מי אמר פורטל מידע פתוח ולא קיבל?

רשמים מכנס מידע פתוח הבינלאומי IODC 2018- חלק א’.

החוויה הכי חזקה שלי במהלך הכנס, שהתקיים השנה בבואנוס איירס, ובו נכחו יותר 2000 איש ואישה מ-85 מדינות, זה ההתפעלות וההתרגשות מעצם העובדה ש-Open Data is a thing. אז אנחנו מכירים כנסים של חוקרים, רופאי שיניים או עורכי דין. כי אנחנו גם מכירים חוקרים, רופאים ועורכי דין מסביבינו. אבל כשאני אומרת שאני עובדת בארגון לפתיחת מידע ממשלתי, אני מקבלת בהיה ארוכה ונפנוף יד “אה, זה משהו של מתכנתים. ביג דאטה?” לא בדיוק. והינה, באים אנשים מכל העולם, אבל באמת מכל העולם (חלקתי מונית עם שר התקשוב של האי Saint Lucia שסיפר על פורטל המידע הממשלתי החדש שלהם) ומדברים על אתגרים של איכות מידע ממשלתי שנאסף, הגנה על פרטיות בפרסום נתוני בריאות ונתוני למ”ס, קביעת סטנדרטים למידע ברשויות שונות לצורך הצלבתם, הצורך לשכנע פקידים לשחרר מידע ללא מורא, והקושי למשוך משתמשים לאפליקציות של ניטור הוצאות הממשלה. בעצם כל אותן הבעיות שאנחנו מכירים בארצינו הקטנטונית קיימות גם בניו זילנד, בקירגיסטן ובבורקינה-פאסו, וגם שם יש פעילים נחושים שהדבר מדיר שינה מעיניהם.
משהו לא צפוי, אך גם לא מפתיע, הוא שלא אחת דווקא במדינות המתפתחות יש פעילות אקטיבית יותר בתחום. מדינות עם מנגנונים בירוקרטיים מבוססים וכבדים כמו גרמניה למשל, מתקשות לחדש ולהיות agile. לדוגמה, כדי להטמיע מערכת תוכנה חדשה, צריך לקבל אישור נפרד מוועדות של כל בעלי עניין – נשים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים וכו’ – לוודא שאינה פוגעת באף מגזר. מה שכמובן לוקח שנים. ובלוס אנג’לס, כל תהליך הרכש של העיריה מול הספקים מתנהל עדין על נייר. לכו תאספו נתונים על חוזים וחברות שעובדות עם העיר.
במדינות מתפתחות לעומת זאת, יש לחץ רב, וגם כסף רב, של ארגונים בינלאומיים, כגון הבנק העולמי וקרן המטבע, שרוצים שקיפות ויכולת מעקב אחרי כספי הסיוע שהם מעבירים לממשלות המקומיות. ועל כן הם מדרבנים הקמה של פורטלים למידע ממשלתי, תומכים בארגונים שבונים הכשרות בסגנון school of data לעיתונאים ופעילים, ובונים אפליקציות למעקב אזרחי אחר פרוייקטי בינוי תשתיות לאומיים. כך שיש לנו לא מעט ללמוד מאחינו המתפתחים. בפוסטים הבאים אספר על דוגמאות לפרוייקטים מגניבים שראיתי, סיפורים מעניינים ששמעתי, וגם על הרצאה שהעברתי על הסדנא.

 

 

דנבר עיר הגבהים- The Mile High City

דנבר היא העיר הרביעית בנתיב השקיפות שלי באמריקה. תוכלו לקרוא גם על וושינגטון ועל בולטימור ולדפדף באלבום התמונות (יש כתוביות לרובן). עדיין חייבת לכם את שיקגו.

 

השבוע בפעם הראשונה פגשנו ארגונים אקטיביסטים. בלי חליפות ועניבות, בלי מזגנים מקפיאים, בלי בידוק פסיכי בכניסה, פגשנו חבר’ה צעירים עם להט בעיניים שלא התביישו להגיד בדיוק את מה הם חושבים על הממשלה שלהם – והם חושבים.

הארגון הראשון Inspire Colorado עוסק ברישום בני נוער לבחירות. לפי השיטה האמריקאית חייבים להירשם מראש על מנת להתייצב בקלפי ביום הבחירות. פגשנו קבוצה של נערות אחוזות דיבוק פוליטי, שזרקו לנו מספרים – אני רשמתי 400 תלמידים השנה, ואני 1000! כששאלתי אותם מה הקטע של ההרשמה, הן הסתכלו אחת על השניה וחזרו אחריי “כן, מה הקטע באמת?…” למעשה זה חוק שנשאר מראשית המאה ה-19 ונועד לתקופה של דמוגרפיה לא יציבה כדי למנוע מעוברי אורח בעיר להשפיע על הבחירות המקומיות. בראשית המאה ה-20 החוק שימש כדי לדחוק את האוכלוסיה השחורה ואת העניים באופן כללי מהשתתפות בהצבעה. אחת הפרקטיקות של פעילי זכויות האזרח בשנות ה-60 היתה עריכת מבצעי רישום של מצביעים שחורים במדינות הדרום. היום יותר ויותר מדינות מקדמות חקיקה לרישום אוטומטי עם קבלת רשיון נהיגה, אבל בינתיים רישום מצביעים is still a thing. גיל ההצבעה הוא 18, וכבר מגיל 16 מותר להירשם. ויש להם הרבה בחירות לעשות – הסנאט מתחלף כל 6 שנים, הנשיא כל 4, בית הנבחרים כל שנתיים. חוץ מזה יש בחירות למנהל המחוז (board of county commissioners) ולראשות המדינה, שם בוחרים מושל ונציגים לבית נבחרים ולסנט המקומי. וכמובן בחירות לראשות ולמועצת העיר. ויש גם פריימריז.

