ניסן סלומינסקי או סתיו שפיר? אתם קובעים
פורסם ב-TheMarker ב- 08.03.2015.
משחק הבחירות של “כנסת פתוחה”, הנשען על פרויקט השקיפות של TheMarker, מאפשר לכם למנות את יושבי הראש של ועדות הכנסת, לחלק תיקים ולבחור מי יהיו האנשים שישלטו בקרוב על מיליארדים
פורסם ב-TheMarker ב- 08.03.2015.
משחק הבחירות של “כנסת פתוחה”, הנשען על פרויקט השקיפות של TheMarker, מאפשר לכם למנות את יושבי הראש של ועדות הכנסת, לחלק תיקים ולבחור מי יהיו האנשים שישלטו בקרוב על מיליארדים
“ההפתעה הגדולה” של בחירות 2013– ההצלחה של מפלגת ‘יש עתיד’ לגרוף 19 מנדטים ולהפוך למפלגה השנייה בגודלה, לא הייתה צריכה להפתיע אותנו.
כמעט כל מערכת בחירות בישראל הולידה מפלגה חדשה שזכתה לפופולאריות קצרת ימים ואז איבדה אותה ונעלמה. המפלגה החדשה זכתה לאהדה כי היא סימלה לבוחרים משהו חדש, הבטחה חדשה. הבחירה בה הייתה יותר בחירה הנובעת מסלידה מהמערכת הפוליטית ומהמפלגות הקיימות, מאשר בחירה במפלגה המייצגת תפיסה רעיונית מגובשת חדשה. אדרבא, היותה “משוחררת” מתפיסה רעיונית רחבה היא שאפשרה לה להציע חבילה המכילה שלושה או ארבעה נושאים, שהגם שלא היה ביניהם כל קשר רעיוני מחייב, הם ייצגו נושאים שהיו אותה שעה פופולאריים בציבור ואפשרו ללכוד את אהדתם של קהל מצביעים גדול.
בבחירות לכנסת ה-18, שנערכו בשנת 2009, הצביעו רק 65.2% מציבור הבוחרים. אמנם הייתה זו עלייה של כשני אחוזים מהבחירות לכנסת ה-17, אולם משמעות הנתונים, שפירסמה ועדת הבחירות המרכזית, היא כי 34.8 אחוזים מציבור הבוחרים לא מצאו לנכון להצביע. יתרה מכך, רק אחוזים בודדים מקרב האזרחים שהצביעו בבחירות לכנסת הצביעו בבחירות המקדימות (פריימריז).
בממוצע, 3.5 מתוך כל עשרה ישראלים בעלי זכות בחירה לא מצביעים, מספר שנותר עקבי למדי מאז תחילת שנות ה-2000. זה שם אותנו מעט מתחת לממוצע המצביעים ב-OECD, שעומד על 70%, אולם הרבה מתחת לשיעורי ההצבעה הממוצעים בישראל בעשורים שקדמו לכך. בעוד שבבחירות לכנסת ה-15, שנערכו בשנת 1999, עמדו שיעורי ההצבעה על 78.8%, שיעורי ההצבעה ספגו התרסקות קשה של 16.4% בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, שנערכו בשנת 2001, ולא עלו באופן משמעותי מאז.
מוזר לחשוב שבישראל, מדינה בה לכל תושב ותושבת דעה על כל נושא כמעט, אחוזי ההצבעה נמוכים מאשר במדינות אחרות ופחות סוערות מבחינה פוליטית – אולם ייתכן שהדבר אינו מצביע על היעדר דעות פוליטיות, אלא על היעדר אמון במערכת הפוליטית, ועל כוחם של האזרחים ליצור בה שינוי משמעותי. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2011 תומך בכך. מהסקר, שהקיף 1200 אזרחי ישראל בני 18 ומעלה, המהווים מדגם מייצג באוכלוסיה, עולה כי 70.6% מאזרחי המדינה אינם חשים שביכולתם להשפיע על התנהלות השלטונות, ו-42.9% מאמינים כי אין הבדל מהותי בין המפלגות השונות בארץ.
