נייר עמדה – מכירת מידע ציבורי על ידי רשויות ציבוריות

רקע

מידע ציבורי שייך לציבור. לרשויות השלטון אין בעלות על המידע, והן אך מחזיקות בו בנאמנות עבור הציבור. זהו העקרון העומד בבסיס חוק חופש המידע שקובע שלכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל כל מידע המצוי ברשות ציבורית, בין אם הוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב. למעט מקרים חריגים, כגון פגיעה בפרטיות, על רשות ציבורית להעמיד לכל אדם המבקש זאת, כל מידע המצוי ברשותה.

למרות האמור בחוק, בסדנא לידע ציבורי נתקלנו בתופעה הפסולה של גופים שלטוניים אשר הפכו את המידע הציבורי ל”מוצר” הנמכר במחירים מופקעים, וזאת בניגוד לחוק ותוך פגיעה בעקרון השקיפות.

 

המרכז למיפוי ישראל (מפ”י)

המקרה הבוטה ביותר בו נתקלנו הוא מכירת מידע גיאוגרפי על ידי מפ”י, אשר מפרסם באתרו קטלוג “מוצרים”, רובם ככולם מידע ציבורי אשר היה אמור להיות פתוח לציבור, ואשר מפ”י מוכר בסכומי עתק ותחת רשיונות שימוש המגבילים את הפצתו.

מאגרי מידע גיאוגרפיים הם בעלי ערך ציבורי רב, שנעשה בהם שימושים רבים ומגוונים,  הן על ידי גופים שלטוניים כגון משרדי ממשלה ורשויות מקומיות והן על ידי אנשי פרטיים, עמותות, וגופים מסחריים. כך, למשל, אתר “תב”ע פתוחה” של הסדנא לידע ציבורי המנגיש תוכניות בנין עיר (תב”ע) על גבי מפה אינטרקאטיבית, זקוק לקובץ מפתח גושים המצוי בידיו של מפ”י על מנת להציג את התב”עות המשויכות לגושים ולחלקות על גבי מפה. פרויקט תב”ע פתוחה הקים עד היום ללא תשלום אתרי אינטרנט ל- 16 רשויות מקומיות, כולל רשויות בפריפריה שאין בידיהן להקים אתרים כאלה במסגרת משאביהן הדלים. מפתח גושים ארצי היה מאפשר להקים אתרים דומים בחינם לכל 255 הרשויות המקומיות בישראל (או 126 ועדות מקומיות/מרחביות).

כאשר הסדנא פנתה למפ”י בבקשה לקבל לידיה את מפתח הגושים הארצי המצוי בידי המרכז, נענתה כי עליה לרכוש אותו במחיר של 125 ש”ח לגוש (במדינת ישראל כ- 18,000 גושים). אם לא די בכך, כתנאי לקבלת הנתונים, מפ”י דרש לחתום על רישיון שימוש המונע מסירתו של המידע לגופים אחרים, וזאת, ככל הנראה, על מנת לאפשר לו להמשיך ולמכור את המידע לגופים אחרים, שלא כדין.

לנוכח סירובו של מפ”י למסור את המידע בהתאם לחוק חופש המידע, הסדנא פנתה למפ”י באמצעות עו”ד יונתן ברמן והודיעה כי תיאלץ לפנות לערכאות משפטיות אם מפ”י יעמוד בסירובו למסור את המידע בניגוד לדין. לאחר שבעה חודשים במהלכם מפ”י התמהמהו במתן תשובה ענינית לפשר הסירוב למסור את המידע, הגיעה התשובה המפתיעה שהמרכז מוכן “לפנים משורת הדין” למסור את המידע אך ורק לסדנא לידע ציבורי ובתנאי שהסדנא לא תמסור אותו לאחרים ותחתום על מסמך הטוען שלמפ”י זכויות יוצרים במידע, טענה שאין לה בסיס משפטי.

