ראש השנה למחאה

ואיזה יופי של שנה זו היתה!

המחאה נותנת לנו כוח ומחזקת את האמונה שעדיין לא אבוד ושביחד אפשר לשנות ולתקן.  המחאה החייתה את הדיון הציבורי, הולידה יוזמות כמו המשמר החברתי והבר-קיימא והביאה עשרות פעילים חדשים להתנדב בסדנא.  הכי חשוב, בזכות המחאה יש לי עכשיו המון חברים חדשים.

בפרוס השנה החדשה, המחאה מתבגרת ומתפצלת לשני מחנות וטוב שכך.  בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת, הפיצול הוא לא על רקע אישי אלא על רקע שבר אידיאולוגי עמוק בין חסידי ההמון-חסר-הפרצוף לבין המנהיגים של המחאה.  שתי הקבוצות פועלות לקראת אותה המטרה של צדק חברתי, רק שכל אחת מאמינה בדרך אחרת.

אני מחסידי דפני ליף וותיקי המחאה משום שאני מאמין שכדי לפעול ביעילות חייבים מנהיגות חזקה.  רק מנהיגות חזקה תוכל לרכז מאמץ ולהוביל את הישראלים החדשים לכבוש את המרחב הציבורי ולהבריא את השיטה.  גם הסדנא מאמינה במנהיגות חזקה – לכל פרויקט שלנו יש מנהיג, או בשפת הקוד הפתוח: “דיקטטור נאור”, שבד”כ קיבל את ההנהגה בזכות היותו כותב שורת הקוד הראשונה.

השנה הקרובה היא שנת בחירות והכרעה ואני קורא לכל חברי, מכרי ומוקירי לבוא במוצ”ש לכיכר הבימה ולהזמין את חבריהם כדי שביחד ניתן לדפני את הכוח להמשיך ולהבריא את הדמוקרטיה הישראלית.  נפגש ליד פסל העיגולים בשעה 7:30.

 הארוע בפייס