שאלתי את הנערות למה הדבר החשוב מבחינתן הוא ההשתתפות בבחירות ולא פעולה פוליטית ישירה לקידום סוגיות שחשובות לבני גילן? התשובה היתה פשוטה. רוב הצעירים דמוקרטים + בקרב הגילאים 18-29 שיעור השתתפות בבחירות הוא הנמוך ביותר. הבייבי-בומרז קובעים לנו איך לחיות, וחאלס עם זה. סטטיסטיקה נוספת שהן ציטטו היא שיותר דמוקרטים נרשמים, אבל במאני-טיים יותר רפובליקנים מגיעים לקלפי. העבודה שלהם בעצם כפולה, גם לרשום וגם לגרום לאנשים לצאת מהבית ביום הבחירות.

 

הארגון השני היה Colorado Common Cause, סניף מקומי של Common Cause הארצי, שעוסק בעיקר בתקינות של תהליך ההצבעה, בשקיפות ברמה המקומית, ובמימון בחירות, מה שנקרא כאן money in politics.

בוושינגטון כבר פגשנו את ועדת הבחירות הפדרלית שכל עיסוקה הוא ביקורת מימון בחירות. שאלתי את אלן, סגנית יו”ר הוועדה שאירחה אותנו, אם יש בכלל דיבור על מימון ציבורי לקמפיינים. בהחלט, היא אמרה, אבל כרגע בית המשפט העליון שלנו רואה בהגבלת מימון הגבלה על חופש השיח הפוליטי. זה לא חייב להיות ככה, בקנדה למשל התפיסה היא שמימון בלתי מוגבל פוגע בשוויון, מפני שבעל הממון מקבל יותר הזדמנויות להתבטא. אבל אצלינו אין תקווה לשינוי כל עוד השופטים לא יתחלפו. היא כמובן דיברה על העתירה של Citizens United  מ-2010 שבעקבותיה בית המשפט החליט להסיר את המגבלות על תרומות פוליטיות מתאגידים ואיגודים מקצועיים. היום מדברים על כך שעד כדי 50% מהזמן של נבחרי ציבור מכהנים מוקדש לגיוס כפסים לקמפיין הבא שלהם, מה שנקרא dialing for dollars.

קרוליין מ- Common Cause סיפרה לנו על ניסוי מעניין שעשתה סיאטל בבחירות המקומיות שלה ב-2017 – כל תושבי העיר קיבלו Democracy Voucher בשווי 25$, סך הכל 3 מיליון דולר מהתקציב העירוני, אותם יכלו להשקיע בקמפיין של המועמד המועדף עליהם. המועמדים שמעוניינים להנות ממימון השוברים מקבלים על עצמם מגבלות שונות על ההוצאות המותרות. הרפורמה אושרה ל-10 השנים הבאות.

אגב הוצאות מותרות, אלן מהוועדה הפדרלית סיפרה לנו שלאחרונה אושר להשתמש בכספי קמפיינים לתשלום על טיפול בילדים, כדי להקל על מועמדות נשים לפנות זמן למרוץ. באופן כללי אסור להשתמש בכסף זה למימון הוצאות אישיות והוצאות הקשורות לבית או למשפחה.

החבר’ה במשלחת שבאו ממדינות אותוריטריות קשוחות, דוגמת אפגניסטן, אתיופיה ומצרים, דיברו על הקינאה שלהם בחופש הפוליטי שהנוער האמריקאי נהנה ממנו והפצירו בהם לא לקחת אותו כמובן מאליו. בשיחה הזאת נגלה האירוניה שבדמוקרטיה האמריקאית, שלפחות בעיני עצמה היא המשוכללת בעולם, שעסוקה בעיקר בהבאת אזרחיה לקלפי.

טריוויה, או “עובדה כיפית” כמו שקוראים לזה פה – צורתה של מדינת קולורדו היא מלבן מושלם  (ויומינג השכנה היא המלבן השני). קולורדו היא אחת מ-6 מדינות בארה”ב בהם מריחואנה חוקית לשימוש ולגידול. בהגיענו למלון, יחד עם הלו”ז של התוכנית המקומית קיבלנו חוברת עם שאלות ותשובות לאורח הסקרן. האם מותר לעשן בלימוזינה? האם מותר לעשן באוטובוס? האם מותר לעשן בפארקים לאומיים של הרי הרוקי? מסתבר שלא. שאלתי את הנהג שלנו מה הוא חושב על העניין. הוא אמר שלא באמת אכפת לו, אבל זה נחמד שפתאום הגיס בא לבקר אחרי שלא ראו אותו עשור.

הפרסומות שהתחילו להופיע בבדפדפן של הטלפון שלי

ד”ש מוושינגטון הבירה!

בשלושת השבועות הקרובים אני הולכת להסתובב באמריקה ולדווח לכם על איך עושים פה שקיפות, ועוד דברים.

נבחרתי להשתתף בתוכנית IVLP – International Visitor Leadership Program של מחלקת המדינה האמריקאית בנושא “Transparency and Accountability in Government”, במהלכה אבקר ברשויות ממשלתיות שונות בחמש ערים שונות, אלמד איך עושים שקיפות, ובאופן כללי איך הופכים לבני תרבות.

בברושור של IVLP כתוב שהתוכנית רצה משנת 1940. היא עוסקת בנושאים שונים הקשורים לדמקורטיה, זכויות אזרח, שויון וכו’. כ-5000 נציגי מדינות משתתפים בה מדי שנה, כולל כ-500 ראשי מדינות שעברו דרכה מאז תחילתה. לתוכנית אין תהליך הגשת מועמדות, והמשתתפים מסומנים על ידי השגרירויות המקומיות. אחרי שצה”ל שלח אותי להכין קפה שנתיים, הרגשתי שנעשה כאן צדק פואטי קטן, שדווקא ממשלת ארה”ב זיהתה בי את הפוטנציאל וייעדה אותי לגדולות. אולי עוד אהיה ראש מדינה? אני מוכנה לנהל את מדינת הבאסקים לכשתקום, חבר’ה נחמדים.

