!

ג. פתיחות מעודדת את האזרחים ליצור ולתרום בעצמם למשל על ידי כתיבת קוד. על הממשלה לפתוח את החסמים כדי לאפשר לאזרחים להפוך שירותים לטובים יותר ולא להכביד עליהם. ממשל פתוח הוא גם ממשל צנוע, שמבין שהיכולת שלו להוציא לפועל חדשנות נמוכה משמעותית מהיכולת של המגזר הפרטי להניע חדשנות (מעצם זה שאין עליו חסמים בירוקרטים), ולכן פועל להנגיש בגבולות המותר (מבחינה בטחונית, משפטית ועסקית) את כלל הקוד של המוצרים שלו לציבור, מתוך תפיסה שיחד נצעד למוצרים ושירותים טובים יותר. בהקשר זה יש לציין את מערכת data.gov.il, שעל אף שהיא מחזיקה, בהגדרה, רק מידע שאינו רגיש מהסיבות לעיל, קוד המקור שלה עדיין לא משוחרר לציבור (שזו, אגב, עבירה על תנאי השימוש של המוצר). היכולת לבצע במערכת שאילתות מוגבלת עקב אבטחת המידע הלא נחוצה. אלו דוגמאות לכך שאנחנו עדיין לא באמת בממשל טכנולוגי פתוח…

ד. פתיחות היא גם היכולת להיות חלק ממערך הרכש של הממשלה בצורה קלה, להבין מדוע התקבלו החלטות ולאפשר ליותר שחקנים להיכנס ולספק שירות. הדבר נכון בעיקר בתחומי התוכנה והחומרה הממשלתיים, בהם החסם משמעותי ולא מאפשר לשחקנים חדשים לקחת חלק.

ה. ממשל פתוח מאפשר לכל אזרח או אזרחית במדינת ישראל להתבטא ללא פחד. זה אומר גם לתת לתקשורת את החופש לסקר את אירועי היום בצורה מכובדת, ובתקווה, ממקום בו כל השחקנים מכבדים את האחר. זו היכולת להפגין מבלי לפחד שיפגעו בך.

ו. ממשל שבו יש ייצוג הולם לכל הזרמים באוכלוסיה בגופי המשילות שלו ושיש דגש על שילוב יותר נשים, מיעוטים ואנשים מהפריפריה. כי אנחנו פתוחים, צריכים להיות פתוחים לכולם, ולהראות שכולם יכולים לקחת חלק בממשל, לא רק קבוצה מסויימת.

ואם נקצר את מה שאמרנו למעלה לשני משפטים – ממשל פתוח הוא ממשל שפותח את המידע עמו הגיע לקבלת החלטות, ואת המידע הכלכלי שלו, מראה שאין לו מה להסתיר מהאזרח אשר משלם לו בסוף היום את המשכורת. ממשל פתוח מבין שהאזרחים הם הועד המנהל שלו שלו, ולועד צריך לתת דין ודברים, ובכדי לעשות זאת, צריך לפתוח את המידע שלו, הספרים.

אלו, לטעמי, צריכים להיות הקווים המנחים לעקרון הממשלה הפתוחה. יש שיגידו שהם מצומצמים מדי, יש שיגידו שהם כללים מדי, אבל אני חושבת שזו לפחות טיוטה ראשונית של כיצד ממשל פתוח בישראל צריך להראות. גם הטיוטה הזו נכתבה בעזרתם של הרבה אנשים אחרים, מהסדנא ומחוצה לה, ולחשוב להמשיך ולדבר על העקרונות האלו ולהבין מה הם אומרים ואיך אנחנו רוצים להמשיך הלאה.

העקרונות האלו לא יתממשו בן לילה, והם מצריכים שינוי תפיסתי בקרב מקבלי ההחלטות ופקידי הממשלה. תוכנית הממשל הפתוח היא המקום להתחיל ולהסתכל על שינוי תפיסתי זה ובמסגרתו לנסות ולפעול במקומות שיותר קשה לנו לעשות שינוי, ולא להסתכל על ניצחונות קלים. זו עבודה קשה, אבל אנחנו כחברה אזרחית מוכנים לעשות אותה. עכשיו בואו ננסה לעבוד ביחד כדי שזה יקרה – כנסו להתייעצות – http://cio.insights-israel.com/cio/1002