אם כן, התמונה לגבי שיעור ההצבעה הנמוך יחסית מתחילה להתבהר – שהרי אם מרבית אזרחי המדינה סבורים שאין להם יכולת השפעה ממשית על המציאות הפוליטית, ההצבעה עצמה חסרת ערך. חוקר מדע המדינה המנוח, פרופ’ רוברט ג’קמן, הוסיף זווית נוספת, כאשר על ידי מחקרים אמפיריים הראה כי ככל שלמחוקקים יש כוח רב יותר, וקשרם עם הציבור אותו הם מייצגים הדוק יותר, כך עולה שיעור ההצבעה, ובהתאמה, ככל שהשלטון ריכוזי יותר, כך נוטה שיעור ההצבעה לרדת.
ישראל היא מדינה פוליטית. היא נתונה תחת מצב בטחוני שברירי, פערים חברתיים עצומים ומהווה בית לריבוי מיעוטים אתניים. היא גם מדינה מלאת פיתוחים טכנולוגיים, ש-77% מכלל תושביה מעל גיל 20, ו-82% מתושביה בין הגילאים 20-64, משתמשים באינטרנט – וריבוי ערוצי המידע מסייעים להבנת המורכבות שבמציאות הפוליטית, אולם יכולת הבנה רוחבית היא אליה וקוץ בה. כאשר נוצר מצב בו הציבור מרגיש שהוא יודע יותר, אבל יכולת ההשפעה שלו נמוכה, הוא נוטה לחוש חסר אונים – וחוסר האונים מוביל לאדישות.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18, שנערכו בשנת 2009, הבינו עפרי רביב ובני דאון מפתחי תוכנה במקצועם, כי מעבר למצע המפלגתי הגנרי, פשוט אין להם מושג למי להצביע. במדינה שהתרגלה להכיר סכמות מפלגתיות, אף אחד כבר לא טורח להעמיד אג’נדה אמיתית, וההתחקות אחר המעשים בפועל קשה עד בלתי אפשרית. דאון ורביב החליטו לשנות זאת, והקימו את פרויקט “כנסת פתוחה”.
מטרתו הראשונית של פרויקט כנסת פתוחה, שהתבצע בטכנולוגיית קוד פתוח, הייתה להעניק לציבור את מירב הידע והכלים, על מנת שכל אזרח ואזרחית במדינה יוכלו להבין אילו מהפוליטיקאים משרתים את האינטרסים שלהם באופן הטוב ביותר ולהצביע בהתאם למעשי הפוליטיקאים, ולאג’נדה שאלו הובילו במהלך כהונתם, ולא רק למילים, שלעתים נוטות להיות ריקות מתוכן.
אולם דמוקרטיה אינה נמדדת רק בכוחם של האזרחים להצביע אחת לארבע שנים. דמוקרטיה אמיתית היא כזו בה לאזרח יש כוח להשפיע גם בחיי היומיום. בפינלנד, לדוגמא, השיקה הממשלה תוכנית המאפשרת לאזרחים להציע הצעות חוק – ובמידה ואלו מקבלות תמיכה של מעל 50,000 איש, מחובתו של הפרלמנט הפיני לדון בהן. בבריטניה מדרגים האזרחים את בתי החולים לפי פרמטרים שונים, לרבות האוכל המוגש בהם. הבית הלבן מפרסם את כלל הפגישות שנערכו במקום, לרבות לוח הזמנים של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, והפרלמנט האמריקני אף יזם האקתון (Hackathon), מפגש של תוכניתנים לסיעור מוחות ופיתוח קוד, במטרה לפתח כלים חדשות להנגשת מידע לציבור וליצירת קשר בלתי אמצעי של חברי הפרלמנט עם האזרחים.
בישראל לא ממהרים להדביק את הקצב. במדד השחיתות העולמית הנתפסת (CPI), שעורך ארגון Transparency International, זכינו במקום ה-36, עם ציון של 5.8 מתוך 10 (כאשר 10 הוא היעדר מוחלט של שקיפות), מתחת למרבית המדינות המפותחות. לפי עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, כ-70% מהרשויות המקומיות אינן משחררות מידע שמחובתן לפרסם לפי חוק חופש המידע. חרף פעילותו הנמרצת של השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור, מיכאל איתן, למען ממשל פתוח, רבים ממשרדי הממשלה השונים עודם מפרסמים מידע באופן ספורדי – וגם כאשר הוא בנמצא, פעמים רבות ימצאו האזרחים כי הם מתקשים לפענח אותו.
