Posts

משבר האחיות: פיתרון קבוע, או השתקה זמנית?/ מריאלה יאבו

בשבוע שעבר הסתיימה שביתת האחיות, לאחר 17 ימים, עם חתימה על הסכם שיבטיח להן העלאת שכר של 1,300 שקלים למשך ארבע שנים. אולם, לנושאים של זכויות עובדים יש נטייה לתפוס כותרות רק כשאלו מגיעים למסה קריטית – או לצורך העניין, שביתה.

בכנסת ה-18 עלה נושא האחיות לא פעם, וח”כים שונים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, הביעו את דעתם בנושא, בין אם באמצעות ניסיונות חקיקה ובין דרך התבטאויות והצעות לדיון. ביקשתי לבדוק באילו הקשרים עלה הנושא בכנסת האחרונה – ומיהם הח”כים שניסו לפעול למען זכויותיהן של האחיות, עוד טרם השביתה. יתרה מכך, חשבתי שאולי נבירה בנתונים תסייע להבנת הפיתרון למשבר, שאולי אינו מסתכם בתוספת שכר בלבד.

ב-8 לנובמבר, 2011, נערכה ועדה לענייני ביקורת המדינה, בעקבות פרק שהופיע בדו”ח מבקר המדינה בשנת 2004 ושב ועלה גם בדו”ח מבקר המדינה ב-2009 וב-2011. לפי הדו”ח, לעתים תכופות נאלצים בתי החולים להעביר את היולדות ופעוטותיהן לבתי חולים שונים, חלקם אף רחוקים מבית החולים המקורי, עקב מחסור במספר העריסות. כמו כן, במחלקות היולדות ניכר מחסור חמור ברופאים ובאחיות, כמו גם מחסור בניאונטולוגים (רופאים המומחים בטיפול בפגים). לטענת דן בנטל, מנהל האגף לביקורת מערכת הבריאות במשרד מבקר המדינה, הדבר מוביל לצפיפות משמעותית במחלקות, שגורם לזיהומים רבים יותר מהמקובל בעולם המערבי. למרות דבריו, תמותת התינוקות בישראל נמוכה מממוצע ה-OECD ועומדת על 2.5 מיתות לכל 1,000 לידות. אין בדבר בכדי לסתור את טענתו, אבל כן לקחת אותה בעירבון מוגבל.

באותה ועדה, בה נכחו הח”כים רחל אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), אריה אלדד (האיחוד הלאומי), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) ורחל אדטו (קדימה), בנוסף לרופאים ומומחים לרפואה במשרד הבריאות, טען חזי לוי, אז ראש מנהל הרפואה במשרד הבריאות וכיום מנהל בית החולים ברזילי שבאשקלון, כי כמות האחיות לנפש בישראל נמוכה במיוחד, ביחס למדינות המערב. הנתונים מאששים את טענתו. לפי דו”ח ה-OECD לשנת 2011, נמצאת ישראל במקום ה-30 מבחינת כמות אחיות ועומדת על 4.5 אחיות ל-1,000 איש, מספר הנמוך ב-3.9 ממוצע ה-OECD. למעשה, ניתן לראות מהטבלה המוצגת להלן כי משנת 2000 ועד 2009 חלה ירידה של 1.6% בכמות האחיות, בעוד שבמרבית המדינות המפותחות עלה מספר האחיות היחסי. לדבריו, “תקני המיטות ותקני כוח אדם בבתי החולים היום הם אכן תקנים מיושנים. תקני כוח האדם נקבעו בשנות ה-70, עם תיקונים קלים בשנות ה-80”. הוא מציין כי אלו תקנים שהתייחסו אך ורק למספר המיטות ולא לצרכים אחרים – ואלו נותרו על כנם מאז. הדבר עולה בקנה אחד עם ישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה שנערכה חמישה ימים קודם לכן, בו הצהירה ראש מנהל הסיעוד במשרד הבריאות, ד”ר שושנה ריבא, כי אם מדברים על מחסור קריטי ברופאים בשנת 2015, הרי שישנו מחסור קריטי באחיות כבר עכשיו (2009, מ.י).


