תשובות לגבות

זה היה שבוע של תשובות לגבות. ואני אסביר:

מאז שהצטרפתי לחבורה המשעשעת של הסדנא, אני מוצא את עצמי מדבר בדרך כלל עם הגבות של האנשים. הן מתרוממות וצונחות, מתכווצות ומתרחבות, שתיהן ביחד או כל אחת אוטונומית. להלן תמליל שיחה לדוגמה, בעת מפגש, נניח, משפחתי:

הגבות: אז… מה אמרת שאתם עושים שם באתר הזה?

אני: זה לא אתר, זאת סדנא לידע ציבורי, שעושה כל מיני פעולות, בעיקר טכנולוגייות, לרוב ברשת, אבל הכל כדי להנגיש מידע ממסדרונות השלטון – לציבור.

הגבות: מה אתה אומר? (הוא תמיד נראה לי קצת מוזר…).

אני: וזה עוד לא הכל: על אותה פלטפורמה, הציבור יכול ואף מוזמן לקחת חלק פעיל. זאת אומרת הצינור הוא דו כיווני. האזרח יכול לעקוב מקרוב אחר התנהלות נבחרי הציבור לא רק במליאה, אלא גם בוועדות הכנסת, אבל גם לפעול כשהוא מרגיש צורך, לתקשר עם הח”כ שהצביע בעד או נגד חוק מסויים, או לנסות לשכנע אותו לפני ההצבעה. אתה קולט מה זה יכול לעשות לדמוקרטיה?

הגבות: בטח… בטח קולט (שמישהו ייקח אותו ממני)

אני: פתאום אתה גם יכול לדעת בדיוק לאן הולך הכסף שלך, ואז אתה מגלה לאן באמת הולך הכסף שלך. תאמין לי, זה המשחק הכי מעניין בעיר, והקטע הגדול אתו, זה שהוא אמיתי!

הגבות: בחיי… (אולי הוא על משהו? האישונים שלו ככה קצת…)

אני: תשמע, ברגע שאתה נכנס לזה, אתה חוטף שוק! אין לך מושג כמה חוקים סופר חשובים שמשנים את החיים של כולנו מתקבלים כלאחר יד, בלי שאף אחד שם לב, או גרוע מכך, נתפרים בקומבינה, אפילו לא מאוד מתוחכמת, אבל פשוט אין מי שישים שם ספוט ויזהיר. זה מטורף. כנס למשל לכנסת פתוחה, ותתחיל לתייג חוקים. אתה לא מאמין מה הולך שם…

הגבות: בטח בטח… אוווווו דודה סילבי. כמה זמן לא נפגשנו…

השבוע, היה שבוע של תשובות לגבות. לא אני. לא אנחנו. אלא הכתבים של כל עיתוני הכלכלה וערוצי הטלוויזיה הריעו (זוהי רק דוגמה) לכוחה של השקיפות. השבוע, האנשים שמאחורי הגבות, התחילו להתעניין איך אפשר לעזור.

באחד השיעורים הראשונים בתקשורת המונים לומדים שכל מגמה חשובה נולדת בשוליים הסהרוריים, ומתחילה לאט לאט לעשות את דרכה לכיוון  המרכז. אבל השינוי האמיתי מתחולל רק כאשר המיינסרים (להלן הגבות) מבחין בה, ומאמץ אותה בחום.

אנחנו רק בתחילתה, אבל זוהי כנראה הדרך הנכונה.