מי אמר פורטל מידע פתוח ולא קיבל?

רשמים מכנס מידע פתוח הבינלאומי IODC 2018- חלק א’.

החוויה הכי חזקה שלי במהלך הכנס, שהתקיים השנה בבואנוס איירס, ובו נכחו יותר 2000 איש ואישה מ-85 מדינות, זה ההתפעלות וההתרגשות מעצם העובדה ש-Open Data is a thing. אז אנחנו מכירים כנסים של חוקרים, רופאי שיניים או עורכי דין. כי אנחנו גם מכירים חוקרים, רופאים ועורכי דין מסביבינו. אבל כשאני אומרת שאני עובדת בארגון לפתיחת מידע ממשלתי, אני מקבלת בהיה ארוכה ונפנוף יד “אה, זה משהו של מתכנתים. ביג דאטה?” לא בדיוק. והינה, באים אנשים מכל העולם, אבל באמת מכל העולם (חלקתי מונית עם שר התקשוב של האי Saint Lucia שסיפר על פורטל המידע הממשלתי החדש שלהם) ומדברים על אתגרים של איכות מידע ממשלתי שנאסף, הגנה על פרטיות בפרסום נתוני בריאות ונתוני למ”ס, קביעת סטנדרטים למידע ברשויות שונות לצורך הצלבתם, הצורך לשכנע פקידים לשחרר מידע ללא מורא, והקושי למשוך משתמשים לאפליקציות של ניטור הוצאות הממשלה. בעצם כל אותן הבעיות שאנחנו מכירים בארצינו הקטנטונית קיימות גם בניו זילנד, בקירגיסטן ובבורקינה-פאסו, וגם שם יש פעילים נחושים שהדבר מדיר שינה מעיניהם.
משהו לא צפוי, אך גם לא מפתיע, הוא שלא אחת דווקא במדינות המתפתחות יש פעילות אקטיבית יותר בתחום. מדינות עם מנגנונים בירוקרטיים מבוססים וכבדים כמו גרמניה למשל, מתקשות לחדש ולהיות agile. לדוגמה, כדי להטמיע מערכת תוכנה חדשה, צריך לקבל אישור נפרד מוועדות של כל בעלי עניין – נשים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים וכו’ – לוודא שאינה פוגעת באף מגזר. מה שכמובן לוקח שנים. ובלוס אנג’לס, כל תהליך הרכש של העיריה מול הספקים מתנהל עדין על נייר. לכו תאספו נתונים על חוזים וחברות שעובדות עם העיר.
במדינות מתפתחות לעומת זאת, יש לחץ רב, וגם כסף רב, של ארגונים בינלאומיים, כגון הבנק העולמי וקרן המטבע, שרוצים שקיפות ויכולת מעקב אחרי כספי הסיוע שהם מעבירים לממשלות המקומיות. ועל כן הם מדרבנים הקמה של פורטלים למידע ממשלתי, תומכים בארגונים שבונים הכשרות בסגנון school of data לעיתונאים ופעילים, ובונים אפליקציות למעקב אזרחי אחר פרוייקטי בינוי תשתיות לאומיים. כך שיש לנו לא מעט ללמוד מאחינו המתפתחים. בפוסטים הבאים אספר על דוגמאות לפרוייקטים מגניבים שראיתי, סיפורים מעניינים ששמעתי, וגם על הרצאה שהעברתי על הסדנא.

 

 

בולטימור עיר הקסמים

עיר מספר 2 בנתיב השקיפות. קראו כאן על וושינגטון.

בברושור שקיבלנו מהמארחים שלנו, מצויין שבולטימור “לאחרונה נכנסה לעשיריית יעדי התיירות הפופולריים בעולם” (בעולם של בולטימור?), היא מקום מושבו של האקוואריום הלאומי הנודע, בית חולים הופקינס הנודע, הפלאנטריום הנודע, טלסקופ האבל, ועוד פלאי תבל כאלה ואחרים. התוכנית בנויה כך שבכל אחד מחמשת הערים שעל המסלול שלנו, מחלקת המדינה חוברת לארגון אזרחי מקומי, והוא זה שמתכנן בפועל את פרטי התוכנית בעירו. ניתן להניח שמחלקת המדינה, ממושבה בוושינגטון במרחק שעה נסיעה (שעתיים בפקק וושינגטון-בולטימור הנודע) לא בהכרח שותפה ללוקאל-פטריוטיות של מדינת מרילנד.

