כספי משרד החינוך בשירות הבית היהודי

  יוסי מזרחי | 4.11.17 | חדשות סוף השבוע קשת

הסדנא לידע ציבורי חושפת את נתיב המזומנים של הבית היהודי: ממשרד החינוך והסכמים קואליציוניים דרך האגף לתרבות יהודית לארגונים המקורבים למפלגה.


הדרכות להורים ולמורים בחינוך החילוני על ידי עמותה דתית

אור קשתי | 28.09.19 | הארץ

ארגון “בנין שלם”, שהשר בנט התארח בכנס השנתי שלו, יקבל מהמשרד חצי מיליון שקל בהסכם המעורר סימני שאלה.
לפי מפתח התקציב, חלקו של משרד החינוך בסכום בא מתקציב השירות הפסיכולוגי־ייעוצי, המעניק שירותים פסיכולוגיים וייעוץ חינוכי לעובדי הוראה, תלמידים והורים.

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4475410

 

כספי משרד החינוך בשירות הבית היהודי

יוסי מזרחי | 4.11.17 | חדשות סוף השבוע קשת 12

על הקשר בין האגף לתרבות יהודית ליחסי ציבור פוליטיים: הסדנא לידע ציבורי חושפת את נתיב המזומנים של הבית היהודי.

כאן ב׳: שבי קורזן בשיחה עם רן בנימיני על פתיחת מושב החורף בכנסת

רן בנימיני | 23.10.17 | כאן ב׳

 תקציביזם: הסדנא החלה להתמקד בוועדות הכנסת ובפעילות הפרלמנטרית של השרים, ומכשירה אזרחים בשיתוף פעולה עם המשמר האזרחי והתנועה לחופש המידע לקחת חלק בוועדות. כל אלה בדרך לאתר חדש.

פיצוח הסכמים קואליציוניים

הפוסט פורסם במקור בבלוג עובר ושב ב-29.12.2015

עיזרו לנו לפצח את ההסכמים הפוליטיים של חברי הכנסת ולגלות אילו עמותות הם ביקשו לממן

זמן קצר לפני אישור תקציב 2015-16, פרסם משרד האוצר (בהנחיית היועמ”ש) את רשימת ההסכמים הפוליטיים שנערכו אגב אישור התקציב. מדובר בהסכמות בעל פה של משרד האוצר עם חברי כנסת או מפלגות להוספת סכומי כסף לסעיפים ספציפיים בתקציב המדינה.

החשש כמובן בהסכמים פוליטיים כאלו הוא שהם מיועדים לא רק לתמוך במטרות כלליות, אלא גם להעביר כספים לארגונים ספציפיים המקורבים לחברי הכנסת, כחלק ממנגנון של שוחד פוליטי. לכן, חשוב לדעת מיהם הארגונים הספציפיים שעתידים להינות מהכספים באותם הסכמים.

כדי לפצח לאילו עמותות וארגונים הם מיועדים לא הסתפקנו במידע שפורסם במסמך המקורי, אלא פנינו למשרד האוצרוביקשנו לקבל מידע על ההסכמים ברמת התקנה התקציבית, שהיא הרמה המפורטת ביותר של התקציב ונרשמת ב 8 ספרות. הנתון של התקנה התקציבית מאפשר לחקור מיהם הגופים שקיבלו כספים מאותו סעיף בשנים קודמות (מידע שמופיע באתר “מפתח התקציב”) ומכאן אפשר להסיק מיהם הגופים שכנראה אמורים ליהנות מההסכמים.

ההיגיון שהנחה אותנו הוא כזה: היות שחברי כנסת אינם יכולים להשפיע מי יהיו הגופים שיקבלו כסף מתקנה מסויימת (החלטה כזאת היא בסמכות המשרד הממשלתי), הדרך האפקטיבית ביותר לחברי כנסת לדאוג כי כספים מסויימים יגיעו לעמותות ספציפיות הוא לבקש להוסיף כסף לתקנות שהם יודעים ממילא מי נהנה מהן.

בתגובה לבקשה שלנו, האוצר שחרר בסופו של דבר את המידע, ואפילו בפורמט דיגיטלי. כעת, אנחנו זקוקים לעזרה שלכם לפצח את ההסכמים.

בטבלה הבאה תוכלו לראות את רשימת ההסכמים המלאה, כאשר בכל הסכם מפורטת התקנה התקציבית הספציפית, עם לינק לאותה תקנה באתר “מפתח התקציב”, שם ניתן לראות את פירוט התמיכות מאותה תקנה בשנים קודמות.

