Posts

צילום: איציק אדרי, ויקימדיה CC BY 2.5

מה בין שקיפות להגנה על פרטיות? או מה מסתירים הח”כים.

המאמר פורסם לראשונה על ידי מרי לויצקר בשיחה מקומית ב-6.7.2015

בשבוע שעבר עברו בכנסת שתי הצבעות, שעל פניו אין ביניהן דבר וחצי דבר. הראשונה, הצעת החוק לשקיפות בוועדת השרים לענייני חקיקה, הדורשת פרסום של פרוטוקולים ותיעוד ההצבעות של השרים בוועדה הכי שושואיסטית בכנסת (אחרי ועדת חוץ וביטחון). השניה היא הארכת הפיילוט של המאגר ביומטרי, שמאפשר להמשיך ולאגור מידע פרטי ורגיש של אזרחים ודורש מאיתנו לסמוך על הממשלה שתשמור עליו. התוצאות היו צפויות: ההצעה הראשונה נפלה ביום ראשון ברוב קולות בוועדת השרים לענייני חקיקה, ואילו הארכת הפיילוט אושרה ביום שני במליאת הכנסת. אז מה אם כן משותף בין שקיפות וחשיפה להגנה על פרטיות והסתרה?

אם תופסים קצת מרחק ומסתכלים על שתי ההצעות יחד, בעיקר על הנימוקים והתירוצים העולים בהקשר של ההתנגדות לראשונה והתמיכה בשניה, מגלים משהו מעניין על התפיסות של נבחרינו באשר לזכויות ולחובות שלהם כלפינו. מה שהם בעצם רוצים להגיד לנו זה ש”ככל שנגלה לכם פחות עלינו ונדע יותר עליכם, כך יותר טוב לדמוקרטיה”. אם היו יכולים וודאי היו מחוקקים חוק לדרישת שקיפות מאזרחים ולהגברת הגנת הפרטיות של הח”כים והשרים.

בוועדת השרים לענייני חקיקה מוכרע גורלן של כל הצעות החוק הפרטיות במחי ידה של המשמעת הקואליציונית (המשמר החברתי כתבו דו”ח מפורט ומזעזע על המצב). אך למרות החשיבות של הדיון וההצבעות בוועדה, לציבור אין דרך לדעת מי תמך ומי הפיל הצעות חוק ובאיזו אמתלה. רק השבוע הפילה הוועדה את הצעת החוק שיזם ח”כ מיקי רוזנטל “שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים”, ואת הצעת החוק לנישואין וגירושין של ח”כ זהבה גלאון. לא הייתם מתים להיות זבוב על הקיר כדי לשמוע מה כל כך הפריע לשרים בשקיפות ובגירושין? בדיוק בשביל זה יש פרוטוקולים, אתם חושבים לעצמכם. רק שאין. ולא יהיה בקרוב. “כדי למנוע דיונים פופוליסטיים”, הסביר ח”כ יאיר לפיד.

מליאת הכנסת (צילום: איציק אדרי, ויקימדיה CC BY 2.5)

צילום: איציק אדרי, ויקימדיה CC BY 2.5

העיתונאי תומר אביטל, מקים המיזם “מאה ימים של שקיפות”, שביקש מהח”כים לחשוף את יומני הפגישות שלהם, שיתף איתי בעוד כמה מהתירוצים הנפוצים בהם נתלים הח”כים כדי לשכנע אותנו ששקיפות זה פאסה. כשהם לא מסכימים לגלות לנו עם איזה חברים שלהם הם שותים קפה לפני איזו הצבעה בכנסת הם אוהבים לומר ש”זה מידע רגיש”, או אפילו “זו חדירה לפרטיות, יש גבול לחופש המידע”. מדובר במידע על פגישות שהם עורכים בתפקיד במהלך יום העבודה שלהם, כמובן. והנה עוד כמה תירוצים עילאיים ומתנשאים ששמעתי מהמתנדבים של הסדנא לידע ציבורי (עמותה הפועלת לפתיחה והנגשה של מידע ציבורי באמצעות כלים טכנולוגיים) בבואם לדרוש פתיחה של מאגרי מידע ממשלתיים: “זה מידע מקצועי ומורכב כל כך, אין סיכוי שתבינו לבד”, וגם “אנחנו פשוט מפחדים משימוש לא מושכל, זה יכול לעשות נזק”.

לעומת זאת,לא נראה שהממשלה מפחדת יותר מדי מהנזק שעלול להיגרם מדליפת המידע הרגיש שהיא אוספת עלינו האזרחים – סכנה ממשית שתרחף מעלינו ברגע שנחויב להפקיד במאגר הביומטרי טביעות אצבע, תווי פנים או צילום של הרשתית שלנו. מספיק להיזכר במה שקרה ב-2006 כאשר העתק אלקטרוני של מרשם האוכלוסין נגנב על-ידי עובד מיקור חוץ של משרד ממשלתי והופץ באינטרנט בתוך תוכנת “אגרון”. המאגר כלל מידע מפורט ובכללו שמות מלאים של אזרחים ישראלים, מספרי הזהות שלהם, כתובותיהם, תאריכי לידה, ועוד, והוא הגיע לידיהם של גורמים עסקיים ואחרים והופץ ברחבי המדינה.

כבר היום המאגר הביומטרי הקיים נגיש לכל שוטר במשטרת ישראל. ואם נוסיף חטא על פשע המאגר מגובה על גבי שרתים של חברה פרטית. במצב כזה אין שום ערובה שמחר לא נמצא את טביעת האצבע שלנו מסתובבת באינטרנט, וכך כל האקר בן עשרה יוכל להתחזות אלינו כשהוא מחליט להזמין פיצות לכל החברים בכרטיס האשראי שלנו או לטוס עם הדרכון שלנו לדובאי. בעבר הממשלה יכלה להחליט להחליף את כל מספרי הזהות במקרה של סכנה למידע, אבל אפילו המדע הבדיוני עדין לא המציא שיטה להחליף אצבעות ועיניים.

ואף על פי כן, למרות שלפי דו”ח מבקר המדינה נחיצות המאגר מוטלת בספק, ולמרות הביקורת החריפה שמתח דו”ח המומחים המקצועיים של התנועה לזכויות דיגיטליות באשר לרמת בטיחותו, הקואליציה תמכה בהארכת תקופת הניסיון של המאגר.

הגיע הזמן שנבחרי הציבור יבינו בשביל מי הם עובדים ועל הפרטיות של מי הם צריכים לשמור. שקיפות היא לא משחק במידע הכי אישי ופרטי של האזרחים. בית המחוקקים אינו ביתם הפרטי, כל מה שקורה בין קירותיו הוא עניינו הישיר של הציבור. מי שיש לו מה להסתיר, שיפנה במטותא את כיסאו, כי מקומו לא כאן. כמו בכנסת גם במשרדי הממשלה הפקידים והעובדים המקצועיים מחויבים לטובת הציבור.

ח”כים, אל תתנו יד (את היד עם האצבעות שלנו) למאגר. שרים, עשו מעשה ופרסמו עצמאית את הצבעותיכם בוועדה. הציבור יגמול לכם.

מרי לויצקר היא רכזת הקהילה בסדנא לידע ציבורי.