פרק 7 – הסדנא בשיחה – עם שירה ריכטר אמנית פמיניסטית ואקטיביסטית העוסקת באמהות

שוחחתי עם שירה ריכטר, אמנית פמיניסטית ואקטיביסטית, או בקיצור- אימניסטית. שוחחנו על הספר רב המכר ערות של תמר מור סלע בו שירה השתתפה כאחת מ- 23 נשים המדברות את מיניותן. על תערוכות של שירה בהן אנו מוזמנות לצפות במה שרצינו להשאיר בבית. אם זה צילום יפהפה של העור המצולק לאחר הלידה, או תמונות יוקרתיות של בקבוקים ומוצצים. דיברנו גם על הצורך של שירה להנגיש מידע אודות אמהות כפי שהיא באמת. על כלכלה שלא סופרת אימהות, וגם למרבה הצער על הצורך בידע מגדרי ככלי למניעת טרגדיות כמו רצח נשים על ידי בני משפחתן. היה מרתק

 

 

 

אימפריות נופלות

ליאור קינן | 04.07.10 | חדשות ערוץ 10

סיפור עלייתם ונפילתם של הטייקונים הגדולים בישראל. פרק העוסק בלב לבייב ובחברת ׳אפריקה ישראל׳ מתוך סדרת כתבות.

פירות יער, פונקציות אקסל ועתיד הדמוקרטיה

אז מה אני עושה באוקראינה….

בגדול מנסה לשכנע אוקראינים לא להתייאש מדמוקרטיה, בעודי מראה להם כתבות של שאול אמסטרדמסקי על תקציב מדינת ישראל מתורגמות בגוגלטרנסלייט, ומספרת שגם אצלינו אתרים ממשלתיים עובדים באקספלורר והמדינה קונה מעצמה נתוני מזג אוויר.

חנות עודפים של רשתות ביגוד אירופאיות

היום הסתיים המחזור הראשון – 28 עיתונאים (בעיקר עיתונאיות) מכל קצבות אוקראינה עברו חמישה ימים אינטנסיביים של סדנת data-journalism, שכללה משיכת נתוני הוצאות המדינה דרך API מפורטל e-data לאומי, ניקוי ופילטור שלהם ב-OpenRefine, ניתוח וחילוץ סיפורים ב-Google Sheets וויזואליזציה שלהם בגראפים של גוגל וטאבלו. זאת בנוסף לתיאוריה על מידע פתוח ומודלים נפוצים של שחיתות וביזבוז תקציבי. נשמע כמו תוכנית סטנדרטית. עד שמבינים שרובם המוחלט לא עבדו עם אקסל מימיהם, ובמקרה שנדרשו לעבוד עם נתונים הדפיסו את הטבלה הדרושה, מירקרו אותה וסכמו מספרים ידנית. רובם המוחלט גם לא ידעו אנגלית. כשהראנו להם את הפרודיה על ספר הדרכה, עם הכותרת “How to google error messages” בתור הלצה, חלקם התחילו להעתיק את השם שלו מהלוח. היו מי שלא הכירו את הקונספט של undo או איפה לחפש קבצים שהם הורידו מהאינטרנט, או איך לפתוח חשבון גוגל. גרוע מזה, באותה הכיתה ישבו מי שכן ידעו את כל זה והיה צריך לדאוג שגם הם לא ינדדו כל עת לפייסבוק. ושכחתי להגיד שכמובן האינטרנט בחדר ההרצאות נתקע כל רגע (בדיעבד גילינו שכמה מהם הריצו ביטטורנט בלא יודעין), וגם היו להם לפטופים גרוטאות, למי שבכלל היה מחשב. אה, וכל זה באוקראינית. שני המדריכים האחרים שליוו אותי הצהירו שלהם לא נוח ללמד ברוסית (מישהו אמר שלי זה כן נוח?) ולא השאירו מקום לדיון.

עיתונאים אוקראינים מכל קצוות המדינה

אבל בסוף, אחרי חמישה ימים מעניינים“, הם מצאו שבעיר אחת הוציאו ככסף על פרוייקט בינוי שבפועל מעולם לא התחיל, בעיר אחרת ההוצאות על משכורות במחלקת הספורט העירונית היו גבוהות מהכסף שהושקע בספורטאים, ובעיר שלישית מספר חשוד של תושבים עם אותו שם משפחה הופיע במרשם הבעלות על קרקעות.