בסדנא אנחנו עובדים מדי יום על כלים שישנו את פני הדברים. בכנסת פתוחה ניתן לקבל עדכונים שוטפים על הצעות חוק והאופן בו הצביעו עליהן חברי הכנסת השונים. כמו כן, הקלקה על ח”כ כזה או אחר תציג באופן גרפי ונוח את כמות הצעות החוק שהציע, את אורך הזמן שבילה בכנסת ובוועדות ועוד. כלי האג’נדות, מאפשר לאנשים פרטיים וגופים ציבוריים לעקוב אחר אג’נדות שמעניינות אותם ולדרג אילו הצעות חוק מקדמות או מעכבות את הנושא. לפי חתך של בעד או נגד, ניתן לראות גם מיהם חברי הכנסת שתומכים באג’נדה. בתקציב פתוח יצרנו מערכת גרפית ופשוטה להבנה של עיקרי התקציב, ובפרויקט המעקב אחרי דו”ח ועדת טרכטנברג ניתן לראות היכן עומדות המלצות הוועדה, ומה נעשה איתן עד כה. בתוך כך, בעקבות פרויקט אזרחים פותחים את ועדת הכספים שיחרר האוצר את מסמכי העברות הכספים, שעד כה לא היו נגישים לציבור.
במהלך החודשים הקרובים אנחנו צפויים להיות עמוסים במיוחד. לנוכח הבחירות המתקרבות, אנחנו מפתחים כלים חדשים שיסייעו לציבור לעשות החלטה מושכלת. בין השאר, אנחנו בונים מערכת שאלות ותשובות למתמודדים בפריימריז, ובהמשך גם למפלגות השונות לקראת הבחירות הכלליות, שיאפשרו למצביעים לקבל תמונה בהירה יותר של המתמודדים שלהם, וכן משפרים את התצורה בכנסת פתוחה. המטרה שלנו אינה רק לספק מידע נגיש, אלא גם לייצר נורמות של שקיפות ושיתוף הציבור, שיחלחלו, בתקווה, למשרדי הממשלה השונים, לרשויות המקומיות ולכנסת. הצלחתנו תלויה בכם – ולא רק על ידי תרומה אקטיבית לפעילות שלנו, אלא פשוט על ידי שימוש בכלים שלנו. ככל שהציבור הישראלי ידע יותר, כך הוא יוכל להצביע באופן מושכל – ואף חשוב מכך, כך ידעו מקבלי ההחלטות שאנחנו יודעים. שאנחנו עוקבים. שאין יותר ועדות אזוטריות שהמלצותיהן מוסרות מן השולחן ברגע שהן יורדות מהכותרות. ברגע שאנחנו, האזרחים, נתחיל לשים לב, הכוח יהיה בידיים שלנו. נבחרי הציבור שלנו על מעשיהם למען קהל הבוחרים שלהם – ולא על ידי כישוריהם הרטוריים, אחת לארבע שנים. יומיום.
לקראת הבחירות הקרובות, זכרו: לא מצביעים בלי לעבור בכנסת פתוחה.
– גל חן –
יש לו חיוך נדיב והוא הבטיח להתנהג יפה. ככה בחרתי את המועמדים שלי עד היום. אה, לא. לא בזוגיות. שם הלב ממילא עושה את העבודה. אני מדבר על הבחירה המשמעותית, הרת הגורל וההוליסטית ביותר שבנאדם יכול לעשות בקשר לחייו בעידן המודרני – בחירת המועמד שלי לכנסת.
זה מביך להודות עד כמה הבחירות שלי עד היום היו שטחיות. אני חושב שהשקעתי הרבה יותר זמן בלימוד איכויותיו וחסרונותיו של המיקרוגל שלי, מאשר הזמן שהשקעתי בהכרת כל המועמדים שהצבעתי עבורם מאז העניקה לי המדינה את זכות ההצבעה. יתרה מכך, בשלוש ממערכות הבחירות אפילו התנדבתי, והשקעתי מזמני, מרצי וכישורי למען קידום מועמדים מסויימים (את השמות של הפאדיחה לא תוציאו ממני אפילו בעינויים), אולם אם הייתם שואלים אותי איזה חוקים אותו מועמד קידם, מאילו הצבעות הוא נעדר, ובאילו ועדות הוא ישב – הייתי משיב שאין לי מושג, אבל אני סומך עליו בעיניים עצומות.