יום מס’ 1

הדיילת כרזה שאנחנו מתקרבים לנחיתה בדאלס. רגע, מה דאלס??? שיט! אה אוקיי, מסתבר שלשדה התעופה בוושינגטון קוראים Dulles. הכל בסדר.

ביציאה מהמטוס חיכתה לי דודה עם שלט עם השם שלי, שהובילה אותי בביטחה דרך ביקורת הדרכונים. הכי VIP שהרגשתי בחיים! היא גם הייתה נחמדה באופן קיצוני, וכשגיליתי שהיא עושה זאת בהתנדבות, הרגשתי קצת לא נעים שהיא מבזבזת עלי את כל קבלת הפנים הזאת, כשיש לה מעט מאוד מרחב השפעה אחרי 20 שנה של ביקורים אצל הדודים שלי ביוסטון, 5 עונות של “הסמויה”, 6 עונות של VEEP, וכל השאר.

בכל זאת, היה מגניב להיות בחוץ אחרי 3 דקות. כמעט. לולא התפוז הארור שלקחתי לדרך, וברגע האמת התבאסתי ללכלך את הידיים. מיד הכניסו את הדרכון שלי לקופסת פלסטיק שקופה והעבירו אותה מפקיד לפקיד, כנראה כדי לא להידבק מהדרכון והידיים שלי שנגעו בתפוז עם האיידס. לקחו אותי לחדר צדדי, ואמרו שיאספו בשבילי את המזוודה מהמסוע. נזכרתי באנה, חברה שלי שבאה לבקר אותי פעם בארץ עם דרכון אוקראיני, וסיפרה שלקחו אותה לחדר צדדי בנתב”ג והתחילו לתחקר איך קוראים לאבא שלי ואיפה הוא עובד.

הדודה ניסתה להרגיע ואמרה שאין מה לדאוג, כי אני משוייכת לדלפק A, זה של המזונות הקטלניים. היא אפילו התרגשה קצת כי יצא לה להיות רק בדלפק B עם מישהו שהיא אספה, כשהשם המודפס על השלט לא תאם את השם בדרכון – פעם Muhamad  ופעם Muhammad. בעודנו ממתינות, היא סיפרה לי שבסופ”ש הזה וושינגטון כולה גועשת ומתרגשת לרגל הזכייה התקדימית של קבוצת ההוקי המקומית בליגה הלאומית, שצפויה תהלוכת ניצחון גדולה, בנוסף למצעד הגאווה, מהגדולים במדינה. לבסוף המזוודה הגיעה, עברה שיקוף חפוז והדרכון שלי חולץ מהבידוד הסניטרי. הדודה העלתה אותי למונית, אמרה שבמלון יחכה לי דוד אחר, ונפרדה ממני בחיבוק ונשיקה.

אכן במלון חיכה לי גורדון. הפעם הוא המתין איתי בנימוס את כל התור לצ’ק-אין, בלי לעקוף. מתוך החלון של המונית העיר נראתה לי אורבנית למדי, אז שאלתי אותו אם יש כאן תחבורה ציבורית. הוא אמר שכן, יש מטרו, אבל המליץ לנסוע במונית, לפעמים זה אפילו יותר זול.

זרקתי את המזוודה בחדר ואצתי רצתי כדי להספיק למצעד הגאווה שעבר ממש קרוב למלון. מודה שדילגתי על כל המצעדים בת”א (יוני, חם וזה) אז לא כל כך ידעתי למה לצפות. הופתעתי לראות בתהלוכה משאיות ממותגות של United ו-American Airlines, רשת המלונות Marriott, שלל פוליטיקאים מקומיים, תחנת רדיו, התאגדות עובדי דיפלומטיה גאים, הצופים הגאים, קתולים גאים, נציגויות של מדינות (או לפחות אנשים שהלכו עם הדגלים שלהן) – קנדים, נורבגים, בריטים, הודים, מקסיקנים; סטארבקס (משהו שנקרא “Starbucks Pride Alliance Partner Network” ונראה כמו שותפות עם עמותה חיצונית שמקדמת מודעות ללהט”ב בתוך סטארבקס, או משהו כזה) פייסבוק – עם הסיסמה “Pride connects us”, תומכים גאים של קבוצת ההוקי האלופה שנופפו במקלות הוקי צבועים בצבעי הקשת, וגם כמה עמותות להטב”יות. הקהל משני עברי הרשת שגידרה את התהלוכה הריע בהתלהבות זהה לרכבים של החברות המסחריות ולאלה של העמותות. תהיתי אם כל האנשים המעורטלים האלה עם השיער בצבעי ניאון יגיעו מחר מכופתרים ומעונבים למשרות שלהם במשרדי הממשלה.

חזרתי תשושה והצלחתי להכריע את הג’טלג ולישון עד 5 בבוקר. עם האור הראשון יצאתי להרגיש קצת וושינגטון. ואכן במרחק של בלוק מהמלון נתקלתי בשגרירות מלטה, נציגות של לשכת המסחר הרוסית, וגם ה-National Affairs Office של הכנסיה הסיינטולוגית. קצת התאכזבתי שלא ראיתי את ה-VEEP או לפחות נשיא בית המשפט העליון עושים ג’וגינג לפני העבודה.

זהו, היום השני מתחיל, אני רצה להספיק לסיור המאורגן בעיר. הינה הסיפור בתמונות (אל תפספסו את הכתוביות למטה).

,Roy Lichtenstein, House I, 1998 The National Gallery of Art Sculpture Garden

 

להשתמע!