אני כמובן מכירה את בולטימור מ”הסמויה” (מודה, קצת הופתעתי לא לראות אנשים מדברים במכשירי נוקיה מ-2002). למי שלא שייך למועדון המעריצים, הסדרה מגוללת את סיפורה של עיר אחוזת פשע, סמים, שחיטות, עוני חסר תקווה ובעיקר אוזלת יד של המשטרה. בסוף כל עונה (זהירות ספויילר) הטובים ממשיכים להיות לוזרים והרעים זוכים בכל הקופה. גם היום, הסטטיסטיקה מייאשת. 10% מתושבי העיר מכורים להרואין, ומתרחש בה כמעט רצח אחד ליום. לאחר הפוגה קלה ב-2011, מספר מקרי הרצח רק ממשיך לטפס וכיום עולה על זה של ניו-יורק – עיר עם אוכלוסייה גדולה פי 14. גם אלימות משטרתית היא עדין סוגיה חמה. המקרה של פרדי גריי ב-2015, צעיר שחור שנעצר על ידי המשטרה בחשד להחזקת סכין ונפטר מפגיעה שספג בעת הובלה ברכב משטרתי, עורר התפרעויות קשות ברחובות והצטרף לסדרת האירועים שתדלקו את תנועת Black Lives Matter. ב-2016 נער שחור נוסף, לאוואר דאגלס, נהרג על ידי משטרת העיר, ובפברואר השנה נחשפה שערוריית שחיתות חמורה לפיה שוטרי בולטימור שדדו חפים מפשע וסחרו בסמים ובנשק. רק החודש, ניו יורק טיימס הוציא פודקאסט בחמישה חלקים שבו הוא בחן לעומק את הבעיה הבולטימורית – החל ממותו של פרדי גריי, השערורייה האחרונה, ובאופן כללי  היסטוריית יחסי חוסר האמון בין התושבים למשטרה, הקסם של הרחוב עבור הנערים, והדוקטרינה הבעייתית של המשטרה של אפס סובלנות.

בקיצור נמרץ, שורשי הבעיה נטועים אי שם בשנות ה-80, כשמשרות ייצור רבות עזבו את העיר והאבטלה נסקה מ-30% ל-50%, תוך פגיעה בעיקר באוכלוסיה השחורה. באותו זמן ממש העיר הוצפה בסם הקראק. כאשר בשנות ה-90 הגיעו מים עד נפש, התושבים בחרו בראש עיר, לבן, שהבטיח לעשות סדר ולנקות את הרחובות. הוא ייבא מניו-יורק את הדוקטרינה של אפס סובלנות, לפיה יש להשקיע מאמץ זהה במיגור עברות קלות כחמורות. אם לא ישאר חלון שבור אחד וקיר אחד מקושקש בגרפיטי, התושבים ילמדו שלא מפרים את הסדר. זה הביא לכך ששוטרים פשטו על השכונות ועשו ממש טרור לתושבים. עצרו עוברים ושבים חפים מפשע, בעיקר נערים, שחורים כמובן. בשנים אלה טמונים שורשיה של השנאה היוקדת למשטרה, חוסר האמון והתסכול מהשיטה.

הינה מפה דינמית של העירייה עם מיקומים של מקרי הפשע (על בסיס Socrata ו-OpenStreeMap).

בהגיענו, נגלתה בפנינו עיר מסבירת פנים ונינוחה לאין שיעור מוושינגטון הבירה. בערב הראשון יצאתי עם חברתי הברזילאית לחקור את הקולינריה הימית המקומית – מגוון אינסופי של צדפות, קונכיות, שריונות וצבתות מהמפרץ על יד. משהתיישבנו על הבר, מהר מאוד הכרנו את השכנה מימינינו שהגיעה לחגוג עם מנת צדפות של מים מתוקים את היום האחרון שלה בעבודה (לא, היא לא ראתה את הסמויה, היא תירצה זאת בכך שהיא רק בת 28, אבל ידעה לספר שהמלון פה ממולינו שימש כאחד הלוקיישנים של הצילומים), אחר כך הצטלמנו עם הצלחת המפוארת של הזוג משמאלינו, שגם התרגש יחד איתנו ממרק הסרטנים שאני הזמנתי, והקשבנו להסברים סבלניים של הברמן על איך מתרקמים הטעמים בסוגי הצדפות השונים.

ביום למחרת נפגשנו עם שלושה גופים מפתיעים. איגוד השוטרים של מדינת מרילנד, התביעה של המח”ש של בולטימור, ומעין ועדה של העירייה לתלונות הציבור על מקרי התנהגות לא ראויה של שוטרים.