הסדנא סרבה וביום 18.02.2016 הגישה באמצעות עו”ד יונתן ברמן עתירה נגד מפ”י בדרישה לקבל את המידע.

 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מרכזת באתרה מאגרי מידע בעלי חשיבות לאומית וציבורית רבה.

לאחרונה הלמ”ס אף עשתה צעד חשוב, כאשר פרסמה רישיון מידע פתוח באתרה  המתיר, בין היתר, “להעתיק את המידע, להפיץ אותו, להעמיד אותו לרשות לציבור, לשדר אותו וליצור ממנו יצירות נגזרות והתאמות בכל מדיום או פורמט.”

באתר הלמ”ס מצוי קטלוג תוצרי PUF – Public Use Files, אשר למרות שמם, אינם ניתנים להורדה מהאתר ואינם פתוחים לציבור באופן מלא, אלא יש להזמינם במיוחד מהלמ”ס, כאשר הדרך היחידה לקבלם היא באמצעות רכישת תקליטור לכל קובץ מבוקש בעלות של מאה שקלים לתקליטור, וחתימה על רישיון המונע את מסירתו של  המידע לאחרים.

אתר Anyway של הסדנא לידע ציבורי העוסק במאבק בתאונות דרכים עושה שימוש בקובץ PUF המופק על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והכולל מידע על תאונות עם נפגעים. מדובר במידע איכותי ומפורט מחד, אשר עבר אנונמיזציה מאידך, על מנת להגן על פרטיותם של הנפגעים. פרויקט Anyway מציג את המידע שהושג מהלמ”ס על גבי מפה.  מידע זה נרכש על ידי מתנדב הסדנא, גל רייך, המוביל את הפרויקט בהתנדבות, בעלות כוללת של אלפי שקלים.

עם פרסום הרישיון הפתוח החדש באתר הלמ”ס ולאחר שנודע לנו מפיה של מאיה עדולמי, האחראית על על קידום פתיחת מאגרים ממשלתיים ברשות תקשוב הממשלתי, כי בכוונת הלמ”ס להעלות את קובץ תאונות הדרכים לאתר data.gov.il הממשלתי, פנינו אל הלמ”ס בבקשה לקבל את הנתונים באימייל או להורידם מהאתר ללא תשלום. בקשה זו נענתה בתשובה כי הרישיון החדש באתר האינטרנט לא חל על קבצי PUF המוצעים באתר וכי יש להמשיך ולרכוש את הקבצים ולחתום על רישיון השימוש המגביל כבעבר.

 

על החשיבות הציבורית של מידע ציבורי פתוח

על החשיבות שבפתיחת מאגרי מידע ציבוריים עמד בג”ץ, כאשר קבע כי-

“אמנם, כפי שצוין בפסיקה ובדברי ההסבר לחוק, קבלת המידע הציבורי היא זכות ‘קניינית’ שאינה מצריכה הנמקה מיוחדת, אך אבקש להצביע על מעלה אחת בפתיחת מאגרי המידע הממשלתיים לציבור הרחב. מאגרי המידע הם נכס העשוי לשמש יזמים יצירתיים שיפיקו תועלת ציבורית רבה מהמידע הנמסר. טלו לדוגמה, במישור הציבורי, את עמותת ‘הסדנא לידע ציבורי’, שהקימה כלים אינטרנטיים כגון ‘תב”ע פתוחה‘ מיזם למיפוי תכניות בניה עירוניות באופן ידידותי למשתמש, הנעזר במידע מרשות מקרקעי ישראל; או מיזם ‘עיתונות פתוחה‘ המנגיש מאגר רב-מימדים של עיתונים שנסרקו לאורך השנים על-ידי הספריה הלאומית, והופך אותו ל’חפיש’ (Searchable).  מיזמים אלה ודומיהם ממחישים את הערך המוסף שמביא עמו הציבור כשפותחים בפניו את שערי הכניסה לידע הציבורי שבידי רשויות המינהל.”

