אנשי הוואקה-וואקה
אצלנו בבית מכנים אנשים כאלה כ”וואקה-וואקה” (ביטוי המושאל משירה הבלתי מנוצח של שאקירה מהמונדיאל הקודם. טוב, בעצם, במקור הוא לא ממש של שאקירה. צפו כאן, וקראו על זה כאן). כדי להמחיש את הכוונה אנחנו נוהגים להוסיף לכינוי הזה תנועת יד סיבובית, שמבהירה את משמעות הביטוי: אנשי הוואקה-וואקה מסתכלים על המציאות בזווית קצת שונה, חריגה. 11 חודשים לאחר כניסתי לתפקיד רכז הקהילות, אני מפנה את מקומי, תוך הבנה חריפה שגם אותי הפכו הסדנא והכמעט-שנה הזו לאחד מאנשי הוואקה-וואקה. המציאות והכלים להבנתה נראים אחרת. מה שהיה הוא לא שיהיה.
המשימה האחרונה שהגדרתי לעצמי בתפקיד רכז/ת הקהילות היא להגיש לכם ‘דו”ח לסיכום קדנציה’. אנסה לספר בצורה כנה ככל שאוכל על ההצלחות, הכשלונות והמחשבות שלי בעקבות שנה סוערת ומרתקת. זה לא יהיה פוסט משתפך אלא ניסיון להציג בצורה עניינית נושאים מהותיים, כפי שנקלטו מנקודת המבט שלי, לאורך שנה של מעורבות ומחשבה יומיומית על הסדנא. העמדה הזו כמובן אינה מעניקה לדברי יתרון עקרוני או מבטיחה את צדקתם לעומת תפישות אחרות, ובכל זאת, תנו לי לראות בזה שירות לקהילה.
במה נדמה לי שהצלחתי
הסדנא היא מקום עבודה ללא גבולות. הכיף הוא שהרבה עבודה בהרבה כיוונים ותחומים מאפשרת לאחר תקופה לא ארוכה, 11 חודשים, להסתכל בסיפוק גדול על חלק מהתוצאות:
- העבודה השוטפת: לאורך 11 החודשים האחרונים קיימנו 42 מפגשי פיתוח בת”א ו-36 מפגשים שבועיים בירושלים. בנוסף היה לנו האקתון חורף, מיני האקתון רשויות מקומיות פתוחות, 2.5 לילות לבנים בהאב הפתוח, מסיבת יומולדת 3 לסדנא (מודה, הייתי סקפטי) ומסיבת חוף לפרידה מיובל. בין לבין התקיימו לא מעט הרצאות והצגות מיוחדות במסגרת המפגשים.
- שמירה על רצף והמשכיות: זו לדעתי אחת המטרות העיקריות של רכז/ת הקהילות- להשתמש בזמן העובר בין מפגש למפגש, כדי להזכיר לכולנו שהסדנא פועלת ומתקיימת מעבר ל-4 השעות השבועיות בה אנחנו נפגשים פנים אל פנים. שני כלים שימשו אותי לאורך התקופה לשם כך: הראשון, 36 עדכונים שבועיים שיצאו לאורך השנה, בהם ניסינו לשתף ולספר מה עשינו לאורך השבוע, לשתף בהתקדמויות והתפתחויות בחשמבירים השונים ולהציע איזו פנינת ידע עם ערך מוסף. האלמנט השני היה הקפדה על תגובה מהירה לשאלות ופניות של מתנדבים. נדמה לי שזה עבד- עברנו לא מעט טלטלות ארגוניות בשנה החולפת (חילופי ועד מנהל, חילופי מנכ”לים ושינויים בצוות, מעבר למשרד החדש בת”א) ואירועים בטחוניים בחודשיים האחרונים – ואתם, למרות הכל, המשכתם לבוא למפגשים. הקהילות שלנו המשיכו להיפגש ולפעול.
- פתיחת והפעלת ההאב הפתוח, יצירת שיתופי פעולה עם שותפים מקומיים: לא, המסגרת לא מושלמת, וכן, הדיון שהתנהל על נכונות המהלך מבחינת הסדנא היה במקומו. אולם מהרגע שבו קם “ההאב הפתוח” הוא החל להתקיים כמרחב של הזדמנויות להרחבת דרכי החשיבה והפעולה שלנו. זה כבר מתחיל לקרות: לאט לאט מתפתח במקום אופי מקומי וקהילה מקסימה. בנינו בית לקהילה הירושלמית, יצרנו שותפויות עם כמה יוזמות מקומיות וערכנו הרצאות והדרכות. וחוצמיזה, האמת? פשוט כיף להיות שם.
