אני רוצה להצביע בבחירות באופן חכם. לא לפי קמפיין הבחירות, ולא לפי מאמרי תמיכה של עיתונאים שמניעיהם אינם שקופים (יכול להיות שהשר סילבן “סטיב” שלום קיבל תמונה מחמיאה בידיעות בזכות אשתו ג’ודי?).
הייתי שמח להצביע לפי המצע, לו הייתי יודע שחברי הכנסת פועלים על פיו. האמת – הייתי שמח אם הייתי יודע שהם קראו את המצע של המפלגה שלהם.
הברירה המרכזית שנותרה לי היא להצביע למפלגה לפי מעשיהם ופעילותם של חברי הכנסת המועמדים מטעמה. הייתי שמח להתבסס על עובדות ולא על תעמולה.
חלק מהפעילות של חברי הכנסת מתבטא בהליך החקיקה – הצעות חוק, הצבעות, ועדות, קריאה ראשונה, שניה ושלישית וכו’. אני יכול לבחור את הנושאים שמעניינים אותי וקרובים אל ליבי (למשל – איכות הסביבה, או תנאי השירות של חיילי החובה), ולראות באיזו מפלגה החברים פעלו הכי הרבה למען הנושאים האלה (הציעו חוקים ופעלו והצליחו להעביר אותם, תמכו בחוקים הנכונים והתנגדו לחוקים ההפוכים), ולהצביע לה.
עם הזמן, ככל שהאתר רקם אור וגידים, הבנתי שהמציאות מסובכת הרבה יותר. הרבה פעמים חברי כנסת מצביעים רק בהתאם לשיקולי משמעת קואליציוניים, אופוזיציוניים או מפלגתיים. זה יוצר מצבים מוזרים, בהם ח”כ מצביע נגד הצעת חוק שהוא עצמו יזם.
ומה הטעם בחוק שלא טורחים לאכוף אותו? ומה עם כל הצעות החוק שנועדו בעיקר להשיג כותרת בעיתון? האם גם חוקים כאלה צריך “לספור” לטובת חבר הכנסת היוזם? (בדיוק עכשיו אורי אורבך כתב פוסט לא כל שיהוק ראוי לשיווק)
אני משתדל לעקוב אחרי פעילות הכנסת והאתר, ואשתדל לשתף כאן בבלוג של הסדנא בנושאים מעניינים שאתקל בהם.