בג”ץ 5870/14 חשבים נ’ הנהלת בתי המשפט (נבו, 12.11.2015).

כפי שציין בג”ץ, קבלת מידע ציבורי היא זכות ‘קנינית’ והיא אף בעלת ערך רב לציבור. מכירת מידע על ידי גופים ציבוריים למעשה מרוקנת מתוכן את חוק חופש המידע ומאיינת את הזכות למידע, שכן כל אשר על רשות לעשות כאשר ברצונה למנוע מהציבור גישה למידע ציבורי הוא להציב חסמים בדמות מחירים מופקעים ודרישה לחתימה על רישיונות שימוש מגבילים.

 

היבטים כלכליים בפתיחת מידע

מחקרים מן השנים האחרונות מצביעים על ערך כלכלי רב הטמון בפתיחת מאגרי מידע ממשלתיים.

1. כך, למשל, דו”ח של חברת הייעוץ הבינלאומית, מקינזי, קבע בשנת 2013 כי למידע ממשלתי פתוח יש פוטנציאל כלכלי של 3 טריליון דולר משימוש במאגרי מידע ציבוריים פתוחים (1).
2. במחקר של הבנק העולמי מ 2014 דווח כי ממשלת בריטניה העריכה כ הרווח הישיר מפתיחת מאגרי מידע מוערך על ידה ב 1.8 מיליארד פאונד בשנה, ובספרד שוק החברות המוכרות מידע המבוסס על מאגרים ממשלתיים מעסיק 4,000 איש ומוערך ב 330-550 מיליון יורו בשנה. מחקר שהוזמן על ידי חברת גוגל  מצא שסקטור השירותים מבוססי מידע גאוגרפי שווה 113 מיליארד דולר בשנה, זאת מבלי לקחת בחשבון ערך כלכלי עקיף של שיפור שירותים לאזרח. כמו כן, דווח כי שוק זה נהנה מצמיחה של 30% בשנה(2).
3. מחקר של האיחוד האירופי משנת 2015 העריך את שוק המוצרים והשירותים מבוססי מידע פתוח ב 28 מדינות אירופה ב55.3 מיליארד יורו (3).
4. גם הניסיון הישראלי מלמד על הערך הרב הטמון בפתיחת מאגרי מידע ממשלתיים. כך,למשל, חברת  Moovit המספקת מידע בזמן אמת על זמני תחבורה ציבורית, מוערכת ב $200 מליון דולר, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הערך הכלכלי והחסכון למשק בזכות היכולת של אזרחים לתכנן טוב יותר את מסלולי הנסיעה וזמני ההגעה שלהם לעבודה בזכות האפליקציה.

סיכום

חוק חופש מידע בישר את מהפכת השקיפות בישראל וקבע את  העקרון לפיו יש להעמיד לרשות כל אזרח או תושב מידע המצוי בידי רשות ציבורית. במסגרת החוק אמנם נקבע כי ניתן לגבות אגרות על הפקת המידע, אך לא ניתן היתר למכור את המידע. משמעות מכירת מידע היא ריקונו של החוק מתוכן והפיכתו לאות מתה.

לסגירת מידע, העמדת חסמים לקבלת מידע, או מכירתו השלכות כלכליות חמורות. גם אם מכירת מידע ציבורי מניבה בטווח הקצר הכנסות לקופת האוצר, אשר יש להניח שאינן משמעותיים ביחס לתקציב המדינה, הרי שהדבר נעשה במחיר הפסד כלכלי עצום למשק וליזמות.

(1) http://www.mckinsey.com/business­functions/business­technology/our­insights/open­data­unlocking­inn

ovation­and­performance­with­liquid­information

(2) http://www.worldbank.org/content/dam/Worldbank/document/Open-Data-for-Economic-Growth.pdf

(3)https://www.europeandataportal.eu/sites/default/files/edp_creating_value_through_open_data_0.pdf