ד”ש מוושינגטון הבירה!
בשלושת השבועות הקרובים אני הולכת להסתובב באמריקה ולדווח לכם על איך עושים פה שקיפות, ועוד דברים.
נבחרתי להשתתף בתוכנית IVLP – International Visitor Leadership Program של מחלקת המדינה האמריקאית בנושא “Transparency and Accountability in Government”, במהלכה אבקר ברשויות ממשלתיות שונות בחמש ערים שונות, אלמד איך עושים שקיפות, ובאופן כללי איך הופכים לבני תרבות.
בברושור של IVLP כתוב שהתוכנית רצה משנת 1940. היא עוסקת בנושאים שונים הקשורים לדמקורטיה, זכויות אזרח, שויון וכו’. כ-5000 נציגי מדינות משתתפים בה מדי שנה, כולל כ-500 ראשי מדינות שעברו דרכה מאז תחילתה. לתוכנית אין תהליך הגשת מועמדות, והמשתתפים מסומנים על ידי השגרירויות המקומיות. אחרי שצה”ל שלח אותי להכין קפה שנתיים, הרגשתי שנעשה כאן צדק פואטי קטן, שדווקא ממשלת ארה”ב זיהתה בי את הפוטנציאל וייעדה אותי לגדולות. אולי עוד אהיה ראש מדינה? אני מוכנה לנהל את מדינת הבאסקים לכשתקום, חבר’ה נחמדים.
יום מס’ 1
הדיילת כרזה שאנחנו מתקרבים לנחיתה בדאלס. רגע, מה דאלס??? שיט! אה אוקיי, מסתבר שלשדה התעופה בוושינגטון קוראים Dulles. הכל בסדר.
ביציאה מהמטוס חיכתה לי דודה עם שלט עם השם שלי, שהובילה אותי בביטחה דרך ביקורת הדרכונים. הכי VIP שהרגשתי בחיים! היא גם הייתה נחמדה באופן קיצוני, וכשגיליתי שהיא עושה זאת בהתנדבות, הרגשתי קצת לא נעים שהיא מבזבזת עלי את כל קבלת הפנים הזאת, כשיש לה מעט מאוד מרחב השפעה אחרי 20 שנה של ביקורים אצל הדודים שלי ביוסטון, 5 עונות של “הסמויה”, 6 עונות של VEEP, וכל השאר.
בכל זאת, היה מגניב להיות בחוץ אחרי 3 דקות. כמעט. לולא התפוז הארור שלקחתי לדרך, וברגע האמת התבאסתי ללכלך את הידיים. מיד הכניסו את הדרכון שלי לקופסת פלסטיק שקופה והעבירו אותה מפקיד לפקיד, כנראה כדי לא להידבק מהדרכון והידיים שלי שנגעו בתפוז עם האיידס. לקחו אותי לחדר צדדי, ואמרו שיאספו בשבילי את המזוודה מהמסוע. נזכרתי באנה, חברה שלי שבאה לבקר אותי פעם בארץ עם דרכון אוקראיני, וסיפרה שלקחו אותה לחדר צדדי בנתב”ג והתחילו לתחקר איך קוראים לאבא שלי ואיפה הוא עובד.
הדודה ניסתה להרגיע ואמרה שאין מה לדאוג, כי אני משוייכת לדלפק A, זה של המזונות הקטלניים. היא אפילו התרגשה קצת כי יצא לה להיות רק בדלפק B עם מישהו שהיא אספה, כשהשם המודפס על השלט לא תאם את השם בדרכון – פעם Muhamad ופעם Muhammad. בעודנו ממתינות, היא סיפרה לי שבסופ”ש הזה וושינגטון כולה גועשת ומתרגשת לרגל הזכייה התקדימית של קבוצת ההוקי המקומית בליגה הלאומית, שצפויה תהלוכת ניצחון גדולה, בנוסף למצעד הגאווה, מהגדולים במדינה. לבסוף המזוודה הגיעה, עברה שיקוף חפוז והדרכון שלי חולץ מהבידוד הסניטרי. הדודה העלתה אותי למונית, אמרה שבמלון יחכה לי דוד אחר, ונפרדה ממני בחיבוק ונשיקה.
אכן במלון חיכה לי גורדון. הפעם הוא המתין איתי בנימוס את כל התור לצ’ק-אין, בלי לעקוף. מתוך החלון של המונית העיר נראתה לי אורבנית למדי, אז שאלתי אותו אם יש כאן תחבורה ציבורית. הוא אמר שכן, יש מטרו, אבל המליץ לנסוע במונית, לפעמים זה אפילו יותר זול.
זרקתי את המזוודה בחדר ואצתי רצתי כדי להספיק למצעד הגאווה שעבר ממש קרוב למלון. מודה שדילגתי על כל המצעדים בת”א (יוני, חם וזה) אז לא כל כך ידעתי למה לצפות. הופתעתי לראות בתהלוכה משאיות ממותגות של United ו-American Airlines, רשת המלונות Marriott, שלל פוליטיקאים מקומיים, תחנת רדיו, התאגדות עובדי דיפלומטיה גאים, הצופים הגאים, קתולים גאים, נציגויות של מדינות (או לפחות אנשים שהלכו עם הדגלים שלהן) – קנדים, נורבגים, בריטים, הודים, מקסיקנים; סטארבקס (משהו שנקרא “Starbucks Pride Alliance Partner Network” ונראה כמו שותפות עם עמותה חיצונית שמקדמת מודעות ללהט”ב בתוך סטארבקס, או משהו כזה) פייסבוק – עם הסיסמה “Pride connects us”, תומכים גאים של קבוצת ההוקי האלופה שנופפו במקלות הוקי צבועים בצבעי הקשת, וגם כמה עמותות להטב”יות. הקהל משני עברי הרשת שגידרה את התהלוכה הריע בהתלהבות זהה לרכבים של החברות המסחריות ולאלה של העמותות. תהיתי אם כל האנשים המעורטלים האלה עם השיער בצבעי ניאון יגיעו מחר מכופתרים ומעונבים למשרות שלהם במשרדי הממשלה.
חזרתי תשושה והצלחתי להכריע את הג’טלג ולישון עד 5 בבוקר. עם האור הראשון יצאתי להרגיש קצת וושינגטון. ואכן במרחק של בלוק מהמלון נתקלתי בשגרירות מלטה, נציגות של לשכת המסחר הרוסית, וגם ה-National Affairs Office של הכנסיה הסיינטולוגית. קצת התאכזבתי שלא ראיתי את ה-VEEP או לפחות נשיא בית המשפט העליון עושים ג’וגינג לפני העבודה.
זהו, היום השני מתחיל, אני רצה להספיק לסיור המאורגן בעיר. הינה הסיפור בתמונות (אל תפספסו את הכתוביות למטה).
להשתמע!