וזה בדיוק מה שעשיתי. סמכתי עליהם בעיניים עצומות. שזה מדהים, אם לוקחים בחשבון את מה שכולנו יודעים על פוליטיקאים ואנשי ציבור, ועל המרחק המסוים שנוטה להיווצר בין הבטחות למעשים. למעלה מעשרים שנה אני מקפיד לפקוד את הקלפי, וגם רואה את עצמי די מודע ומעורב. ועדיין, בכל פעם שצצות בחירות, אני הולך שבי אחרי הצהרה נבובה של ההוא, או שפמו המתריס של ההוא (אופס, ניפלט לי). לעיתים אף עלוב מכך – אני מאמץ המלצה של איזה חבר או דוד, שנחשב בעיני “מבין”.
תמוה, לא? הרי יש לי, ממש כמו לכל ישראלי חי, דעה מוצקה ומגובשת לגבי כל נושא שעל סדר היום. גם אם תעירו אותי באמצע הלילה, עם הנגאובר של מסיבת רווקים, ותציבו אותי מעל בימת הכנסת, אוכל לנסח נאום מגובש ומשכנע באשר לסוגיית ההתנחלויות, גיוס בחורי ישיבה, מעמד האשה, הפרדת דת ומדינה, הגנת זכויות הפרט ועוד ועוד. כל אחד מהנושאים האלה חשוב בעיני עד מאוד, וקשור ישירות לתפיסת עולמי והגדרת החברה בה אני רוצה לחיות. אבל כשאני ניגש לבחור את האנשים שיגרמו לזה לקרות, אני מסתפק בהצהרת כוונות כללית מאוד, שלעיתים היא כמעט זהה לזו של המתחרים שלהם.
אלו רק האנשים שהחיים שלי תלויים בהם
זה מוזר מבחינה נוספת: בכל תחום אחר בחיי הייתי אומר שאני… ובכן, לא קפדן, אבל מקפיד. בעיקר כשמדובר באנשים אתם אני עובד. התחקיר המינימלי שאני עורך לקראת קבלת עובד, כולל חפירה בגוגל וטלפון אחד לפחות למעביד קודם. אני זוכר שלא קיבלתי פעם מרואיין לעבודה משום שהתרשמתי שיש לו אוצר מילים דל מדי. טוב, אבל הוא אמור היה להיות אחד מהצוות שלי, שזה עניין רציני מאוד. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, מדובר בסך הכל באנשים שייקבעו מה ילמדו ילדי, האם תהיה לי דירה, איזה חלק מהמשכורת ישאר לי ביד, האם יעופו עלי טילים, האם אוכל לנשום את האוויר ולשתות את המים ועוד כאלה נושאים חסרי כל חשיבות. אז אני בוחר אותם, פחות או יותר, על עיוור.
אוקי, לא הגעתי לכאן רק כדי להצליף לעצמי על הגב כמו איזה שיעי. האמת היא שארגנתי מבעוד מועד הפי אנד לרשימה הזו, ותסלחו לי על הטון המואר משהו שעשוי להשתרבב להמשך דברי. מסתבר שהבחירות המתרגשות עלינו לכנסת ה-19, הולכות להיות המושכלות והמעמיקות שידענו (ואני מרשה לעצמי לעבור כאן ללשון רבים, כי נדמה לי שדפוסי הבחירה הנלוזים שלי מוכרים לרוב הקוראות). במהלך השנים האחרונות למד הציבור הישראלי שמותר לו לדרוש, והוא גם יקבל, מידע אמיתי ועדכני מכל נבחר ציבור או נושא משרה. אורח החיים בעולם הדיגיטלי הנכיח כאן תרבות שהולכת ומשתרשת, של קשר בלתי אמצעי בין מה שקראו פעם “האזרח הקטן” או “קהל היעד” או “הצרכן”, לבין מי שנחשב פעם לשליט הכל יכול. אולי מוגזם לקבוע שהיוצרות התהפכו, אבל אפשר כבר להיזכר כי הרעיון הבסיסי העומד מאחורי משרה של ניבחר ציבור, הוא מציאת בנאדם מוכשר ונאמן, שיקבל משכורת, טלפון ומשרד, כדי לעשות את מה שאתה דורש ממנו.
