בירות, במבות ותשובות טובות / עמית גל על הכנס הרעיוני

ברוכים הבאים לכנס הרעיוני של הסדנא לידע ציבורי…

בראשית, היה איש אחד, עם רעיון אחד, שכתב קוד ופתח את הכנסת לציבור. ממש כמו בגן העדן, הכל היה אז מאוד פשוט.

4 שנים ו-4 פרוייקטים מאוחר יותר, הסדנא לידע ציבורי נמצאת במקום אחר לחלוטין. קצת באשמתנו, והרבה בגלל הנסיבות המקיפות אותנו, מגמת פתיחת המידע ושיתוף הציבור התבססה היטב במרכז הקונצנזוס הישראלי, ואנחנו, איכשהו, סומנו כפותחי הסתימות של המדינה. האינסטלטורים של צינורות השלטון. פעילים פוליטיים, פוליטיקאים, אנשי ציבור בכל הרמות, עוזריהם, עיתונאים, בלוגרים ועוד, מפנים עינייהם לכיווננו בציפייה, לפעמים מוגזמת, שנדלבר להם ממשל פתוח.

מין העבר השני, זרם המצטרפים גובר ללא הרף. מתכנתים, מעצבים, אנשי תוכן, אקדמאים, אנשי ממשל ו”סתם” אנשים שרוצים לעזור באים ומגישים בנדיבות את זמנם וכשרונם, בהתנדבות. ללא כל תמורה. במפגשי הפיתוח או בקבוצות הגוגל הם מציעים את כל הידע שברשותם. חלקם מגיעים עם רעיון לפיתוח, אחרים מבקשים להצטרף ולתת איפה שנדרש. כל השפע הזה נאסף למסה עצומה של יכולת, אשר ספק אם ישנו גוף כלשהו בישראל, מסחרי, ציבורי או פילנטרופי, המשתווה לה.

ככה באו לנו צרות טובות. מה עושים עם כל היכולת הזו? איך מפגישים אותה עם הצרכים הרבים? כיצד מנתבים את השצף קצף הזה לכיוונים מוגדרים, אשר מצד אחד יתנו ביטוי לשאיפות כולם, ומצד שני לא יבזבזו את זמנם היקר של המתנדבים? כיצד משלבים את אידיאל הקוד הפתוח, הסולד מהירארכיה וניהול צנטרליסטי, עם הצורך הדחוף במבניות והכוונה? לאן הולך הכסף המסוים שמצליחים לגייס? מה תפקידם ומעמדם של השכירים הקבועים, ומה של השכירים הזמניים, אל מול המתנדבים.

הצורך בתשובות לשאלות אלה, אינו מותרות. אלו אינם נושאים לדיון משעשע שננהל אולי יום אחד כשנתפנה מכל עיסוקינו הדחופים. הסדנא לידע ציבורי ניצבת כרגע בצומת דרכים קריטית. אם ניקח את הפנייה הלא נכונה, או גרוע מכך, אם לא נצליח לבחור פנייה כלשהי, אנו עלולים קודם כל לבזבז משאבים יקרים של זמן מתנדבים וכספי תרומות, אשר היו יכולים להיות מושקעים במטרות אחרות, חשובות לא פחות. אחר כך, ייתכן ונפספס הזדמנות בלתי חוזרת להניע מהלך משמעותי ומהותי במוסדות השלטון הישראלי, ובקשר בינם לבין האזרח. האחריות המונחת על כתפינו היא אמיתית ומיידית.

כך בא לעולם האי-כנס הרעיוני הראשון. בסופ”ש הקרוב, לאחר 4 שנים של עבודה, נניח לרגע את המסכים בצד, נשב ונדבר. ננסה לכוון, למשך יומיים מרוכזים, את מקבץ המוחות הנדיר של הסדנא לתוך משימת גיבוש הדרך. יצירת המתודה. פס הייצור המובנה אך דינאמי של כלי הסדנא.

בעזרת הבירות והבמבות, אין ספק שגם נצליח. להתראות בחמישי הקרוב בקומה 26, גוגל קמפוס תל אביב.