 

הדרך המייאשת לתחנות הרכבת בישראל

משרד התחבורה משקיע מדי שנה עשרות מיליוני שקלים בפרויקט ‘קו רציף’, שנועד ליצור אינטגרציה בין האוטובוסים לתחנות הרכבת. צוות “תחבורה ציבורית פתוחה” שלנו, בהובלת מיכל יאנקו ו- דפנה שזף בשיתוף עם 15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בדק מה קורה בשטח, ומצא שתחנות רכבת רבות הממוקמות הרחק ממרכזי ערים, כלל לא נלקחות בחשבון בלו”זים של האוטובוסים. בתחנת כפר חב”ד תצטרכו לחכות כמעט 50 דקות לאוטובוס הקרוב, בנתניה יש בממוצע אוטובוס 1 על כל 48 נוסעים שיורדים מהרכבת, ושלא נתחיל לדבר על מוצאי שבת ושעות ערב מאוחרות.

הסיקור ב-ynet וב-TheMarker

 

 

 

 

אז  מה זה בכלל ממשל פתוח?

  מאת מור רובינשטיין

בשבוע שעבר יצא לי לכתוב פוסט באנגלית על מידע פתוח והמדבר, בו הסברתי שאין כיום הגדרה למילה פתיחות כרעיון פוליטי-חברתי. השבוע, התרגשתי לראות שממשלת ישראל מארגנת שולחנות עגולים על מנת לבחון את ההגדרה של “מהו ממשל פתוח?”. זהו צעד מבורך ונחוץ בהחלט לקראת תכנית העבודה החדשה של הממשלה על ממשל פתוח, כי באמת שאין הגדרה אחת כזו המקובלת בעולם. אמנם יש קווים מנחים לשאלה מהו ממשל פתוח – אבל כתפיסה, אין הגדרה אחת למילה פתיחות בהקשר של ממשל ומשילות,  וכשעובדים ביחד על נושא שכזה, חשוב לייצר הבנה אחידה בין הממשל לאזרחים.

אז כמו שהבנתם, חשבתי על השאלה מהו ממשל פתוח כבר הרבה זמן. עכשיו, סוף סוף, אני חושבת שאני יכולה לענות עליה קצת יותר טוב.

נתחיל מהסוף ונעשה קצת סדר במושגים: ממשל פתוח זה לא אותו הדבר כמו קוד פתוח. הרעיון של ממשל פתוח הוא קצת יותר עתיק מעולם התוכנה, ואנחנו צריכים לא להתבלבל בין השניים. טכנולוגיה יכולה אולי להיות כלי לממשל פתוח, אבל היא לא צריכה להיות העיקר, היא צריכה להיות אחד מהכלים בסל הפתרונות. צריכים גם לזכור שמידע פתוח הוא לא פתרון בפני עצמו, הוא גם לא טכנולוגיה. הוא משאב, אבל לזה נגיע יותר מאוחר.

אז מהי פתיחות?

בעיני פתיחות זו היכולת לשים את האגו בצד ולשמוע דעות אחרות. היא לתת לכולם להרגיש שהוא משמיע את דעתו ושזו נשקלת. פתיחות היא היכולת להסביר לאחרים למה התקבלו החלטות מסוימות, מבלי להרגיש מותקפים, כדי שהצד האחר יסמוך עליך ויווצר אמון. פתיחות היא היכולת לאפשר לכל אחד ואחת לקחת חלק ביצירה משותפת, לא משנה מה היכולות שלהן, היכן  נולדו, מיהם הוריהם, ולמי  הצביעו בבחירות האחרונות. פתיחות היא היכולת לתת לכולם להרגיש בטוחים ובטוחות כשהם מביעים את דעתם.

ומכאן כשאני מסתכלת על ישראל, מה לפי דעתי הוא ממשל פתוח?

א. זו היכולת של הממשלה והכנסת לקבל משוב מכל רחבי האוכלוסייה. המשוב הזה יכול להיות בצורה יזומה, כמו שאנחנו עושים בסבב הזה של יוזמת הממשל הפתוח, או בדחיפה, שכל אזרח יוכל לתת פידבק על שירות שקיבל ולקוות לקבל מענה עליו שניתן בצורה מכבדת ומהירה. יש כבר התחלה עם פורטל gov.il, אבל נדרש מאתנו יותר. כל אזרח ואזרחית צריכים לדעת איך הם פונים כדי לתת משוב; שהמשוב טופל ונענה; והממשלה צריכה למדוד את המשוב ולהבין ממנו כיצד ניתן לשפר את שירותיה.

ב. פתיחות משמע גם לדעת איך ולמה התקבלו החלטות. זה יכול להיות החלטות בכנסת, בממשלה או בבית המשפט. בשביל זה אנחנו צריכים מידע שלטוני, בעיקר בנושאים כמו משאבי טבע, הסביבה, הכלכלה והחינוך, והבנה כיצד עובדות המערכות הטכנולוגיות שמאחורי המידע הזה. זה אומר גם שהמידע צריך להיות נגיש במקרים מסוימים לא רק בעברית, אלא בשפה שבה גם האזרח.ית יכול.ה להבין אותה — בין אם זה בערבית, אנגלית או אפילו בשפה פשוטה בעברית ולא בשפה משפטית מסובכת. המידע הממשלתי שלנו הוא משאב. הוא חייב להיות נגיש לכולנו!

ג. פתיחות מעודדת את האזרחים ליצור ולתרום בעצמם למשל על ידי כתיבת קוד. על הממשלה לפתוח את החסמים כדי לאפשר לאזרחים להפוך שירותים לטובים יותר ולא להכביד עליהם. ממשל פתוח הוא גם ממשל צנוע, שמבין שהיכולת שלו להוציא לפועל חדשנות נמוכה משמעותית מהיכולת של המגזר הפרטי להניע חדשנות (מעצם זה שאין עליו חסמים בירוקרטים), ולכן פועל להנגיש בגבולות המותר (מבחינה בטחונית, משפטית ועסקית) את כלל הקוד של המוצרים שלו לציבור, מתוך תפיסה שיחד נצעד למוצרים ושירותים טובים יותר. בהקשר זה יש לציין את מערכת data.gov.il, שעל אף שהיא מחזיקה, בהגדרה, רק מידע שאינו רגיש מהסיבות לעיל, קוד המקור שלה עדיין לא משוחרר לציבור (שזו, אגב, עבירה על תנאי השימוש של המוצר). היכולת לבצע במערכת שאילתות מוגבלת עקב אבטחת המידע הלא נחוצה. אלו דוגמאות לכך שאנחנו עדיין לא באמת בממשל טכנולוגי פתוח…

ד. פתיחות היא גם היכולת להיות חלק ממערך הרכש של הממשלה בצורה קלה, להבין מדוע התקבלו החלטות ולאפשר ליותר שחקנים להיכנס ולספק שירות. הדבר נכון בעיקר בתחומי התוכנה והחומרה הממשלתיים, בהם החסם משמעותי ולא מאפשר לשחקנים חדשים לקחת חלק.

