רק בסדנא
לפני כשלושה חודשים התחלנו בחיפוש אחר המנכ”ל הבא של הסדנא. מינינו צוות ומובילה – קרין – פירסמנו מודעה וקורות החיים החלו לזרום. קיבלנו מעל 650 קורות חיים והזמנו את ששת המועמדים המתאימים ביותר ליום ראיונות.
הצטרפתי ליום הראיונות והתאכזבתי לגלות שאף אחד מהמועדים לא באמת מתאים לסדנא. כשהמועמד המוביל פרש מהתמודדות והצוות החליט לחזור ולחפש מועמדים נוספים החלטתי להגיש מועמדות. זה לא היתה החלטה קלה – תפקיד המנכ”ל ידרוש ממני לעשות דברים שאני פחות אוהב – אדמינסטרציה, גיוס תרומות ועוד. לא רק זה, חלק מהחברים-מתנדבים שהתייעצתי איתם חשבו שזה רעיון רע. למזלי, קבוצה אחרת מהחברים מאוד תמכו, עודדו ושכנעו אותי (לא עבודה קשה במיוחד) שאני הבן אדם הכי מתאים לתפקיד.
בסבב השני הוגשו כ 200 מועמדים נוספים כאשר בשני הסבבים, רק מועמד אחד, עבדכם הנאמן, מגיע מקהילת המתנדבים של הסדנא. כך הפכתי להיות ל”מועמד הקהילה” במירוץ, דילגתי על הסינון המוקדם והוזמנתי ליום הראיונות השני. הייתי המועמד האחרון שהתראיין וכבר בתחילת הראיון הרגשתי שזה לא הולך להיות פשוט.
הרגשתי שהמועמדת לפני הקסימה את חברי הצוות והיה קשה להם לוותר עליה ולבחור בי. המועמדת ואני עלינו לגמר והוזמנו לשיחה עם פרופ’ יונתן סמילנסקי – מומחה למנהלים. הקסמתי את יונתן ועל פי המלצתו הצוות קיבל את המועמד הטוב ביותר – אני!
בעוד אני מחכה להחלטת הצוות לא יכולתי להפסיק לחשוב על אחת השאלות שבועז העלה בראיון – מי ימלא את תפקידי בסדנא? היה קל לבועז לשכנע אותי שהדרך שלי בסדנא היא הגורם המוביל להצלחה שלנו ואם אני הופך למנכ”ל אני ממלא תפקיד ייצוגי שמכריח אותי למתן את הטון, לכבוש את יצרי וממלא את זמני במשימות ניהוליות. אבל עזבו שטויות, זכיתי בתפקיד וכל מה שנשאר זה מפגש עם הקהילה שאמור לעבור בקלי קלות.
לשמחתי, לא כך היה. אחרי המפגש עם הקהילה ביום שני קרין קיבלה 17 אימיילים מנומקים היטב על למה אני לא צריך להיות המנכ”ל. אני כותבתי רק על אחד מהם, עניתי לו והמשכתי לעבוד בשלישי בבוקר כמנכ”ל, מלא באנרגיות אחרי המפגש. רק בצהריים, כשנפגשתי עם איל ועפרי למדתי על שטף המיילים והבנתי שהמפגש היה קטסטרופה. ניסיתי להציע מספר הצעות לאיך אפשר להתקדם, אבל הבהרתי לעפרי ואיל שההחלטה היא של הועד והקהילה והבקשה היחידה שלי היא שיעשו את זה מהר.
שאר היום הפך לסיוט. הרגשתי דביל מוחלט. איך עשיתי את זה לעצמי?
כשההלם התחיל לפוג השאלה של בועז חזרה להציק לי. התחלתי להבין שכנראה בתת מודע אני לא מוכן לוותר על המקום הנוכחי שלי בסדנא. כשחשבתי על זה לעומק הבנתי שגם לסדנא זה מהלך מסוכן – האמונה השלמה שלי בצדקת הדרך, האופטימיות, הרעיונות הפרועים והלהט חיוניים להצלחת הסדנא. לפי מה שהבנתי, גם 17 החברים דאגו לציין שהם אוהבים אותי ושחיוני שאמשיך בסדנא.
כשהיום בבוקר קרין הודיעה לי שבשיתוף עם הקהילה הועד החליט שאני לא אהיה המנכ”ל קיבלתי את ההחלטה בהקלה. לא באמת רציתי להיות מנכ”ל הסדנא. תפקיד המזכ”ל נתפר למידותיי וחבל שבלבלתי לכולם את המוח. הנחמה היחידה שלי היא שלמדנו המון מהתהליך והמנכל”ית החדשה תצטרף לארגון חכם וחזק יותר.
בני, אתה מנהיג ולא מנהל.
אנשים רבים מבלבלים בין השניים, אך יש הבדל גדול.
המנהל עסוק באדמינסטרציה ואילו המנהיג משרה את הספיריט.
האומץ שלך, הנחישות, ההליכה נגד הזרם וכנות הופכים אותך למנהיג.
המשך להנהיג את הסדנא.
לתפקיד המנכ״ל הגישו את מועמדותם למעלה מ-800 איש. אם היה מתפרסם קול קורא לתפקיד המיוחד של בני בסדנא שלנו, רק אחד היה יכול להתאים, רק בני.
אנחנו צריכים אותך איתנו, בחזית, בתפקיד הזה שאי אפשר בכלל לתאר במילים ובקורות חיים. אנחנו גאים בך על האבירות והקולגיאליות המדהימה שלך. תודה!
מנכ”ל, מזכ”ל או מפכ”ל – תמיד תהיה רב הסדנא
בני, הסדנא היא עמותה חזקה בעיקר בגלל אנשים כמוך שיודעים להכיר בחוזקותיהם אך גם בחולשותיהם. ואם להשתמש במילים שלך חשמביר הוא קודם כל אביר. והפוסט הזה מוכיח את היחודיות שלך.
הסדנא צריכה את בני הפרוע, היזם והיוצר מאשר בני מהונדס ע”י מסגרות ומנוהל ע”י חוקים.
תודה על הכל
לא מכיר אותך מספיק מקרוב כמו אחרים, אבל מהמעט אני מאמין שאתה אכן יותר איש רעיונות ומנהיג אידאולוגי וביצועי מאשר אדמיניסטרטור. אני שמח שאתה לא מרגיש רע על הביטול והתגובות 🙂 אשרי האדם שיודע במה הוא טוב ובמה להתמקד. לי בתור ירושלמי היה ברור למשל תמיד שטדי קולק ראש עיר בירה מצוין אבל חרא של ראש עיריה. הוא שיווק את העיר והביא תורמים, אבל לא ידע לטפל בשביתות עובדי הנקיון והכניס לנו את “הצפרדעים” המכוערות של האשפה בכל חור. הלוואי שגם כמה שרים יודו שהם מחוקקים יותר טובים מאשר מבצעים (או להפך, או לא זה ולא זה) ותהיה הפרדת רשויות עם בכנסת 🙂
עלה והצלח!