מובן שלאף אחד אין את הזמן והאנרגיה לעקוב יום יום אחר ביצועי השליח שלו. בכל זאת, יש לנו חיים משל עצמנו לנהל. אבל היום עומדים לרשותנו כלים מתקדמים (ולכבודה של החיה הנכחדת ההיא הנקראת הדמוקרטיה הישראלית) המסכמים בשבילנו בפשטות את מה שעשו הנבחרים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני ארבע שנים. שימו לב – לא מה הם אמרו, אלא מה עשו. איך הצביעו, כמה נכחו, מה הציעו, איך פעלו. עובדות, לא אינטרפרטציות. יש לך מועמד שמעניין אותך? הנה כל מה שרצית לדעת עליו ולא יצא לך לשאול (אגב, על האש גם מערכת של שאלות ותשובות, מקושרת ישירות למועמדים). שאלת את עצמך מה זה בעצם התקציב הזה שבגללו בכלל הוקדמו הבחירות? הנה לך כל התשובות. זוכר שיצאת לכיכר בקיץ שעבר, ופתאום כולם נורא התעניינו בך? קבל את מה שהם עשו עם זה.
חצי שעה, יודע מה, שעה של פשפוש קצר באתרים האלה. הרבה פחות ממה שרובנו משקיעים ביום בשיטוט משועמם בפייסבוק, ופתאום יש לי מושג על מה אני מדבר. יש לי יכולת אמיתית לצ’פר את מי שבאמת עשה את מה שלחתי אותו לעשות, ו”להעניש”, בעצם בלי מרכאות, להעניש את מי שחיפף, או גרוע מכך, מכר את הקול שלי תמורת כיבודים.
אבל עם כל הכבוד לרגשות נאצלים כגון חיבה ונקמה, התוצאה החשובה באמת של כל הצעד המבורך הזה בהתפתחות האנושית, היא הסיכוי החדש, אפילו אם הוא חלקי, שבכנסת הבאה ישבו באמת אנשים שמתכוונים לקדם את מה שחשוב לנו. יכול להיות שהם לא תמיד יצליחו. בכל זאת, מדובר במציאות הישראלית. אבל, איך לומר זאת בזהירות, יש לפחות סיבה מוצקה להאמין שהם ינסו.
אז לאותם קוראים שנוהגים לדלג מהפסקה הראשונה ישר לסוף, הרי לכן סיכום בשורה אחת:
לפני שאתה ניגש לקלפי, סור נא לרגע לכאן והצץ בביצועיו של המועמד שלך, כדי שכשהילדים שלך ישאלו אותך איך קרה שהקונילמל הזה הגיע לבית הנבחרים, לפחות תהיה לך תשובה מנומקת. מצד שני, אתה יכול שוב לבחור לפי המבט החודר בפוסטר, או הסלוגן המלוטש על הפלריג, ולקוות לטוב. אחרי הכל, זה מה שעשינו עד היום, ויצא לנו לא רע.
מה, לא?
הבחירות הקרובות מציבות מבחן חשוב בפני הציבור הישראלי. בשנה וחצי האחרונות הציבור הישראלי עבר, במובנים רבים, שינוי תודעתי רחב-יריעה. בין אם על ידי יציאה לרחובות, השוואת מחירים בין רשתות וחרמות צרכנים ואופן חשיבה ביקורתי יותר לגבי נבחרי הציבור והמידע שאנו מקבלים בעיתונות, אזרחי ישראל מראים מודעות פוליטית גבוהה יותר, ורצון להיות חלק ממנגנון קבלת ההחלטות.
בחירות לכנסת, במידה רבה, מהוות מיצוי של זכותנו הדמוקרטית. הן מעניקות לאזרח את היכולת לבחון את פעולותיהם של נבחריו, ולהחליט מיהם הפוליטיקאים המייצגים אותו בצורה הטובה ביותר. הבעייה מתעוררת כאשר יכולת ההשוואה מוגבלת, וקשה להבין מי עשה מה ומתי.
הכלים שאנחנו מפתחים בסדנא מיועדים לאפשר לכל אזרח ואזרחית לקבל את ההחלטות בעצמם – באופן בלתי אמצעי, מבלי ללכת לאיבוד בתוך טורי פרשנות משוחדים ותוך שכלול האלמנטים החשובים ביותר לכל אחד ואחת. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות זאת. את המידע שלנו אנחנו שואבים ישירות מאתר הכנסת, החשב הכללי וגופים מדיניים אחרים, ובאמצעות קודי תוכנה מתממשקים לאתרי הפרויקטים השונים, לרבות אתר כנסת פתוחה. הכל כתוב בקוד פתוח, מתוך תפישה אידיאולוגית שכולנו חולקים, לפיה לכל אדם ראויה גישה מלאה למידע, במיוחד לכזה שמשפיע על חייו.