ה. ממשל פתוח מאפשר לכל אזרח או אזרחית במדינת ישראל להתבטא ללא פחד. זה אומר גם לתת לתקשורת את החופש לסקר את אירועי היום בצורה מכובדת, ובתקווה, ממקום בו כל השחקנים מכבדים את האחר. זו היכולת להפגין מבלי לפחד שיפגעו בך.

ו. ממשל שבו יש ייצוג הולם לכל הזרמים באוכלוסיה בגופי המשילות שלו ושיש דגש על שילוב יותר נשים, מיעוטים ואנשים מהפריפריה. כי אנחנו פתוחים, צריכים להיות פתוחים לכולם, ולהראות שכולם יכולים לקחת חלק בממשל, לא רק קבוצה מסויימת.

ואם נקצר את מה שאמרנו למעלה לשני משפטים – ממשל פתוח הוא ממשל שפותח את המידע עמו הגיע לקבלת החלטות, ואת המידע הכלכלי שלו, מראה שאין לו מה להסתיר מהאזרח אשר משלם לו בסוף היום את המשכורת. ממשל פתוח מבין שהאזרחים הם הועד המנהל שלו שלו, ולועד צריך לתת דין ודברים, ובכדי לעשות זאת, צריך לפתוח את המידע שלו, הספרים.

אלו, לטעמי, צריכים להיות הקווים המנחים לעקרון הממשלה הפתוחה. יש שיגידו שהם מצומצמים מדי, יש שיגידו שהם כללים מדי, אבל אני חושבת שזו לפחות טיוטה ראשונית של כיצד ממשל פתוח בישראל צריך להראות. גם הטיוטה הזו נכתבה בעזרתם של הרבה אנשים אחרים, מהסדנא ומחוצה לה, ולחשוב להמשיך ולדבר על העקרונות האלו ולהבין מה הם אומרים ואיך אנחנו רוצים להמשיך הלאה.

העקרונות האלו לא יתממשו בן לילה, והם מצריכים שינוי תפיסתי בקרב מקבלי ההחלטות ופקידי הממשלה. תוכנית הממשל הפתוח היא המקום להתחיל ולהסתכל על שינוי תפיסתי זה ובמסגרתו לנסות ולפעול במקומות שיותר קשה לנו לעשות שינוי, ולא להסתכל על ניצחונות קלים. זו עבודה קשה, אבל אנחנו כחברה אזרחית מוכנים לעשות אותה. עכשיו בואו ננסה לעבוד ביחד כדי שזה יקרה – כנסו להתייעצות – http://cio.insights-israel.com/cio/1002

פירות יער, פונקציות אקסל ועתיד הדמוקרטיה

אז מה אני עושה באוקראינה….

בגדול מנסה לשכנע אוקראינים לא להתייאש מדמוקרטיה, בעודי מראה להם כתבות של שאול אמסטרדמסקי על תקציב מדינת ישראל מתורגמות בגוגלטרנסלייט, ומספרת שגם אצלינו אתרים ממשלתיים עובדים באקספלורר והמדינה קונה מעצמה נתוני מזג אוויר.

חנות עודפים של רשתות ביגוד אירופאיות

היום הסתיים המחזור הראשון – 28 עיתונאים (בעיקר עיתונאיות) מכל קצבות אוקראינה עברו חמישה ימים אינטנסיביים של סדנת data-journalism, שכללה משיכת נתוני הוצאות המדינה דרך API מפורטל e-data לאומי, ניקוי ופילטור שלהם ב-OpenRefine, ניתוח וחילוץ סיפורים ב-Google Sheets וויזואליזציה שלהם בגראפים של גוגל וטאבלו. זאת בנוסף לתיאוריה על מידע פתוח ומודלים נפוצים של שחיתות וביזבוז תקציבי. נשמע כמו תוכנית סטנדרטית. עד שמבינים שרובם המוחלט לא עבדו עם אקסל מימיהם, ובמקרה שנדרשו לעבוד עם נתונים הדפיסו את הטבלה הדרושה, מירקרו אותה וסכמו מספרים ידנית. רובם המוחלט גם לא ידעו אנגלית. כשהראנו להם את הפרודיה על ספר הדרכה, עם הכותרת “How to google error messages” בתור הלצה, חלקם התחילו להעתיק את השם שלו מהלוח. היו מי שלא הכירו את הקונספט של undo או איפה לחפש קבצים שהם הורידו מהאינטרנט, או איך לפתוח חשבון גוגל. גרוע מזה, באותה הכיתה ישבו מי שכן ידעו את כל זה והיה צריך לדאוג שגם הם לא ינדדו כל עת לפייסבוק. ושכחתי להגיד שכמובן האינטרנט בחדר ההרצאות נתקע כל רגע (בדיעבד גילינו שכמה מהם הריצו ביטטורנט בלא יודעין), וגם היו להם לפטופים גרוטאות, למי שבכלל היה מחשב. אה, וכל זה באוקראינית. שני המדריכים האחרים שליוו אותי הצהירו שלהם לא נוח ללמד ברוסית (מישהו אמר שלי זה כן נוח?) ולא השאירו מקום לדיון.