- קבלת מתנדבים חדשים: לא כל אחד מסוגל כיום להתנדב בסדנא והאמת העצובה היא שלא את כל בעלי היכולת אנחנו מצליחים לקלוט. בעיניי חשוב להביע הערכה וכבוד לכל מי ששוקלים את האפשרות הזו ולכן מידי שבוע (בהתאם לצורך) נהגתי לקיים הרצאות מבוא למתנדבים חדשים ולמתעניינים בנו. יש הרואים בזה השקעת זמן מיותרת, אבל אני חושב שמדובר בכלי אפקטיבי בכמה מובנים. ההרצאות האלה מאפשרות לנו להסביר למי שרוצה להצטרף מה זה דורש, לספר על הכיף והאתגר שבהתנדבות, ומקלות על ניתובם של המתנדבים לחשמבירים הרלוונטיים (ואגב כך, חוסכות זמן יקר של מובילי החשמבירים). מידי 4-5 שבועות נהגתי לשלוח מייל לאותם מצטרפים חדשים בניסיון לברר מה מצבם ואם מצאו את מקומם. זה הזמן גם להזכיר את הליווי של מחזורי “הכיתה” הראשונים שהצמיחו לנו כמה מהמתנדבים המוצלחים בסדנא – ושהלוואי ויחזור בצורה זו או אחרת במהרה בימינו.
- ענייני אדמיניסטרציה ובירוקרטיה: עזבו, אחסוך לכם. סמכו עלי שיש לא מעט מזה.
- לא תמיד אמרתי מה שחשבתי: כן, ישמע לכם מוזר, אבל בעיניי רכז/ת הקהילות לא צריכים להביע עמדה ברורה בכל ויכוח ונושא. תפקידם, לפני כן, הוא לשמש דמות מאחדת ותומכת במתנדבים, בכל המתנדבים. לא תמיד היה לי קל לשמור את דעותי לעצמי, אבל אני שמח שהצלחתי. זה נגמר, פחות או יותר, עכשיו. ראו חלק אחרון של פוסט זה.
הבטחות במימוש חלקי או בהתהוות
חלק מהדברים, מה לעשות, לא נעשו מספיק טוב או מספיק מהר. בכל זאת, נראה לי נכון להציג אותם כאן, ולו כמשאלה להבשלתם של התהליכים הללו והפיכתם לחלק מהמציאות שלנו בסדנא:
- בימה מכבדת לדיון מתורבת: אנחנו לא הקהילה היחידה שמתמודדת עם הקושי שבניהול דיונים, ובטח לא קהילת הקוד-פתוח עם קושי כזה. לפעמים הויכוחים שלנו מרתקים, ובכל זאת, חלק לא מבוטל מהמתנדבים שלנו מדירים עצמם מרשימת התפוצה בגלל הצפת תיבות הדוא”ל וויכוחים לא נעימים ולא ענייניים. הפתרון לדעתי מגולם במעבר לפלטפורמת דיונים מותאמת יותר, שבחרה הקהילה (discourse.org) ומאפשרת לכל אחד להישאר פעיל ומעודכן בנוגע לתחומים המעסיקים אותו. אייל לוין (תודה אייל) לקח על עצמו להתקינה, ואני השקעתי לא מעט שעות בתרגומה לעברית (כשירות לעמותות וקהילות אחרות בישראל שאולי יבואו בעקבותנו ויצרו לעשות בה שימוש). ישנן עוד שתי תקלות טכניות שאייל, בני וזוהר מנסים לטפל בהן ומשהות את המעבר, אבל אתם כבר מוזמנים לתת הצצה כדי להתרשם.