בימים אלו, כאשר הבחירות נושפות בעורפנו, שמנו לעצמנו למטרה לשפר את מגוון הכלים שאנחנו מציעים, ולהגדיל את כמות המשתמשים בהם. לכך הקדשנו את ההאקתון בסוף השבוע האחרון. כשבעים מהפעילים שלנו – תוכניתנים, מעצבים, אנשי תוכן ורעיונאים, נפגשו ב-HUB בתל אביב במטרה להעלות מדרגה את כלל הפרויקטים שלנו, תוך מתן דגש מיוחד לכנסת פתוחה.
על מנת להיות ידידותיים למשתמש ככל האפשר, כמה מהמתנדבים שלנו כתבו הסברים מפורטים לכל אחד מהכלים, אופני השימוש בהם וכלל הפונקציות שהם מאפשרים – כך שאם לא הבנתם דבר או שניים עד עכשיו, כיום תוכלו להשתמש בהסברים. בתוך כך, עסקו מתנדבים אחרים בשיפור סרגלי הכלים, שיפורי ביצועים ועוד, צוות המעצבים שלנו התחילו לעבוד על סקיצות חדשות לעמודי הח”כים, וטובי המפתחים שלנו עובדים על יצירת אפליקציית מובייל נוחה יותר, שתאפשר גישה לתכני כנסת פתוחה מטלפונים חכמים.
אחד הכלים הייעודיים החשובים ביותר שלנו, שעתיד לקבל מתיחת פנים רצינית בשבועות הקרובים, הוא מנגנון האג’נדות. הרעיון הבסיסי שעומד במרכזו הוא שלכל אזרחית ואזרח יש עקרונות יסוד, המנחים אותם בבואם להצביע. מטרתנו היא לתת את הכלים לסיווג מפלגות וח”כים לפי אותם עקרונות. כל אדם או גוף רשאי לערוך אג’נדה, ולפיה לסווג הצעות חוק. לדוגמא, עורך שבראש מעייניו עומד עיקרון זכויות האדם, יכול להחליט אם הצעת חוק מסוימת משרתת את האג’נדה או פוגעת בה. ברגע שהצעת החוק מסווגת, היא מסתנכרנת אוטומטית עם כלל הח”כים שהצביעו בעדה או נגדה. כך שאם ישראל ישראלי מחליט שהצעת חוק תומכת בזכויות האדם, הח”כים שהצביעו בעדה מופיעים כתומכים בזכויות האדם, לפי העריכה של ישראל ישראלי, ולעומתם, הח”כים שהצביעו נגדה, אינם תומכים בזכויות האדם. האג’נדה תופיע בעמוד הח”כ ובעמוד המפלגה אליה הוא משתייך, ותקודם לפי כמות הצעות החוק שדירג העורך ומספר העוקבים שלה.
העיקרון שמנחה את מנגנון האג’נדות, הוא שאנשים שונים תופשים נושאים באופנים שונים. בעוד שישראל סבור שהצעת חוק מסוימת תומכת בעיקרון זכויות האדם, ישראלה דווקא תחשוב שהיא שוללת את זכויות האדם. כוונתנו אינה לומר לאנשים כיצד לחשוב, אלא להעניק כלים שיסייעו לאזרחים לייצג את דעותיהם באופן המהימן ביותר, ולשפר את יכולת קבלת ההחלטות וההצבעה המושכלת. בעוד כשבועיים הכלי עתיד להציג אינפוגרפיקות ברמה גבוהה יותר, ויאפשר הטמעה נוחה יותר של התוצרים ברשתות החברתיות, אולם אתם ואתן מוזמנים להתרשם מהכלי ולהתחיל לערוך כבר עכשיו. כמובן שהצבעותיכם יישמרו לאחר עדכון הגרסה.