משמאל: כמות אחיות ל-1,000 איש. מימין: השינוי היחסי בכמות האחיות בין השנים 2000-2009

עוד מציין לוי כי משרד הבריאות והאוצר פועלים לפתיחת בתי ספר ומסלולי הכשרה נוספים לאחיות, אולם זהו תהליך ארוך, במהלכו המחסור הולך וגדל, במיוחד בדרום הארץ. ח”כ רחל אדטו (קדימה) אמרה בתגובה לכך כי “צריך לתמרץ מענקים ותמרוצים (לעבוד כאחיות, מ.י) בשביל להגביר מוטיבציה. עד שהדבר הזה לא ייעשה למקצועות נדרשים – לא רק ברפואה, אלא גם בסיעוד, אנחנו נישאר באותה בעיה”. ח”כ לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) ציינה כי התמריצים לא יכולים לבוא רק בצורה של סבסוד שכר לימוד. לדבריה, “אם הם צריכים לעבוד סביב השעון, שש משמרות בשבוע, זה לא משנה באמת את המצב”.

“אם הם צריכים לעבוד סביב השעון, שש משמרות בשבוע, זה לא משנה באמת את המצב”. אורלי לוי אבקסיס (צילום: אתר הכנסת)

הישיבה נחתמה בהסכמה כללית כי יש לפעול בנחישות להעלאת כוח האדם ולשיפור תנאי האחיות – ובעקבותיה עלו מספר הצעות חוק. בולטת ביניהם הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם: הסדרת תנאים ייעודיים למחלקות לטיפול נמרץ ומיוחד ביילודים במוסדות רפואיים – שהציעה לוי אבקסיס יחד עם ח”כ אורי מקלב (יהדות התורה), איתן כבל (העבודה), משה מטלון (ישראל ביתנו), עפו אגבאריה (חד”ש) ורונית תירוש(קדימה). בדברי ההסבר של החוק נכתב כי “התקנים לכוח אדם רפואי במחלקות לטיפול ואשפוז של פגים במוסדות רפואיים ובבתי חולים בישראל נקבעו בהסכמים קיבוציים בשנים 1977 ו-1985, ומאז לא עודכנו. על פי נתוני מנהל הרפואה במשרד הבריאות, קיים מחסור של 173 תקני רופאים ו-828 תקני אחיות, אשר יש להשלימו באופן מיידי. חוסר ההתאמה בין מספר היילודים המאושפזים במחלקות לטיפול ואשפוז של פגים לבין כוח האדם הרפואי המטפל ביילודים כאמור הוא קיצוני יותר בהשוואה לסטנדרטים רפואיים בינלאומיים מקובלים”. אולם החוק, שהוצע בינואר האחרון, עדיין תקוע.

נציגת האחיות: “נשבות אם לא יוגדלו התקנים”

 בינואר 2011 נערכה ישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהשתתפות ח”כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), ח”כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), חיים כץ (הליכוד), סעיד נפאע (בל”ד), עפו אגבריה (חד”ש), רחל אדטו (קדימה) וסגן שר הבריאות, ח”כ יעקב ליצמן (יהדות התורה). כמו כן, השתתף בישיבה מנכ”ל משרד הבריאות, ד”ר רוני גמזו. במהלך הדיון, שעסק בתפוסה בבתי החולים, דיברה אילנה כהן, ששימשה כאחות אחראית במחלקה פנימית בבית חולים במשך 30 שנה ואף שבתה רעב בשנת 87′ בדרישה להגדיל את התקנים. “לצערי הרב, מה שעשו, יש מחלקות, בתוך המחלקה מיטות בתוך חדרים ויש התנחלות, רבותיי, מיטות קבועות בפרוזדורים וזה לא רק בחורף ולא בשפעת. 400, 500 מיטות יש, בכל הארץ, של מחלקות בדרך קבע בפרוזדורים. אפילו אם לחולה, אין פעמון לחולה וכמה שהוא זקן והוא רוצה לצעוק אחות, לא יכול לצעוק. אתם יודעים שחולים צריכים, כשאחות לא יכולה לגשת אליהם, צריכים לעשות את הצרכים שלהם במיטה? כך אנחנו רוצים שההורים שלנו יהיו?” היא ציינה כי האחיות מתכננות לשבות במחאה על היעדר התקנים. אגבריה ולוי אבקסיס תמכו בשביתה – וציינו כי יש למנוע את המשבר כבר עכשיו, על מנת למנוע שביתה שעשויה להיות קשה לחולים, למשק ולאחיות עצמן. עוד עלה בדיון כי ישנם בתי חולים שמשתמשים בתקציב שאמור היה לשמש לשכירת אחיות לצרכים אחרים – ולעתים למטרות רווח. לוי-אבקסיס אומרת כי יש להוסיף 900 תקנים לאלתר.