- ייצוב הקהילה בירושלים: הקהילה שלנו בירושלים פועלת כבר
שנה [תיקון ממור, קודמתי בתפקיד: יותר משנה. המפגש הירושלמי הראשון התקיים בדצמבר, 2012]. בימים אלה היא כבר יכולה לזקוף לזכותה את “עתונות פתוחה” (שכבר יצרו API לאוסף העתונות ההיסטורי של הספרייה הלאומית ואפשרו אינדוקס התוכן על ידי מנועי חיפוש), “כיכר המדינה” שיושבים שם ובת”א, ואת החבר’ה של ועדת השרים לענייני חקיקה. ברמה האנושית התכנסה שם חבורה נהדרת. ועדיין, הפוטנציאל שלנו בירושלים רחוק מלהיות ממומש. עומס הארועים והמשימות מנע ממני להקדיש את תשומת הלב והזמן הנדרשים לגיוס פעיל של מתנדבים במוסדות האקדמיים ובחברות הטכנולוגיות בעיר. במקום זאת עבדנו על בסיס שמועות מפה לאוזן והכנסת הסדנא לאקוסיסטם הטכנולוגי בעיר. זה בסיס טוב, אבל דורש התגייסות ומאמץ של המתנדבים הפעילים שם. ממחר, זה כולל גם אותי.
- כלי עזר תפעוליים לעמותה: אחד האבסורדים בהם נתקלתי בעבודה בסדנא הוא התלות שלנו בפתרונות טכנולוגיים לא מותאמים להתנהלות השוטפת (ראו דוגמאת קבוצות הדיון). בין הכלים שחסרו לנו ניתן למנות מערכת שמציגה צרכים משתנים של החשמבירים בפיתוח (“ארץ החשמבירים”), מאגר מידע מסודר שיקל על שמירה על קשר שוטף עם המתנדבים והפעילים ומנגנון רישום נוכחות נורמאלי. לשמחתי, לאחר סיום מחזורי “הכיתה” הראשונים התגייסו כמה מתנדבים (ארנון, משה, עידו) ליצירת כלים שיתנו מענה לחלק מהצרכים שלנו כעמותה טכנולוגית המבוססת על תרומת מתנדבים. זה לא קורה מספיק מהר, והלוואי והיה מבשיל לכדי מערכת כוללת, אבל אנחנו בדרך (תנו הצצה ב”ארץ החשמבירים“).
כשלונות והבטחות נכזבות
טוב, בואו לא נהיה יהירים מדי. לא הכל מושלם, ממש לא. לאורך השנה יצא לי להנפיק כמה הבטחות והתחייבויות שלא עמדו במבחן המציאות או סדרי העדיפויות. הרשימה הזו בטח חלקית, אתם מוזמנים להצליף בי בטוקבקים:
- חיזוק הקשר בין קהילות ת”א וי-ם: לכאורה מדובר בעובדת חיים, בהבדלים בין אנשי ההר והשפלה ובאי אילו קשקושים אחרים. הקהילה בירושלים היא ניסיון ראשון של הסדנא לפעול מחוץ לת”א וככזו מהווה דוגמא, לטוב ולרע, בנוגע ליכולת לכלול במעגלי הפעילים שלנו אזרחים טובים ופעלתנים מחוץ לאזור 03. במידה רבה אני רואה את הקשר הרופף והמפגשים המועטים בין שתי הקהילות הגיאוגרפיות שלנו גם כחוסר הצלחה שלי.
- קהילות בב”ש ובחיפה: בב”ש ישב מתנדב ותיק ומוכר שלקח על עצמו לארגן קהילה מקומית וגייס 7-8 מתנדבים פוטנציאלים. מחיפה קיבלנו לפחות 4-5 פניות של כאלה שרצו להקים קהילת מתנדבים מקומית של הסדנא. מה שלימד אותי הכשלון בב”ש (שמנע ממני השקעת מאמץ דומה בחיפה) הוא כי התנאי הבסיסי להקמת קהילת מתנדבים מקומית הוא הובלה טכנולוגית ראויה וארוכת טווח. בשני המקרים לא הצלחתי לגייס הובלה מתוך הקהילה התל-אביבית או המקומית. יש שיטענו כי לא בטוח שהקמת קהילות מתנדבים נוספות הן אינטרס של הסדנא, אך ממיקומו של הסעיף הזה בפוסט אתם יכולים לנחש מה דעתי.