עיתונאים אוקראינים מכל קצוות המדינה

אבל בסוף, אחרי חמישה ימים מעניינים“, הם מצאו שבעיר אחת הוציאו ככסף על פרוייקט בינוי שבפועל מעולם לא התחיל, בעיר אחרת ההוצאות על משכורות במחלקת הספורט העירונית היו גבוהות מהכסף שהושקע בספורטאים, ובעיר שלישית מספר חשוד של תושבים עם אותו שם משפחה הופיע במרשם הבעלות על קרקעות.

בשבילי, הרבה יותר קשה מללמד pivot tables היה לעמוד מול עיתונאית שאומרת אבל מה כל זה נותן לנו? אז אנחנו חושפים שחיתויות, כותבים עליהן בעיתון, כל העיר יודעת, בית המשפט אוסף ראיות, אבל אף אחד מעולם לא נכנס לכלא. אצלנו תופסים גנבים כמו שבאמריקה דגים דגים תופסים ומשחררים, תופסים ומשחררים”. ניסיתי לשכנע שככה זה דמוקרטיה, ארוך ומייגע, זרקתי מילים כמו חברה אזרחית“, “חופש הביטוי“, “גם אצלנו“, והלכתי לשתות כוסית של שיכר חוזרר (פרי יער כלשהו) כדי להכיל את היאוש. לקראת סוף הסדנה נמצאה אקטיביסטית אחת צדיקה בסדום, שסיפרה איך בעיר שלה בעקבות מעקב אזרחי בלתי פוסק כבר יש שידורים ישירים מדיוני מועצת העיר, ולא צריך עוד להילחם בנמר בחדר שירותים חשוך כדי לראות את תוכניות הבניה. התרגשתי כל כך ששכנעתי אותה להקליט לי נאום פטריוטי חוצב להבות שבו היא פונה לאחיה האקטיביסטים ומסבירה להם שהשינוי אפשרי. עכשיו יש לי 10 דקות ממנה על הסמארטפון, על רקע העציצים בלובי של פונדק הדרכים שבו שכרו עבורינו כיתת הדרכה. אני עוד לא לגמרי בטוחה מה אעשה עם הוידאו.

אנדריי, איש מידע פתוח

האמת שקייב די מגניבה. יש רכבת תחתית, מיליון בתי קפה היפסטריים, אנשים נחמדים ובלי יותר מדי פוזה, נעלי עקב ומייקאפ שרואים במוסקבה. חופש הביטוי מרשים, שבולט על רקע החוויות שלי מבלרוס, ששם עדיין מדברים על דברים במטבחכמנהג סובייטי עתיק. לא מעט ארגוני חברה אזרחית שיודעים לעשות אחלה עבודה. אפילו חוק חופש המידע עובד לא רע, סיפרה לי עורכת דין אקטיביסטית.

היו לי גם חוויות צבעוניות, כמו למשל סקנדל קולני שהייתי גם עדה לו, שהתפתח בין שתי נוסעות במונית שרות – צעירה שתפסה שני מושבים עם השקיות שלה ודודה שביקשה ממנה לפנות מושב אחד כדי להושיב את ילדיה. הצעירה טענה שאין לה מקום אחר לשים את השקיות ושכל עוד יש גברים שיושבים ברכב היא לא מוכנה לקום ולפנות מקום, לא ככה חינכו אותה. בסוף כשחשה שהיא מפסידה בויכוח היא זרקה אני בכלל בהריון“, אבל הייתי צריכה לרדת ולא הספקתי לגלות איך נגמר. היה מעניין לראות שהדודה דיברה באוקראינית והצעירה ענתה לה ברוסית – ערבוב שגור בקייב.

גם הפרסומות חשפו משהו מהמציאות המקומית – פרסומות ל-Uber עם התייחסות סמויה לאיסור האחרון של הנשיא על שימוש ברשתות חברתיות, פורטלים וערוצי טלוויזיה פופולרים ממקור רוסי.

מתגעגע לעשות לייקים (ברשת Vkontakte)? תן 5 כוכבים לנהג שלך בסוף הנסיעה.”

פרסומת ל-Uber

אנדריי הוא עסקן מידע פתוח בסטנדרט בינלאומי. בין היתר הוא מעביר הדרכות למדריכים, שבתורם מיועדים להדריך פקידים בשלטון המקומי על יישום החוקים המקומיים להנגשת מאגרי מידע. מצב המידע הפתוח לא פשוט. אוקראינה משתרעת על פני 25 מחוזות ומונה 42.5 מיליון תושבים. פתיחת המידע החיוני ביותר לחיי היומיום של התושבים מתבצעת ברמה המקומית. חלק מהערים מנגישות כבר לא מעט, ולחלק אין אפילו אתר. בשנה האחרונה אוקראינה עלתה מאוד במדד הפתיחות של Open Knowledge, בעיקר בזכות מערכת הרכש Prozorro בה מדווחות הוצאות עד ה-Hryvne האחרון. אפשר לראות גם טראנסאקציות של 0.01 הריבנה. הנשיא אפילו צייץ על הציון של מדינתו במדד בטוויטר שלו. מצד שני, התקציב עצמו מתפרסם ברזולוציה מגוחכת. לשם השוואה, בקובץ התקציב שמפרסם אגף התקציב אצלינו יש כ-336,000 שורות, לעומת סדר גודל של 150 שורות בתקציב אוקראינה. יתרה מכך אין שום מזהה ייחודי, כגון מספר תקנה תקציבית, שמאפשר לקשר בין נתוני התקציב לנתוני ההוצאות כדי לדעת כמה כסף יצא מכל סעיף. העיתונות החוקרת האוקראנית, שרובה ממומנת מתרומות אירופאיות, עסוקה בעיקר בהצלבת הצהרות הון ורכוש של הפוליטיקאים עם רישומי טאבו, נתוני רשם החברות ורשימת הספקים המופיעים בדוחות הרכש. הייתם חושבים ש-25 שנה אחרי התפרקות ברהמ כבר יסיימו לחלק ולבזוז את אדמות המדינה והנכסים הציבוריים. אבל מסתבר שלא נגמר מה לגנוב אף פעם. בביקורת הדרכונים בשדה התעופה של קייב, על הדלפק של שוטר הגבול תלוי שלט ב-10 שפות שכתוב בו משהו בסגנון באוקראינה אין שחיתות, אל תנסו לשחד את השוטר שלפניכם” (השוטר לא הסכים שאצלם את הכיתוב). תודה שסיפרתם, עכשיו אני יודעת.

