פנינה בני ושוש – רשמים מכנס “פגוש את הממשל” הראשון

מאת: פולינה סקלארבסקי

פתחתי את הבוקר בכנס “פגוש את הממשל” בגוגל קמפוס, שהוקדש לטכנולוגיה ככלי להורדת יוקר המחיה. המארגנים הבטיחו שזה כנס ראשון מסוגו ושיהיו עוד מפגשים דומים בנושאים נוספים (המפגש הבא מתוכנן ביוני ואתם מוזמנים להציע נושאים שקרובים לליבכם).

לכנס הגיעו נציגים של סטרטאפים שעוסקים בהשוואת מחירים מסוגים שונים – מקניות בסופר ועד חסכון בתשלומי עמלות. הגיעה גם כמות מכובדת של נציגי ממשלה ממשרדי האוצר, הכלכלה והמשפטים שהביעו עניין ומה שנראה כרצון אמיתי לשמוע ולסייע, ולקדם את שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי ועם המגזר השלישי על בסיס נתונים שנמצאים ברשותם.

ליעד ברזילאי, מהתקשוב הממשלתי וממארגני הכנס (לצד חברת גוגל, שכזכור חתמה עם הממשלה הסכם שת”פ אסטרטגי), התייחסה בדברי הפתיחה שלה לחשיבות שחרור מידע על ידי הממשלה. גם עמית לנג, מנכ”ל משרד הכלכלה דיבר על רוח שינוי שמתחילה לנשוב לכיוון הממשלה בתחומים הטכנולוגים והרגולטוריים במשרדים פנימה וכלפי חוץ אל הציבור.

בכל זאת, נראה שמהשאיפות למציאות עוד ארוכה הדרך. בעיות של היעדר רישיונות שימוש חוזר בנתונים שבסופן מבוי סתום, פורמטים בלתי קריאים וחוסר עדכון צפו על פני השטח בכל הזדמנות, למרות האווירה הנעימה והמשתפת שאפיינה את הצגות הפרוייקטים והדיונים שבעקבותיהן.

בבלוג של ה OKFN עלה החודש פוסט שמתאר את הבעיה הבאה:

“Open data is characterized by not only being available, but being both legally open (released under an open license that allows full and free reuse conditioned at most to giving credit to it’s source and under same license) and technically available in bulk and in machine readable formats – contrary to the case of Google Maps. It may be that their data are available, but they’re not open. This – among other reasons – is why the global community around the 100% open alternative Open Street Map is growing rapidly and an increasing number of businesses choose to base their services on this open initiative instead.”

במשפט אחד: מידע שקוף אך לא נגיש. נשמע מוכר נכון? אבל מאחר ורק אתמול התבשרנו שה- API של Google Maps יתמוך מעתה ב GeoJSON, ננסה להמשיך בנימה אופטימית-זהירה.

נקודה חשובה לציון שעלתה מצד נציגי הממשלה היא שהממשלה חוששת, ובצדק, לפתח אתרים ושירותים שצוברים מידע על האזרחים, או להתממשק לשירותים חוץ ממשלתיים שעושים זאת. הקצ’ הוא שגם אם זה נכון ב- 100%, ברגע שהממשלה לא מתנסה בפיתוח שירותים לאזרח היא נכשלת שוב ושוב בהבנת הצעדים הטכנולוגיים (הדי פשוטים, שמרכבותם מתנפחת ככל שוסר ההיכרות איתם עולה) שנדרשים על מנת להנגיש מידע. לא פעם אנחנו שומעים על עירייה או רשות שבתגובה לחוק המחייב אותה לפרסם נתונים, סורקת את הדף המודפס ומעלה כ- pdf לאתר. על אותו עיקרון, האתר החדש של משרד האוצר האוצר שלי, שעלה לאוויר השבוע כחלק מהמאמצים לקדם חינוך פיננסי, אבל עוד לא התמזל מזלי לבדוק בעצמי כי אין לי IExplorer על המחשב, וזה בכלל מק, רחמנא ליצלן.

אלה מקרים קלאסיים של מידע שקוף אך לא נגיש. אבל אם נחשוב על זה רגע, מדובר באנשים שהמחשבים שלהם במשרד לא מחוברים לענן ומפעילים את אותן תוכנות במשך עשרות שנים. אם נינה בני ושוש, כמאמר המשורר, רוצים לגשת למידע מסוים הם פשוט הולכים לדף המודפס (או הכתוב בכתב יד) ומסתכלים. אז שקיפות פירושה לאפשר לציבור לעשות בדיוק את זה. אה… לא? ברור שלא. אם אפשר להוציא מכנה משותף מהדברים של כל מי שהציג בכנס היום, הוא יהיה האמירה הפשוטה הבאה: “תשחררו את הנתונים בפורמט קריא מכונה וקבוע”. מה צריך להסביר לנינה בני ושוש*? שכמו שהם רגילים לקרוא מסמכים מודפסים ככה תוכנות רגילות לקרוא שדות עם אותו שם ועם אותו סוג של נתונים תחתיהם. וגם, ואולי חשוב מזה, ששימוש בפורמט כזה יקל בעצם גם עליהם.

כאמור, אופטימיות זהירה. הדרך עוד ארוכה, אבל חלק ניכר מהפער נובע מחוסר ידיעה והיכרות, פער שכנסים כאלה מנסים לגשר עליו. נראה שיש עם מי לדבר, ויש סימנים המעידים על רצון לשנות הרגלים. נקווה שיש גם עם מי לעשות, ושיהיה לנו בהצלחה.

* כל קשר לבני ושושי מקרי בהחלט.