כולם מדברים על גרעון, אף אחד לא מדבר עלינו

הכנסות, הוצאות, חוב ומלוות הם חלק כל כך אינטגרלי ברשימת הסעיפים של התקציב עד שאנחנו שוכחים שהתקציב האמיתי, זה שאנחנו האזרחים נהנים ממנו, לא כולל הרבה מאד סעיפים מתוך הרשימה הארוכה של סעיפי התקציב.

מאת: יוגב שרביט

 

מזה תקופה ארוכה שאני עובד על ניתוח של תקציבי רשויות מקומיות במטרה למצוא את אותו נתון חמקמק שיאפשר למדוד את החוסן הכלכלי של הרשות המקומית. במהלך העבודה הזאת למדתי שבתקציב הרשויות יש הרבה מאד סעיפים שמנפחים אותו וגורמים לו להראות הרבה יותר גדול מהתקציב שהתושבים נהנים ממנו בפועל.

כמה כסף המדינה באמת מוציאה עלינו?

שיחה שהייתה לי עם חבר, בנוגע לחובות האקטואריים של המדינה וההלוואות מביטוח לאומי, התגלגלה לשאלה הזו. הייתי בטוח שאם אני איישם לקחים שלמדתי בניתוח תקציבים של רשויות מקומיות, אמצא שבניכוי החובות והריבית הכסף שמופנה לכיוון התושבים לא באמת גדל. כדי לבדוק, נכנסתי לאתר התקציב הפתוח ודגמתי את הנתונים מהשנים 2009-2014. קיבלתי תוצאה שלא תאמה את הציפיות שלי: תקציב ההוצאות בפועל (התקציב ללא החובות והריבית) גדל בכ-100 מיליארד שקל, כשבסך הכל גדל התקציב ב-130 מיליארד.

“אבל מה עם 30 המיליארד החסרים” שאל אותי החבר.

הסברתי לו שזה הולך לחובות – כל שנה גדלה ההקצאה לטובת החובות (קרן+ריבית) בכ-5 מיליארד שקל. אבל זה לא הכל, כי גם תקציב ההכנסות של ישראל מנופח – יש מרכיב הכנסות משמעותי שמגיע ממלוות.

אז כמה המדינה באמת מכניסה?

שוב ניגשתי לנתונים והפעם בדקתי כמה הכנסות יש למדינה בפועל בניכוי מלוות פנים, מלוות חוץ ומלוות מביטוח לאומי (כי בסופו של דבר, המדינה לא אמורה להלוות מביטוח לאומי כסף).

ניתן לראות שהפער הוא עצום, אבל הוא לא היה חשוב כל כך אם ההפרש בין ההכנסות שאינן מהלוואות (הקו התכלת) היה גדול או שווה להוצאות שאינן על הלוואות וריביות (כלומר, אם למדינה היה מאזן חיובי). זה היה יכול להיות מדד החוסן שחיפשתי בהתחלה, אך לצערי גם פה גיליתי שהתמונה לא מלבבת:

התוצאה הזאת מדאיגה מאד – המשמעות שלה היא שאם מדינת ישראל הייתה היום ללא חובות, ההכנסות היו צריכות לצמוח ב-20% בכדי שהתקציב יתאזן – ישראל לא יכולה לאזן את התקציב ללא מקורות חיצוניים, שזה אומר עוד הלוואות או עוד מיסים.

הפיל כבר ממלא את החדר

המחשבה הראשונה שלי היא שצריך לעשות ריסטרט של התקציב וחלוקת המשאבים – בתקשורת מדברים על הוצאות מיותרות (הוצאות פוליטיות), על תקציבי בטחון מנופחים ועל כך שהכנסות המדינה אינן מספיקות. הכל נכון, רק שנראה שהפיל שמציירים לנו בתקשורת לא מספיק גדול כמו המציאות – אולי אם תבנה את התקציב מאפס נוכל להבין איפה באמת כל בורות השומן.

המחשבה השניה היא שהצפי ל-2015 קודר: ידרשו יותר מיסים כדי לכסות את ההוצאות, ומעמד הביניים (אנחנו) יהיה זה שישא בנטל.

המחשבה האחרונה והאופטימית, היא שאנחנו פה בסדנא עושים ופועלים בדיוק בשביל להציף את הסוגיות האלה, הכלים שאנחנו בונים מאפשרים לחשוף את הפילים האלה וליצור לחץ ציבורי שיכול להוביל לשינוי במדיניות הנוכחית של הממשלה.

 

כל המספרים שאליהם מתייחס הפוסט נמצאים בקישור הזה.

יוגב שרביט הוא מתנדב בפרויקט התקציב המקומי הפתוח מבית הסדנא לידע ציבורי ובעל הבלוג המדד המוניציפלי.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

Leave a Reply

Your email address will not be published.