בשבילי, הרבה יותר קשה מללמד pivot tables היה לעמוד מול עיתונאית שאומרת אבל מה כל זה נותן לנו? אז אנחנו חושפים שחיתויות, כותבים עליהן בעיתון, כל העיר יודעת, בית המשפט אוסף ראיות, אבל אף אחד מעולם לא נכנס לכלא. אצלנו תופסים גנבים כמו שבאמריקה דגים דגים תופסים ומשחררים, תופסים ומשחררים”. ניסיתי לשכנע שככה זה דמוקרטיה, ארוך ומייגע, זרקתי מילים כמו חברה אזרחית“, “חופש הביטוי“, “גם אצלנו“, והלכתי לשתות כוסית של שיכר חוזרר (פרי יער כלשהו) כדי להכיל את היאוש. לקראת סוף הסדנה נמצאה אקטיביסטית אחת צדיקה בסדום, שסיפרה איך בעיר שלה בעקבות מעקב אזרחי בלתי פוסק כבר יש שידורים ישירים מדיוני מועצת העיר, ולא צריך עוד להילחם בנמר בחדר שירותים חשוך כדי לראות את תוכניות הבניה. התרגשתי כל כך ששכנעתי אותה להקליט לי נאום פטריוטי חוצב להבות שבו היא פונה לאחיה האקטיביסטים ומסבירה להם שהשינוי אפשרי. עכשיו יש לי 10 דקות ממנה על הסמארטפון, על רקע העציצים בלובי של פונדק הדרכים שבו שכרו עבורינו כיתת הדרכה. אני עוד לא לגמרי בטוחה מה אעשה עם הוידאו.

אנדריי, איש מידע פתוח

האמת שקייב די מגניבה. יש רכבת תחתית, מיליון בתי קפה היפסטריים, אנשים נחמדים ובלי יותר מדי פוזה, נעלי עקב ומייקאפ שרואים במוסקבה. חופש הביטוי מרשים, שבולט על רקע החוויות שלי מבלרוס, ששם עדיין מדברים על דברים במטבחכמנהג סובייטי עתיק. לא מעט ארגוני חברה אזרחית שיודעים לעשות אחלה עבודה. אפילו חוק חופש המידע עובד לא רע, סיפרה לי עורכת דין אקטיביסטית.

היו לי גם חוויות צבעוניות, כמו למשל סקנדל קולני שהייתי גם עדה לו, שהתפתח בין שתי נוסעות במונית שרות – צעירה שתפסה שני מושבים עם השקיות שלה ודודה שביקשה ממנה לפנות מושב אחד כדי להושיב את ילדיה. הצעירה טענה שאין לה מקום אחר לשים את השקיות ושכל עוד יש גברים שיושבים ברכב היא לא מוכנה לקום ולפנות מקום, לא ככה חינכו אותה. בסוף כשחשה שהיא מפסידה בויכוח היא זרקה אני בכלל בהריון“, אבל הייתי צריכה לרדת ולא הספקתי לגלות איך נגמר. היה מעניין לראות שהדודה דיברה באוקראינית והצעירה ענתה לה ברוסית – ערבוב שגור בקייב.

גם הפרסומות חשפו משהו מהמציאות המקומית – פרסומות ל-Uber עם התייחסות סמויה לאיסור האחרון של הנשיא על שימוש ברשתות חברתיות, פורטלים וערוצי טלוויזיה פופולרים ממקור רוסי.

מתגעגע לעשות לייקים (ברשת Vkontakte)? תן 5 כוכבים לנהג שלך בסוף הנסיעה.”