איגוד השוטרים, הנקרא בשפתו Fraternal Order of Police, עורר בי אסוציאציות של מסדר סודי עם טקסי פולחן מסתוריים, אך התאכזבתי לגלות איגוד עובדים סטנדרטי. לראשונה בנסיעה הזאת הוצע לנו כיבוד – קפה ובייגלס טריים מדאנקין דונאטס, ובסוף אפילו חילקו לנו במתנה כוסות טרמיות עם הלוגו של משטרת בלטימור. אחרי שבמשרדי וושינגטון לא כיבדו אותנו אפילו בכוס מים, התרגשנו מעומק הלב, ולא היה לנו אכפת שהם לא אמרו שום דבר מעניין במיוחד. בעיקר הם סיפרו על התוכנית החדשה שהתחילה לפני שנתיים, של איבזור שוטרים במצלמות לבישות וחובת צילום של כל אינטרקציה משטרתית. זה כמובן מעורר דיון בסוגיית הפרטיות הם אמרו, אבל נראה שמה שהכי אקוטי כרגע זה עלות האיחסון של המידע ההולך ומצטבר. חיפוש זריז ברשת מעלה שלל כתבות של הבולטימור סאן על שוטרים שכיבו את המצלמה בתפקיד או חומר מצולם מאירועי ירי של שוטרים שהמשטרה לא רצתה לחשוף לציבור. עוד הם סיפרו לנו על הצבת שוטר במדים בכל בתי הספר התיכונים וחטיבוצ הביניים, ובהמשך בשאיפה גם בבתי הספר היסודיים. לדבריהם, לראות שוטר שלא בנסיבות אלימות מעלה את האמון של הנערים במשטרה. הם אפילו סיפרו על שוטרים שלקחו נערים לקניון ונתנו להם כסף מכיסם כדי לקנות מתנות לחג למשפחה, האין זו חברות אמת. נראה שגם התרגשו נורא מהמשלחת הרב לאומית המרשימה, מהסוג שוושינגטון אוכלת לארוחת בוקר.

גם במשרד מח”ש זכינו בקבלת פנים לבבית בצורה בלתי רגילה. הפעם קיבלנו קפה מסטארבקס ועוגת קרם יפהפיה. כאן השיחה התנהלה ברוח קצת יותר ביקורתית. כשחברתינו ממונטנגרו לא ויתרה והתעקשה שיספרו לנו מהן הסיבות האמיתיות למצב בעיר, הדוברים נפתחו וסיפרו על תרבות הרחוב המושרשת של היד הקלה על ההדק, עין תחת עין וחיסולי כנופיות, חוסר ערך לחיים, אבל גם עוני, מחסור בהזדמנויות, נשק זמין, מיקומה של בלטימור על נתיב סחר בסמים. לפי חישובים של משטרת העיר חסרים לה כ-500 שוטרים, וכיום שוטרים מרבים לעבוד משמרות כפולות. אבל האם עיבוי השורות של המשטרה יהיה ההשקעה היעילה ביותר? כנראה שבלי השקעה בחינוך ובשכונות זה לא באמת יעזור, הודו הדוברים.

הפגישה האחרונה שלנו היתה עם מעין ועדה לתלונות הציבור על התנהגות לא הולמת של שוטרים, השייכת לעירייה – Civilian Review Board of Baltimore City

החברה ממונטנגרו לא הרפתה – אז מה הבעיה של העיר הזאת? חברי הועדה היו פחות מרוסנים מקודמיהם. הם דיברו איתנו על הפחד והשנאה כלפי המשטרה והתרבות של לא להלשין, שמונעת מתושבי השכונות לסייע למשטרה לתפוס ולהרשיע את הגנגסטרים הגדולים. השוטרים מפטרלים בשכונות שהן לא שכונות המגורים שלהם עצמם, והם לא קרובים לשטח ולאנשים. אנשים שנמצאים במעגל הפשע מילדות וחסרים כישורים בסיסיים הנחוצים כדי להיכנס למעגל העבודה. זו גם הפעם הראשונה שפגשנו דוברים שחורים. המטרה העיקרית של הגוף הזה היא לגרום למשטרה להתנהג בשקיפות ובאחריותיות לגבי טיפול משמעתי בשוטרים. ולנסות לעשות צעדים בונים אמון אל מול הקהילה.

כששאלו מהקהל מה המשאבים שהיו הכי עוזרים להם לקדם את מטרתם, הם אמרו שחסרים להם נתונים. הם בכלל לא ידעו לענות איפה ממקומת בולטימור ביחס לערים אחרות מבחינת מספר התלונות נגד שוטרים. רק לפני שנתיים הם התחילו לנהל מערכת מידע עם כל התלונות שמגיעות אליהם. מה המשטרה מפרסמת? גם על זה הם התקשו לענות באופן ודאי.

נ.ב. בולטימור קיבלה את הכינוי Charm City  בשנות ה-70 כמהלך שיווקי שנהגה על ידי משרד פירסום. זה גם השם של הפודקסט של הניו יורק טיימס.