כפי שתוכלו לראות בטבלה, לגבי חלק מההסכמים הצלחנו לזהות עמותות מסויימות שנהנו בעבר מחלק ניכר מאותן תקנות, מה שמעלה מבחינתנו את החשד שהכוונה היא להעביר את הכספים אליהן:

  • קבוצות של בוגרי תנועות הנוער אשר פעולות במערכת החינוך
  • מוסדות ציבור בנגב ובגליל
  • שירותי יעוץ והפריה / פוריות לפי ההלכה
  • תמיכה בעמותות העוסקות בנושאים הקשורים לתחום הבריאות
  • מדרשות ויהדות וללימודי א”י
  • קשרים דתיים ורוחניים
  • הנצחת רבנים ראשיים

כעת אנו זקוקים לעזרתכם בשביל להמשיך ולבדוק האם קיימת זיקה בין חברי הכנסת שביקשו את תוספות התקציב לבין הגופים שעתידים ליהנות מהן. רוצים לעזור? היכנסו לטבלה המלאה כאן – תרמו והוסיפו הערות.


למידע עדכני על סעיפי תקציב, העברות תקציביות, והעברות לגופים פרטיים בעזרת תמיכות והתקשרויות – היכנסו לאתר מפתח התקציב: obudget.org

מעוניינים להצטרף אלינו, לקדם שקיפות תקציבית ולעשות את העולם טוב יותר? היכנסו לכאן

רוצים לתרום? היכנסו לכאן

רוצים לשאול שאלה, לשתף, להתווכח או סתם לקשקש? הצטרפו לדיון התוסס בפורום מפתח התקציב או בדף הפייסבוק של הסדנא.

רוצים לדבר איתנו בפרטי? כתבו לנו ל adam@obudget.org

לפניות בנושא תקשורת ניתן ליצור קשר עם דובר הסדנא לידע ציבורי, ניר הירשמן, בטלפון 050-6205384, או בדוא”לnir@nirshman.com

ב־17 במרץ בחרו בחברת הייעוץ האהובה עליכם

פורסם בכלכליסט http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3653701,00.html

מאת שאול אמסטרדמסקי

ב- 03.03.15

משרדי הממשלה כבר לא מקבלים החלטות בעצמם – חברות ייעוץ פרטיות נבחרות לאתר בעיות, להציע פתרונות ולפקח על היישום. כתוצאה מכך המשרדים מפתחים תלות גוברת בייעוץ החיצוני ויכולתם של הפקידים לגבש מדיניות ולהוציאה לפועל הולכת ומתנוונת.

״כלכליסט״ כרה מתוך רשימות הספקים החיצוניים שהעבירו המשרדים השונים את שמות חברות הייעוץ שכל משרד עובד איתן. לאחר מכן מופו החברות המרכזיות שחוזרות על עצמן בכמה משרדים, ולבסוף הרשימה הוצלבה עם מידע שמצוי במערכת הפטורים ממכרז של אגף החשב הכללי במשרד האוצר. אין דרך נוחה לנתח את המידע שמופיע במערכת הזו בצורה רוחבית, כך שקשה מאוד לאתר גופים שזוכים בפטורים ממכרז באופן סדרתי. אלא שכלי שמפותח בימים אלה בידי מתנדבי הסדנא לידע ציבורי מאפשר בדיוק את זה. ״כלכליסט״ מגיש לראשונה את המיפוי המלא ביותר האפשרי של היקף הפרטת תכנון המדיניות.

Talk at the Open Knowledge Festival 2014. July 16th at Kulturbrauerei in Berlin. Attribution: Gregor Fischer, www.gfischer-photography.com/ 16.07.2014

האם מידע פתוח עלול להסב נזק? (רשמים מפסטיבל הידע הפתוח בברלין)

okfest2014

במסגרת מפגש פיתוח ביום שני האחרון בתל אביב, שבי (קורזן) ואני חלקנו כמה מהרשמים שלנו מפסטיבל הידע הפתוח בברלין. כמו בפסטיבל עצמו גם השיחה שלנו למעשה לא נשארה בהייפ של איזה מגניב זה ידע פתוח והתרגמה מהר לשאלה לגבי מה מעבר לנתונים ומה לגבי אימפקט. דובר הרבה על מה היא האג׳נדה של הסדנא ומה מקשר בין הפרויקטים מעבר לאיזו אידיאולוגיה טכנוקרטית לגבי מאגרי נתונים וקוד. רציתי לנצל את הבמה בכדי לחלוק איתכם את תרומתי לכנס.