בחודש יוני האחרון הגישה ח”כ אורית זוארץ (אז קדימה, כיום ברשימת “התנועה” לכנסת) תיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי, שמטרתו הפיכת שאיבת דם תוך-ורידי לעבודה מועדפת. על פי דברי ההסבר, אין צורך ברקע רפואי על מנת לשאוב דם, אלא רק בקורס הכשרה של משרד הבריאות. על אף עובדה זו, קיים בישראל מחסור קשה בבעלי הכשרה זו. נתינת מענק “עבודה מועדפת” למקצוע זה יקל את העומס על האחיות וכן ימשוך צעירים רבים למקצוע וייאפשר ליותר צעירים להיחשף למקצועות הרפואה ואולי להמשיך בהם. החוק לא קודם מאז הגשתו.

 

ביולי 2009, בתקופה בה נערכו דיונים על תקציב המדינה לשנים 2009-2010, נערכה ישיבה של ועדת העבודה הרווחה והבריאות. חברי הכנסת אורלי לוי-אבקסיס (שכפי שאולי שמתם/ן לב, נוכחת ופעילה בחלק נכבד מהדיונים הקשורים לנושא), אריה ביבי (קדימה), חיים כץ (הליכוד), רחל אדטו (קדימה) ושלי יחימוביץ’ (העבודה), דנו בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, במסגרתה דובר על הרחבת סמכויות האחיות לנתינת מרשמים. רוב הדיון נסוב סביב השאלה לאילו אחיות תינתן זכות זו. ח”כ ד”ר אדטו, רופאה במקצועה, התנגדה למהלך מסיבות מקצועיות, אולם ח”כ יחימוביץ’ שאלה האם הדבר יתבטא גם בתגמול כספי. היא נענתה בשלילה על ידי ח”כ לוי אבקסיס – וח”כ כץ הוסיף כי מדובר בעלייה בסטטוס האחיות, דבר ששווה לעתים יותר מאשר תגמול כספי. יחימוביץ’ התנגדה למהלך בשלב זה. לדבריה, “אנחנו פשוט לוקחים תפקיד שהוא תפקיד של רופא, שעלות השכר שלו גבוהה, ומעבירים אותו בשלמותו לאחיות. אני לא אוהבת את השיטה הזאת. אני חושבת שהעומס שמוטל על כתפי האחיות הוא גדול ורב גם ככה, אין שום צורך להטיל עליהן מטלות חדשות. הסטטוס המפוקפק שהן ייהנו ממנו כתוצאה מזה שהן רושמות מרשמים, לא מהווה פיצוי על העומס העצום של העבודה שמוטל עליהן”. היא הוסיפה כי היא מתנגדת לסעיף גם עקב הטענות של ח”כ אדטו, כאשר לטענתה הדבר יבוא הן על חשבונן של האחיות והן על חשבונם של החולים.
 אם כן, ניתן לראות שמשבר האחיות עלה לעתים תכופות כבר בתחילת הכנסת ה-18, אך לא נפתר. עולה השאלה, אם בדיונים חוזרים ונשנים עולה דווקא סוגיית המחסור בתקנים והעומס על המרפאות ובתי החולים, האם תוספת של מאות שקלים למשכורת האחיות תפתור את הנושא? על פניו, דומה שהבעייה טופלה באופן שטחי בלבד. פתרונות חלקיים שהומלצו על ידי הוועדה לשינוי חברתי וכלכלי בראשות מנואל טרכטנברג, כגון עידוד חרדים להתנדב לשירות לאומי בחדרי מיון, או הפעלת תוכנית ללימודי סיעוד לנשים ממגזר המיעוטים, שמטרתן הייתה הן לשלב אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה והן לסייע לפתרון משבר האחיות, נתקעו. האם ניתקל שוב במשבר האחיות? ההימור שלי הוא שכן.