Ich bin ein Berliner

רשמים מהיום הראשון בברלין, כנס OKFest 2014

פעם ראשונה בברלין, בעצם פעם ראשונה בגרמניה. השארתי מאחור ילדים תחת מתקפת טילים (אם השנה!) וחרם משפחתי מהיום שאני מכירה את עצמי, שלא לבקר לעולם בגרמניה. חרם שכבר כמה שנים שאני רוצה להסיר מעלי ובעיקר לא להעביר הלאה לדור הבא, אבל מה לעשות שהראש והלב לא תמיד נפגשים.

הרהורי חרטה השתלטו עלי רגע לפני הנחיתה והתחשק לי לצעוק האלט! האלט! אבל צריך להודות: העיר הזאת השרתה עלי קסם מהרגע הראשון. עזר מאד שקיבל את פני טפטוף נעים של גשם. סוף סוף מזג אויר תרבותי. לא הזיק שהכל ירוק ויפיפה, וגם שטפי שקיבלה את פני בדירתה המהממת (אייר בי אנד בי, אלא מה?) היתה חביבה ואדיבה להפליא.

ברלין עיר מרתקת, שוקקת חיים, מלאת תרבות, עיצוב, גרפיטי מהמם, אופנה, והכי חשוב – בתי קפה נפלאים. בכל זאת, נראה שהטלפון שלי יודע נפש בהמתו, והחליט באקט מחאה להתאבד על הבוקר. אחרי רגע של פאניקה (איך ייתכן להסתובב בעיר בלי מפה מקוונת?!), יצאתי לתור את העיר בכמה שעות שהיו לי עד הכנס. אשה לבד עם חוש כיוון מפוקפק בעיר זרה ובלי מפה. אח, החופש! נסו לזרוק את הסמארטפון שלכם אחת לכמה זמן לאסלה. חוויה מומלצת.

פסט פורוורד לכנס בערב. ללא ספק מפגן מרשים של כח. מעל לאלף משתתפים מיותר מחמישים מדינות (ומור מכירה את כולם). רופוס דיבר הצורך להתחבר לקהילות שעוסקות בבעיות חברתיות ולעבוד יחד איתם כדי להשיג השפעה. School of Data הציגו חבורה מרשימה של מתמחים מרחבי העולם שעובדים איתם השנה כדי לשנות את פני החברה במדינותיהם. אמנים ללא מטרה הרימו קריוקי פוליטי (מסתבר שהם כבר נתנו הופעות בארץ), פליפה מהבנק העולמי סיפר לי על העבודה שלו עם ממשלות לפתיחת מידע על התקשרויות עם עם ספקים (בקרוב אצלנו!), טום מ– my society חלק איתי חוויות מהחוזה הראשון שלהם עם הממשל הבריטי, והבירה זרמה כמים.

אז, בהעדר טלפון תמונות אין, אבל אשתדל לשתף כאן על החוויות והרשמים שלי מהיומיים הקרובים. תוכנית הכנס דחוסה, ומושון, מור ואני ננסה להפיק ממנה את המירב.

ובינתיים, המלצה להיכנס ל– opennews.org. מי מכם חלם לפתוח מידע יחד עם מיטב העיתונים בעולם ועוד לקבל על זה כסף? זו ההזדמנות שלכם! מהרו להגיש בקשה, הדד ליין הוא ה– 16 באוגוסט.

להתראות בינתיים,

שבי