דוכן מכירה של ספינרים

אנדריי סיפר לי שבחממת מידע פתוח החדשה שקמה בקייב, רוב הסטארטפים בכלל לא עובדים עם מידע ממשלתי, כי אין. למשל נתוני מזג אוויר לא פתוחים כי המרכז המטאורולוגי הלאומי מוכר אותם לחברות פרטיות. נתוני מערכת הבריאות, בדומה למה שראיתי בבלרוס ובקזחסטן, לא אמינים במיוחד ולא אחת מותאמים למדדים בינלאומיים. גם חברת הרכבות הממשלתית לא מפרסמת נתונים פשוט כי לא בא לה. משרד התחבורה לא מעיז לעמוד מולה בבית המשפט, כי איכשהו כולם יודעים שהוא לא יוכל על סוללת עורכי הדין של הרכבת. לא פלא. כשמערכת העיתון שבה עובדים המדריכים, הצליחה לקבל מאגר אנונימי ענק של כל הכרטיסים שמכרה הרכבת בכמה שנים אחרונות, הם מצאו להפתעתם שנמכרו אלפי כרטיסים לתחנות שרות שבכלל אי אפשר לרדת בהן. הסיפור המטורף הזה מתואר בכתבה מפורטת באתר שלהם, שגם תורגמה לאנגלית. מישהו התרגש מהממצאים? אולי התורם של העיתון, כנראה שלא השלטון.

texty-yanukovych-trains

אומרים לי שהמאכזבת ביותר היא המערכת המשפטית. גם כשעוצרים מישהו עם שפע ראיות נגדו, זה בדרך כלל לא מוביל להרשעה. השופטים פשוט לא עצמאיים ומחוברים לשלטון, במיוחד בעיירות קטנות.

להיות חייל שכיר, מה שהלב אומר לך

באתי ללמד ויצאתי מלומדת. לשורה ארוכה של מודלים לשחיתות וביזבוז כספי ציבור נוספו עוד כמה דוגמאות מקומיות ייחודיות: כדי להסתיר ריבוי התקשרויות עם אותה חברה, מחליפים אות אחת או שתיים בשם שלה באות זהה הכתובה באב לטיני (א”ב קירילי חולק לא מעט אותיות עם א”ב לטיני, למשל T, A, M, C, K אבל ה-encoding שלהם שונה), מה שמונע משם החברה לעלות בתוצאות חיפוש; מוכרים סחורה במחירים מופקעים – למשל אותה האקטיבסטית מצאה רכש של עצי אשוח לשיפור פני העיר, וכאשר התקשרה לחברה לשאול מה מחיר הסחורה, הם נקבו במחיר נמוך פי שלושה. בעקבות החשיפה הרכש בוטל. ”אצלינו, יותר קל לגנוב במכולות מאשר בשקיםאמרו לי. גם אצלינו.

תה תותים טריים

מחר מתחיל המחזור השני של ההדרכה. חוויות חדשות בקרוב…

פרויקטור/ית ל- Open GLAM Accelerator

על הפרויקט:

“תרבות פתוחה” הוא פרויקט חדש של הסדנא לידע ציבורי, המבוסס על עקרונות תנועת Open GLAM (Galleries, Library, Archives, Museums) העולמית. מטרת הפרויקט לחבר בין גופים המחזיקים במאגרים תרבותיים, אמנותיים והיסטוריים בישראל לבין אקטיביסטים טכנולוגיים, על מנת לפתוח, להנגיש ולשתף את הציבור באוצרות המצויים בידי גופים אלה.

ראו גם: openglam.org/principles

המסגרת המארגנת של הפרויקט היא תוכנית הכשרה שמיועדת לעובדים בגופים המחזיקים במידע יחד עם מפתחים מעולם ההייטק, אשר תנחיל את עקרונות המידע הפתוח, תאפשר להתנסות בפרקטיקות פתיחת מידע, ותכשיר מפתחים לפיתוח אפליקציות קוד פתוח המבוססות על המידע שנפתח. בלב הפרויקט מודל ייחודי שפותח על ידי הסדנא ונוסה בהצלחה עם הספרייה הלאומית, אשר מבוסס על למידה באמצעות עשייה (learning by doing), ותוצריו הם מוצרים טכנולוגים אשר עושים שימוש במידע שנפתח ומהווים בסיס לפיתוחים עתידיים.

 

על הסדנא לידע ציבורי:

הסדנא לידע ציבורי, ע”ר פועלת לקידום שקיפות ואחריותיות ממשלתית ועידוד שיח אזרחי מבוסס מידע, באמצעות פיתוח כלים טכנולוגיים לפתיחה והנגשה של מידע ציבורי. פעילות העמותה מבוססת על עבודה של מתנדבים מתחום תוכנה, כלכלה, מדיניות ציבורית, עיתונות, עיצוב גרפי ועוד שמובילים מעל ל- 15 פרויקטי מידע פתוח שונים. לרשימת הפרויקטים המלאה: http://www.hasadna.org.il/projects

 

על התפקיד:

  • תכלול הגורמים השונים המעורבים בפיתוח וביצוע הפרויקט;
  • גיוס משתתפים לתוכנית מבין גופי תרבות, מוזיאונים, ארכיונים וספריות;
  • כתיבת חומרים שיווקים;
  • תיעוד ודיווח באתר הפרויקט על כל שלבי הפרויקט ותוצריו;
  • ארגון מפגשי ההכשרה, לרבות גיוס מרצים אורחים;
  • תיאום בין השותפים בפרויקט ובינם לבין משתתפי התוכנית.