פרסומת ל-Uber

אנדריי הוא עסקן מידע פתוח בסטנדרט בינלאומי. בין היתר הוא מעביר הדרכות למדריכים, שבתורם מיועדים להדריך פקידים בשלטון המקומי על יישום החוקים המקומיים להנגשת מאגרי מידע. מצב המידע הפתוח לא פשוט. אוקראינה משתרעת על פני 25 מחוזות ומונה 42.5 מיליון תושבים. פתיחת המידע החיוני ביותר לחיי היומיום של התושבים מתבצעת ברמה המקומית. חלק מהערים מנגישות כבר לא מעט, ולחלק אין אפילו אתר. בשנה האחרונה אוקראינה עלתה מאוד במדד הפתיחות של Open Knowledge, בעיקר בזכות מערכת הרכש Prozorro בה מדווחות הוצאות עד ה-Hryvne האחרון. אפשר לראות גם טראנסאקציות של 0.01 הריבנה. הנשיא אפילו צייץ על הציון של מדינתו במדד בטוויטר שלו. מצד שני, התקציב עצמו מתפרסם ברזולוציה מגוחכת. לשם השוואה, בקובץ התקציב שמפרסם אגף התקציב אצלינו יש כ-336,000 שורות, לעומת סדר גודל של 150 שורות בתקציב אוקראינה. יתרה מכך אין שום מזהה ייחודי, כגון מספר תקנה תקציבית, שמאפשר לקשר בין נתוני התקציב לנתוני ההוצאות כדי לדעת כמה כסף יצא מכל סעיף. העיתונות החוקרת האוקראנית, שרובה ממומנת מתרומות אירופאיות, עסוקה בעיקר בהצלבת הצהרות הון ורכוש של הפוליטיקאים עם רישומי טאבו, נתוני רשם החברות ורשימת הספקים המופיעים בדוחות הרכש. הייתם חושבים ש-25 שנה אחרי התפרקות ברהמ כבר יסיימו לחלק ולבזוז את אדמות המדינה והנכסים הציבוריים. אבל מסתבר שלא נגמר מה לגנוב אף פעם. בביקורת הדרכונים בשדה התעופה של קייב, על הדלפק של שוטר הגבול תלוי שלט ב-10 שפות שכתוב בו משהו בסגנון באוקראינה אין שחיתות, אל תנסו לשחד את השוטר שלפניכם” (השוטר לא הסכים שאצלם את הכיתוב). תודה שסיפרתם, עכשיו אני יודעת.

דוכן מכירה של ספינרים

אנדריי סיפר לי שבחממת מידע פתוח החדשה שקמה בקייב, רוב הסטארטפים בכלל לא עובדים עם מידע ממשלתי, כי אין. למשל נתוני מזג אוויר לא פתוחים כי המרכז המטאורולוגי הלאומי מוכר אותם לחברות פרטיות. נתוני מערכת הבריאות, בדומה למה שראיתי בבלרוס ובקזחסטן, לא אמינים במיוחד ולא אחת מותאמים למדדים בינלאומיים. גם חברת הרכבות הממשלתית לא מפרסמת נתונים פשוט כי לא בא לה. משרד התחבורה לא מעיז לעמוד מולה בבית המשפט, כי איכשהו כולם יודעים שהוא לא יוכל על סוללת עורכי הדין של הרכבת. לא פלא. כשמערכת העיתון שבה עובדים המדריכים, הצליחה לקבל מאגר אנונימי ענק של כל הכרטיסים שמכרה הרכבת בכמה שנים אחרונות, הם מצאו להפתעתם שנמכרו אלפי כרטיסים לתחנות שרות שבכלל אי אפשר לרדת בהן. הסיפור המטורף הזה מתואר בכתבה מפורטת באתר שלהם, שגם תורגמה לאנגלית. מישהו התרגש מהממצאים? אולי התורם של העיתון, כנראה שלא השלטון.

texty-yanukovych-trains

אומרים לי שהמאכזבת ביותר היא המערכת המשפטית. גם כשעוצרים מישהו עם שפע ראיות נגדו, זה בדרך כלל לא מוביל להרשעה. השופטים פשוט לא עצמאיים ומחוברים לשלטון, במיוחד בעיירות קטנות.

להיות חייל שכיר, מה שהלב אומר לך

באתי ללמד ויצאתי מלומדת. לשורה ארוכה של מודלים לשחיתות וביזבוז כספי ציבור נוספו עוד כמה דוגמאות מקומיות ייחודיות: כדי להסתיר ריבוי התקשרויות עם אותה חברה, מחליפים אות אחת או שתיים בשם שלה באות זהה הכתובה באב לטיני (א”ב קירילי חולק לא מעט אותיות עם א”ב לטיני, למשל T, A, M, C, K אבל ה-encoding שלהם שונה), מה שמונע משם החברה לעלות בתוצאות חיפוש; מוכרים סחורה במחירים מופקעים – למשל אותה האקטיבסטית מצאה רכש של עצי אשוח לשיפור פני העיר, וכאשר התקשרה לחברה לשאול מה מחיר הסחורה, הם נקבו במחיר נמוך פי שלושה. בעקבות החשיפה הרכש בוטל. ”אצלינו, יותר קל לגנוב במכולות מאשר בשקיםאמרו לי. גם אצלינו.

תה תותים טריים

מחר מתחיל המחזור השני של ההדרכה. חוויות חדשות בקרוב…