- ריכוז והפעלת מתנדבי תוכן: לא, עוד לא פיתחנו דרך יעילה ונכונה לקלוט ולהנות ממתנדבי תוכן. יש לכך סיבות ותירוצים רבים – אבל בעיניי זהו אתגר שנכון להתמודד איתו. אנחנו מפסידים בגלל זה אנשים טובים ופעלתנים. מאידך, חשוב להגיד – ישנם בסדנא מתנדבי תוכן פעילים ומעולים שמצליחים לקחת חלק ולתרום לחשמבירים, עדות לחשיבות האופי העצמאי וההתמדה בקרב סוג כזה של מתנדבים. ממש כמו אצל מתנדבי פיתוח ועיצוב.
- “המסע לארץ החשמבירים”: בעיניי, אחת ההבטחות הגדולות של הסדנא היא בתפישה הרעיונית שאזרחים עם יכולות טכנולוגיות יכולים לקחת על עצמם אחריות ולברוא חשמבירים בעצמם. הם לא צריכים להיות תלויים בסדנא לשם כך, בטח לא בשלבים הראשונים. אחד הרעיונות שלקחתי על עצמי לקדם ושלא התממשו היה יצירת משחק הכשרה, מבוסס על המדריך לבריאת חשמביר, שידריך רעיונאים שרוצים להצטרף לסדנא בשלבי ההקמה והנחת היסודות, עד שיוכלו לעמוד בתהליך הקבלה שלנו. זה לא קרה, בין השאר כי ברור שהסדנא נמצאת כרגע ברווייה של חשמבירים ותחומי פעולה.
דברים שרואים מכאן
קהילה ועמותה, עמותה וקהילה
ואולי עכשיו אכעיס כמה מכם, שחושבים אחרת. אחד הדברים הברורים מהמעקב שלי אחר המתרחש בסדנא הוא שמעטים מאוד רואים את התמונה הכוללת ומודעים לעומס ההתרחשויות והאירועים שמלווים את העבודה השוטפת. רכז/ת הקהילות הוא תפקיד שמאפשר (ובעצם, מחייב) הסתכלות שכזו, ועליה אני מבסס את עמדתי.
בראשית היו מתנדבים, שצמחו לקהילה. אז הוקמה העמותה. שתי היישויות האלה לא סותרות אחת את השניה, ולהיפך, אמורות לתמוך זו בזו. מה זה אומר על דגם היחסים הרצוי בעיניי, מעבר להצהרות הכלליות האלה?
שהמשימה הראשונה של העמותה צריכה להיות לתמוך ולאפשר לקהילות להמשיך להיפגש, לעבוד ולהתפתח. זה, לדעתי, קורה בצורה לא רעה. מעבר למטרה הזו, העמותה צריכה להתמקד במספר מצומצם של יעדים, מוגדרים מראש ובלתי ניתנים לשינויים תכופים (וזה הזמן להזכיר את מרתון התכנון שמתוכנן ל-19.9). מהרגע שאלה יוגדרו, טוב תעשה הקהילה אם תאפשר לבעלי התפקידים בעמותה להתמקד באותן משימות. בזה, מה לעשות, יש לנו מה לשפר.
כמתנדבים, אנחנו צריכים לגבות יותר ולהבין שאחת מהמשמעויות של סדר יום מוגדר היא פגיעה ביכולת לשנות כיוון או להשקיע זמן ומאמץ במטרות משתנות מידי כמה שבועות. אחת הסיבות, לדעתי, לחולשה הזו קשורה בשאלה למי הזכות להשפיע על דרכה של הסדנא.
מי מנווט כאן?
בעיניי הזכות להשפעה על דרכה של הסדנא צריכה לנבוע ולהיות קשורה בתרומה מעשית – ברזומה של עשייה. מי שקורא/ת את זה כהטייה לטובת מפתחים ומתכנתים קורא אותי לא נכון. מי שחושב/ת שהעלאת ביקורת והצעות בקבוצות הדיון, ללא נטילת אחריות למימושם עונה להגדרה “תרומה לסדנא”, מפספסים גם כן.
