עגל הזהב או שבעה כוכבי זהב?
אחד הפרקים בדו”ח טרכטנברג מדבר על החשיבות של דמוקרטיה השתתפותית ועל החייאת האגורה – אותו מרכז העיר בו החליפו היוונים הקדמונים רעיונות, סחורות וכלים. בחזונו, טרכטנברג רואה את החיבור בין הרשתות החברתיות לאגורה כתשתית שבעזרתה יוכל כל אזרח להשפיע ולקחת חלק ב”שלטון העם” הלכה למעשה. חזון רומנטי יפהפה, אולם לצערי, האזרחים בישראל לא פנויים לבנות ולהבנות בו.
לפי ה”מדד לחיים טובים יותר” מעל לחמישית מהעובדים בישראל עובדים מעל 50 שעות בשבוע. טובי המוחות שלנו קורעים את התחת בעבודה קשה ואין מצב שהם יתפנו לאגורה. כדי שנוכל לבנות ביחד מרכז משגשג המערכת הציבורית חייבת לתחום לנו פנאי בו נוכל להקדיש את זמננו למשפחה, לפעילות ציבורית ולמרדף אחר האושר.
הרצל הבין את זה. הוא רצה דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב:
אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.
הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה ולחתור למימוש חזונו של הרצל: לאכוף בצורה טובה יותר את חוק שעות העבודה והמנוחה ולדרוש מהממשלה תוכנית רב שנתית שתביא לקיצור יום העבודה משמונה לשבע שעות.