השתתפתי בפאנל אודות שקיפות תקציבית שאירגנה לוסי מפרוייקט ה-אופן ספנדינג וה-סקול אוף דאטה של ה-אופן קנולדג׳ (ה-ק׳ וה-ד׳ רפות). היה מרתק לשמוע (בלי מילימטר של אמפתיה מצידי) על מאמציהם של ההולנדים לסיים להעביר את כלל 200 המועצות המקומיות לדיווח רבעוני שוטף על כל היבטי תקציביהם (הוצאות, הכנסות, רכש, שכר, תמיכות, חוזים…) בפורמט אחיד וניתן להשוואה ע״פ נתונים דמוגרפיים וגיאוגרפיים עדכניים… אופפףףף… גורם לקנאה רבה ועם זאת גם קצת מעודד שזה אכן קיים ואפשרי (בהינתן מדינה מתוקנת וכו׳…). היה גם מעניין לשמוע על הצורך והאתגרים שביצירת סטנדרטים אחידים ועל כך שבכל זאת ישנה הצלחה מסויימת ביצירת אותם סטנדרטים. פרויקט האופן ספנדינג מנסה גם לאסוף מידע כזה בצורה מרוכזת ובפורמט אחיד פחות או יותר כדי לרכז משאבים טכנולוגיים בעולם. אין ספק ששווה שניקח את זה בחשבון כי לא ממש התייחסנו לזה כמו שצריך עד עכשיו. מעבר לזה היה דיון מעניין (בפורמט הספקטוגרם החביב על הקהילה) בנוגע לשאלות מפתח וביניהן מי הקהל שלנו ועד כמה אנחנו אמורים לתקשר את השאלות התקציביות לכלל הציבור. היו דעות לכאן ולכאן אבל עושה רושם שהמסקנה הרווחת היא שלא די בפרויקטים טכנולוגיים כדי לתקשר סוגיות תקציביות ויש צורך להבין כמו שגם אנחנו הבנו שעלינו לעבוד ברשת עם גופים כמו עיתונות, עמותות, נבחרי ציבור, מכוני מחקר ואחרים בכדי לעבות את השיח הציבורי ואת המעורבות האזרחית ולהגיע לאימפקט אמיתי. התרומה שלי היתה התגלגלות הסיפור שלנו עם ההעברות התקציביות, מפרשת אזרחים פותחים את ועדת הכספים ועד התפקיד אותו אנו ממלאים בימים אלה בדיונים סביב הבג״ץ של סתיו שפיר והעבודה שלנו מול אגף תקציבים לקראת תקציב 2015.

Talk at the Open Knowledge Festival 2014. July 16th at Kulturbrauerei in Berlin. Attribution: Gregor Fischer, www.gfischer-photography.com/ 16.07.2014

Talk at the Open Knowledge Festival 2014. July 16th at Kulturbrauerei in Berlin.
Attribution: Gregor Fischer, www.gfischer-photography.com/ 16.07.2014

הפאנל השני בו דיברתי היה מרתק וכותרתו היתה ״האם נתונים פתוחים יכולים להסב נזק?״ (Can Open Data Go Wrong?) (כן!) (Yes!) הסשן שאורגן ע״י חברי מארגון ה-Engine Room שעוסקים הרבה בניהול מידע אחראי, כלל ארבעה ״סיפורי אימים״ על פתיחת נתונים בריאותיים, נתוני קרקעות, נתונים על בקשות חופש מידע וגם נתונים תקציביים (עבדיכם הנאמן). אני לא אכביר כי למעשה יש תיעוד כמעט מילה במילה של הסשן ב-Etherpad אבל הדיון היה מרתק ממש וגם הוביל לכמה וידויים מהקהל ובאופן כללי הרגשה של התבגרות מסויימת של הקהילה והשיח. בריא למדי. אני מצרף גם את השקופיות שלי פה לשיקופכם.

בנוסף לסשן, טין מהאנג׳ין-רום ואני התראיינו לפודקאסט של האופן-קנולדג׳ ויצא די נחמד, אז אני ממליץ להאזין.

 

יש גם מדבקות, שכבר מככבות על כמה מהלפטופים שלכם. יש עוד מזה אצל שבי ונועם וגם אצלי אם תרצו:

 

I [ambivalence] DATA

לוגו הסדנא לידע ציבורי

כולם מדברים על גרעון, אף אחד לא מדבר עלינו

הכנסות, הוצאות, חוב ומלוות הם חלק כל כך אינטגרלי ברשימת הסעיפים של התקציב עד שאנחנו שוכחים שהתקציב האמיתי, זה שאנחנו האזרחים נהנים ממנו, לא כולל הרבה מאד סעיפים מתוך הרשימה הארוכה של סעיפי התקציב.