השאלה “מה את/ה עושים בסדנא” צריכה להפוך להיות שאלה לגיטימית בעת שמתנהלים דיונים על עתיד הסדנא, מטרותיה ודרכי פעולתה. אלו שלוקחים חלק פעיל בעבודה מידי שבוע צריכים לעמוד על זכותם להשפיע על הדרך: להצטרף כחברים בעמותה, להצביע בבחירות לועד ולא להפקיר את הדיונים. כן, השתמשתי במונח להפקיר, וכן, אני יודע שזה יכול להיות לפעמים מעייף. אלא שהשתתפותם של העשיינים (doers) בדיון היא כנראה מנגנון הביטוח היחיד שימנע את הפיכת “הסדנא לידע ציבורי” ל”סדנא ליזע דיבורי”, או, במלים אחרות, יצמצם הסטות תשומת הלב שלנו מעשייה ופעולה. הראשונים שיכולים וצריכים לדעתי לקדם שינוי שכזה, ולעודד מתנדבים פעילים למעורבות כזו, הם מובילי החשמבירים: דמויות בולטות המניעות בפועל את התהליכים בסדנא, בעלי יכולת להציג קבלות מעשיות ויכולת להשפיע הרבה מעבר לגבולות היוזמה שהם מובילים.
האתוס שכונן את קהילות הסדנא הוא אתוס של פעולה ומעשה. הפער בין האתוס למה שמתרחש בפועל הוא מה שמכונה “מציאות” ובמסגרתו אנחנו פועלים. בקהילות כמו שלנו, מבחן המעשה (והתוצאה) צריך לשמש כמנגנון הסינון וההכוונה.
יחסינו לאן, או: מה אני מתכנן לעשות מעכשיו בסדנא
נאה דורש, נאה מקיים (…וגו’). לפני כמה שבועות, כשסיפרתי לאדם על כוונתי לסיים את התפקיד הוא שאל אותי מה התכנית שלי לאחרי. עניתי, מבלי לחשוב, “אתה יודע, אהפוך להיות סתם מתנדב”. אדם, שמריץ מעבד מהיר ומשוכלל משלי קטע אותי ונזף בצדק: “אין דבר כזה סתם מתנדב. אתה הראשון שאמור לדעת את זה”. אמר וצדק. מאז התחלתי לנהל לי רשימת משימות שתנחה אותי בגלגולי הבא בסדנא, כמתנדב. ככה זה נראה כרגע, פחות או יותר (כפוף לשינויים, וטל”ח):
– חניכה וחפיפה של רכז/ת הקהילות החדשים.
– סיוע בארגון ארוע הדאטהתון של רכבת פתוחה בסוף ספטמבר. פרטים בקרוב.
– הכנת סרטוני הדרכה ל”קהילה פתוחה” (כי אפאחד מכם לא נענה לקריאתו של בועז!).
– ניסיון לסייע בפיתוח כלי עזר תפעוליים לעמותה (ארץ החשמבירים, טופס הרשמה ומאגר נתונים).
– סיוע לצוות שעוסק בעברות מערכת CKAN.
– קידום היוזמה ליצירת מסלול מעוברת שיאפשר למתנדבים חדשים בתחום הפיתוח להכשיר עצמם להתנדבות בסדנא (בהשראת פרוייקט אודין, דורש עברות והתאמה פייתונית), רעיון משותף שלי ושל יניב מהקהילה הירושלמית.
– הרצאות מבוא או היכרות עם הסדנא לפי צורך ועזרה בהפעלת ההאב הפתוח.
– המשך יצירת כתוביות תרגום חופשיות לשימוש לסרט על אהרון שוורץ (מי מכם שלא יודע על מה אני מדבר, לא קרא עדכון שבועי מזמן – ובכל זאת כדאי שימצא זמן לצפות בסרט.)
ו..תודה רבה לכם
שיר תודה, שמתאר בצורה לא רעה איך מרגיש רכז/ת קהילות בסדנא.
(רק תחליפו את המילה השחוקה הזו, “אהבה”, ב”הסדנא”). עשו עמי חסד אחרון, צפו בזה, או לפחות זנקו אל ההעמדה הפנומנאלית בכל אחד מהפזמונים: 00:53, 01:37, 02:15).
היה לי כיף לעבוד אתכם ועבורכם. פגשתי חברים, מורים ואנשים מעוררי השראה ומחשבה.
כמעט-שנה בסדנא לימדה אותי ושינתה הרבה מההסתכלות שלי על העולם והחברה שלנו. להתראות במפגשי הפיתוח.
נעם,
רכז קהילות (במיל’) ווואקה-וואקה.