 

היקף: תשלום לפי שעות כפרילנס, כ 40 שעות בחודש בממוצע.

 

מקום: במשרדי העמותה במרכז תל אביב וכן פגישות בגופים המשתתפים בפרויקט ברחבי הארץ.

 

תקופה: מאי 2017- מרץ 2018

 

מה אנחנו מחפשים?

  • הכרות טובה עם עולם גופי GLAM בישראל;
  • כישורים בין אישיים מצוינים;
  • ניסיון בהובלה של פרויקטים וכושר ארגון מעולה;
  • אוריינטציה טכנולוגית.

 

איך פונים?

נא לשלוח קורות חיים עד 19.04.2017 בליווי מכתב המסביר מדוע את/ה מעוני/ת בתפקיד אל openglam@hasadna.org.il.

 

*לצערנו לא נוכל להשיב לכל הפניות. רק פניות מתאימות תענינה.

למה התקציב החדש לא שקוף?

למה התקציב לא שקוף? כי האוצר סירב לפרסם את הצעת התקציב החדשה ברמת פרוט מספקת כדי שהאזרחים וגם הח”כים יוכלו להבין מה באמת קורה בו; כי בשבוע האחרון של השנה כשעושים הכי הרבה העברות תקציביות כדי לנצל עודפים, ועדת הכספים החליטה להקפיא את הנוהל שמחייב לפרסם את ההעברות העומדות להצבעה מספיק זמן מראש, שוב כדי שהציבור ונציגיו יוכלו לעקוב.
שבי מסבירה ב”חשבון יומי” בערוץ 1, ביום שאחרי ההצבעה.

חידושים וחדשות בסדנא – דצמבר

הי הי,

אז מה היה לנו?

  • בסופ”ש הקודם פנסיה פתוחה עשו מיני-האקתון, במשרדינו בבית העמותות. שמענו שהייתה התקדמות מכובדת וגם למדנו 60 דרכים שונות לכתוב את השם של מניית טבע.
  • שלחנו ניוזלטר המספר בפירוט על שחרור מאגרים של מפ”י. וגם אם אתם כבר מכירים, שווה לכם לראות את העיצוב המגניב של סמדר ויוסף :hugging:
  • אני עדין חייבת לכם דיווח מכנס ה-OGP בפריז, וגם סיפורים על קזחסטן ובלרוס מה- Open Data Barometer. הם בדרך, מבטיחה. בינתיים הינה סרטון feel-goodd מהכנס, עם כל הנבחרת הישראלית מבצבצת בו. והינה המחקר שכתבתי עבור ה-OGP על פתיחת תקציב המדינה בישראל. עוד מעט יצאו גם הסרטונים המלווים אותו. וגם סיפור שאהבתי במיוחד על יוזמה של הממשלה ההולנדית בשם Pleasant Contact with Government. אמיתי לגמרי. מתוך תוכנית העבודה הממשלתית ל-OGP:

ACTION 9: Informal approach to freedom of information requests

The ‘Pleasant Contact with Government’ project found that informal interventions during government decision-making procedures and in the handling of complaints and objections led not only to better-quality decisions, significantly fewer complaint and appeal procedures, lower costs and shorter lead times, but also to greater public trust and satisfaction and greater job satisfaction for public servants.

It means that a civil servant will actually call the filer and discuss the request. Most interestingly, even if the government could not provide the information requested, public trust would still improve.

נתראה בשני
ואל תוכלו סופגניות בעבודה, תשמרו מקום
!Merry Chrismukkah

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [13-24.11]

אהלנוש,

השבוע אנחנו עושים בלגן סביב הצעת התקציב החדשה של 2017-2018 שאמורה לעלות להצבעת הכנסת בסוף דצמבר. משרד האוצר מסרב כהרגלו לפרסם את התקציב ברמת הפירוט שתאפשר להבין לאן ביוק מיועד הכסף – איזה כבישים כלולים ב”בניית כבישים” ואילו עיריות מקבלות “תמיכה לעריות”. לא נסכים יותר שהכנסת תצביע על התקציב בעיניים עצומות. רוצים את כל הסיפור? קראו בדהמרקר, וגם צפו או האזינו לדיון המיוחד בוועדת השקיפות (מתחיל בדקה 13:25)

רוצים לעשות עם זה משהו?
לכו לפוסט שלנו בפייסבוק, תייגו את חברי הכנסת שאתם מכירים ובקשו שידרשו מהאוצר את כל המידע על תקציב המדינה, כולל התקנות התקציביות.


הרצאה מעניינת שנערכה ב- Congressional Research Institute.

הבעיה עם אור השמש – איך שקיפות מקדמת אינטרסים צרים ומעוותת את תהליכי החקיקה בקונגרס

Several important steps toward legislative transparency in the 1970s have fundamentally altered how the U.S. Congress and state legislatures operate. Some of these reforms, like mandating recorded votes in the Committee of the Whole and opening up Conference Committees to public view, were widely supported in the wake of the escalation of the Vietnam war. Congressional reforms were quickly mirrored in other legislatures.

Key reforms were inserted by lobbyists seeking to more efficiently monitor the behavior of legislators. Representatives adjusted by changing their behavior on votes in the Committee of the Whole, which soon became a contentious proving ground for ideological purity and fidelity to special interests and party leadership.

Increases in transparency were followed by increased narrow-interest lobbying, wasteful and pernicious legislative gamesmanship, increased partisanship, and more. We investigate these changes as likely drivers for income inequality, climate change, gridlock and demosclerosis.

בינואר יצא המחקר המלא. בינתיים התקציר

שיהיה סופ”ש מרגיע
מהסדנא