מאת: יוגב שרביט

 

מזה תקופה ארוכה שאני עובד על ניתוח של תקציבי רשויות מקומיות במטרה למצוא את אותו נתון חמקמק שיאפשר למדוד את החוסן הכלכלי של הרשות המקומית. במהלך העבודה הזאת למדתי שבתקציב הרשויות יש הרבה מאד סעיפים שמנפחים אותו וגורמים לו להראות הרבה יותר גדול מהתקציב שהתושבים נהנים ממנו בפועל.

כמה כסף המדינה באמת מוציאה עלינו?

שיחה שהייתה לי עם חבר, בנוגע לחובות האקטואריים של המדינה וההלוואות מביטוח לאומי, התגלגלה לשאלה הזו. הייתי בטוח שאם אני איישם לקחים שלמדתי בניתוח תקציבים של רשויות מקומיות, אמצא שבניכוי החובות והריבית הכסף שמופנה לכיוון התושבים לא באמת גדל. כדי לבדוק, נכנסתי לאתר התקציב הפתוח ודגמתי את הנתונים מהשנים 2009-2014. קיבלתי תוצאה שלא תאמה את הציפיות שלי: תקציב ההוצאות בפועל (התקציב ללא החובות והריבית) גדל בכ-100 מיליארד שקל, כשבסך הכל גדל התקציב ב-130 מיליארד.

“אבל מה עם 30 המיליארד החסרים” שאל אותי החבר.

הסברתי לו שזה הולך לחובות – כל שנה גדלה ההקצאה לטובת החובות (קרן+ריבית) בכ-5 מיליארד שקל. אבל זה לא הכל, כי גם תקציב ההכנסות של ישראל מנופח – יש מרכיב הכנסות משמעותי שמגיע ממלוות.

אז כמה המדינה באמת מכניסה?

שוב ניגשתי לנתונים והפעם בדקתי כמה הכנסות יש למדינה בפועל בניכוי מלוות פנים, מלוות חוץ ומלוות מביטוח לאומי (כי בסופו של דבר, המדינה לא אמורה להלוות מביטוח לאומי כסף).

ניתן לראות שהפער הוא עצום, אבל הוא לא היה חשוב כל כך אם ההפרש בין ההכנסות שאינן מהלוואות (הקו התכלת) היה גדול או שווה להוצאות שאינן על הלוואות וריביות (כלומר, אם למדינה היה מאזן חיובי). זה היה יכול להיות מדד החוסן שחיפשתי בהתחלה, אך לצערי גם פה גיליתי שהתמונה לא מלבבת:

התוצאה הזאת מדאיגה מאד – המשמעות שלה היא שאם מדינת ישראל הייתה היום ללא חובות, ההכנסות היו צריכות לצמוח ב-20% בכדי שהתקציב יתאזן – ישראל לא יכולה לאזן את התקציב ללא מקורות חיצוניים, שזה אומר עוד הלוואות או עוד מיסים.

הפיל כבר ממלא את החדר

המחשבה הראשונה שלי היא שצריך לעשות ריסטרט של התקציב וחלוקת המשאבים – בתקשורת מדברים על הוצאות מיותרות (הוצאות פוליטיות), על תקציבי בטחון מנופחים ועל כך שהכנסות המדינה אינן מספיקות. הכל נכון, רק שנראה שהפיל שמציירים לנו בתקשורת לא מספיק גדול כמו המציאות – אולי אם תבנה את התקציב מאפס נוכל להבין איפה באמת כל בורות השומן.

המחשבה השניה היא שהצפי ל-2015 קודר: ידרשו יותר מיסים כדי לכסות את ההוצאות, ומעמד הביניים (אנחנו) יהיה זה שישא בנטל.

המחשבה האחרונה והאופטימית, היא שאנחנו פה בסדנא עושים ופועלים בדיוק בשביל להציף את הסוגיות האלה, הכלים שאנחנו בונים מאפשרים לחשוף את הפילים האלה וליצור לחץ ציבורי שיכול להוביל לשינוי במדיניות הנוכחית של הממשלה.

 

כל המספרים שאליהם מתייחס הפוסט נמצאים בקישור הזה.

יוגב שרביט הוא מתנדב בפרויקט התקציב המקומי הפתוח מבית הסדנא לידע ציבורי ובעל הבלוג המדד המוניציפלי.