כספי משרד החינוך בשירות הבית היהודי

  יוסי מזרחי | 4.11.17 | חדשות סוף השבוע קשת

הסדנא לידע ציבורי חושפת את נתיב המזומנים של הבית היהודי: ממשרד החינוך והסכמים קואליציוניים דרך האגף לתרבות יהודית לארגונים המקורבים למפלגה.


שקיפות? האוצר טרם פרסם את נתוני ביצוע התקציב ל־2016

שחר אילן | 14.11.17 | כלכליסט

.אגף תקציבים במשרד האוצר מאחר בחצי שנה בפרסום מסמך נתוני ביצוע התקציב ‑ אחד ממסמכי השקיפות החשובים של תקציב המדינה

הדרכות להורים ולמורים בחינוך החילוני על ידי עמותה דתית

אור קשתי | 28.09.19 | הארץ

ארגון “בנין שלם”, שהשר בנט התארח בכנס השנתי שלו, יקבל מהמשרד חצי מיליון שקל בהסכם המעורר סימני שאלה.
לפי מפתח התקציב, חלקו של משרד החינוך בסכום בא מתקציב השירות הפסיכולוגי־ייעוצי, המעניק שירותים פסיכולוגיים וייעוץ חינוכי לעובדי הוראה, תלמידים והורים.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4475410

 

כספי משרד החינוך בשירות הבית היהודי

יוסי מזרחי | 4.11.17 | חדשות סוף השבוע קשת 12

על הקשר בין האגף לתרבות יהודית ליחסי ציבור פוליטיים: הסדנא לידע ציבורי חושפת את נתיב המזומנים של הבית היהודי.

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [27.12.2015-2.1.2016]

שלום סדנאים,

מקווה ששתיתם לשוכרה ונפרדתם כיאות מ-2015, ואולי לחלקכם הזדמן אפילו לקבל את פני 2016 עם רגל כרושה ו”דג מלוח במעיל פרווה”!

  • השבוע נארח בקמפוס את תומר אביטל ב-20:00 שיספר לנו איך מכניסים סקסאפיל לכנסת.
  • פוסט חדש ב”עובר ושב” (הבלוג החדש של מפתח התקציב) ובו משימת בלשות מיוחדת למטיבי לכת.
  • והינה האפליקציות החמודות של השבוע: מפה של עצי הרחוב בניו יורק שמאפשרת לזהות זנים, צפיפות וכו’ בשכונות שונות.Access Map Seattle היא מפה שבה מסומנים גבעות, רמפות ואתרי בניה כדי להקל על הגישה לבעלי ניידות מוגבלת.
  • ולסיכום, כתבה מעניינת על ערים שמשחררות נתונים על תאונות דרכים.

שתהיה שנה פרוותית ונעימה
מצוות הסדנא

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [13-19.12]

שלום סדנא,

  1. ביום שני הקרוב ב-19:30 נפגוש את המנכ״לית של משרד המשפטים, ונכיר לה את הסדנא.
  2. השבוע הסתיימה לה ״הכיתה 02״, ואנחנו כבר מחכים בקוצר רוח לקלוט מתנדבים חדשים בהאב הירושלמי וגם בקמפוס.
  3. השבוע גם השתתפנו בישיבת וועדת השקיפות של הכנסת בדיון מיוחד על אי קיום החלטת הממשלה לפרסם חוזים של הסכמי רכש עם ספקים. נייר עמדה1 שהכנו יחד עם התנועה לחפש המידע והצגנו בישיבה מראה כי מדינת ישראל היא רביעית מהסוף בתחום שקיפות הרכש בין מדינות ה- OECD.
  4. רוצים לדעת עוד על דירוגים של מדינות? קראו את אינדקס המידע הפתוח העולמי החדש של Open Knowledge.
  5. בצד האופטימי, השבוע פורסמו שני נהלים חדשים: (1) נוהל שהועבר בוועדת הכספים, המחייב את משרד האוצר לחשוף בפני חברי הועדה מידע מפורט לגבי כל העברה חוץ-תקציבית שמגיעה להצבעה. (2) נוהל של היחידה הממשלתית לחופש המידע לפיו החל משנת 2016, אחת לרבעון יפרסם כל משרד ממשלתי באופן יזום את ההתקשרויות שלו עם גורמים חיצוניים בפורמט דיגיטלי.
  6. ולסיום, ClearGov היא יוזמה של ה-Sunlight Foundation שמטרתה לתת מידע לתושבים אודות אופן השימוש של העיר שלהם בכספי המיסים.

שבוע טוב מצוות הסדנא,
ומי שפוגש את סנטה תמסרו ד”ש!