בהאקתון התחלנו לעשות צעדים משמעותיים לקידום הפרויקט, שמטרתו לייצר כלים להנגשת הרשויות המקומיות, החל בתקציב וכלה בישיבות מועצה. המטרה היא לעודד ערוצי תקשורת פתוחה בין התושבים לבין המועצה המקומית, ולעודד מעורבות גדולה יותר של התושב בהתנהלות הרשות. כך, אנו מתכננים בעתיד לפתח אפליקציה דרכה יוכלו התושבים לדווח בזמן אמת על תקלות. כפיילוט, התחלנו בהנגשת הנכסים העירוניים של עיריית ירושלים, כולל מיקום גיאוגרפי ופונקציונאליות.
לקראת תקציב המדינה לשנת 2013, אנחנו עובדים על דרכים חדשות להפוך את התקציב לנגיש יותר, נהיר יותר וקל יותר לשיתוף ברשת. האתר הנוכחי שלנו להנגשת תקציב המדינה מאפשר לראות מגמות תקציביות משנת 1992, להשוות בין ההקצאה והשימוש בפועל, לקבל את הנתונים באופן ריאלי ונומינלי ועוד – ובכוונתנו להוסיף אפשרויות פילוח נוספות, תצוגות גרפיות שונות ועוד, על מנת להפוך את התקציב לשקוף ופשוט לקריאה אף יותר.
תפקידו של אגף המפקח הכללי הוא להבטיח שהמלצות ועדות הביקורת השונות, לרבות מבקר המדינה, יקבלו ישום בפועל – אולם כיום אופני היישום אינם נגישים לציבור, בהיותם מרוכזים במסמכים עבי-כרס המקשים על המעבר מההמלצה ליישומה. בכוונתנו להשתמש בשיטה דומה לזו בה השתמשנו באתר המעקב אחר המלצות ועדת טרכטנברג, ולהבטיח לציבור גישה נוחה להחלטות אגף המפקח הכללי, ולהצלבתן עם ההמלצות המקוריות.
כחלק מהאידיאולוגיה המנחה אותנו, אנו רוצים להבטיח כי הקשר בין נבחרי הציבור לבין קהל הבוחרים יהיה דו-כיווני – כלומר, שלבוחרים תהיה יכולת השפעה בכל שלבי קבלת ההחלטות ויישומן. לשם כך אנחנו עובדים על מערכת קהילה פתוחה, שתהווה חלק מפרויקט מפלגה פתוחה ותאפשר ערוצי קשר ישיר בין הבוחר לנציגיו. כמקרה מבחן, החלטנו לנסות לראות כיצד להפוך את הסדנא, כעמותה בעלת רוב מכריע של מתנדבים וקומץ שכירים (למעשה, שניים בלבד), לפרויקט של קהילה פתוחה. במסגרת הפרויקט מתוכנן אתר שיציג את כלל הפרויקטים, הצרכים הדחופים יותר ופחות, אופני ההשתלבות, ויאפשר דיון על כל אחד מהסעיפים, בזמן אמת.
מלבד כל אלו, במהלך ההאקתון ערכנו מפגש בלוגרים ופעילי רשת, לרבות חנה בית-הלחמי, דובי קננגיסר, טל שניידר, אסתי סגל, אור-לי ברלב ואחרים, על מנת לקבל דעה חיצונית על כלי האג’נדה, אכלנו לא מעט, והצלחנו לחסל מספר בלתי מבוטל של בקבוקי בירה. בסיומו של ההאקתון, בערב יום שבת, הצגנו את התוצרים שלנו בפני השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור, מיכאל איתן, שליווה אותנו במספר פרויקטים. השר הדגיש את חשיבות פעילותה של הסדנא, והביע תקווה שמשרדי ממשלה רבים ישתפו עמנו פעולה ויסייעו לנו לקבל את המידע הדרוש, תוך השארת העמותה בלתי-תלויה מבחינה ערכית, ואת המידע שאנחנו מציגים מהימן ונטול אינטרסים פוליטיים צרים.
אלו הם רק ראשי פרקים של הדברים עליהם עבדנו בסוף השבוע האחרון, ועליהם אנחנו מוסיפים לעבוד במרץ, על מנת להפוך את השלטונות הישראלים לנגישים יותר, ואת אזרחי ישראל לבעלי יכולת השפעה רבה יותר. אנחנו מבטיחים להוסיף ולעבוד, על מנת שבבחירות הקרובות יקבלו כל אזרח ואזרחית את מירב המידע ויוכלו להחליט באופן מושכל, התואם את האינטרסים שלהם ואת עקרונותיהם המוסריים.