אם תשאלו את אדם קריב, חבר ועד “הסדנא לידע ציבורי” והמפתח המוביל את פרוייקט “התקציב הפתוח“, יש משמעות מיוחדת מאחורי הסיסמה “איפה הכסף?”. לדידו, זו אולי השאלה החשובה ביותר שהציבור צריך לשאול את הממשל. “סדרי העדיפויות האמיתיים של הממשלה נמצאים בספר התקציב, לא ברמת ההצהרות. לכן זה מעניין,” הוא מציין. עם התקרבות הדיונים על תקציב המדינה לשנת 2013, השאלה הזאת והניסיון לענות עליה הופכים להיות מעניינים אף יותר.

יש מספר צמתים חשובים במיוחד בתהליך קבלת ההחלטות הכספיות בארץ שחשוב שהציבור יעקוב אחריהם, מסביר קריב. ראשית, לכל חוק ותקנה שיש לה משמעויות כספיות מוקצה תקצוב ראשוני גס (“תקצוב מאקרו”). לאחר מכן פורטים את התקציב לתתי-סעיפים פרטניים. לבסוף, מתוך סעיפים אלו מוציאה המדינה כספים החוצה, כגון לספקים שמספקים למדינה מוצרים שונים, לספקים שנותנים שירותים לציבור כחלק ממיקור חוץ או לעמותות הנתמכות על ידי המדינה. “אם לא משגיחים על כל התהליך – השלטון יכול לרמות אותנו”, מסביר קריב. כך למשל, ייתכן שהשלטון יחליט על מדיניות אבל לא יתקצב אותה; יתקצב אותה, אבל לא יוציא את הכסף; או יוציא את הכסף, אבל בדרך שיש לציבור עניין מיוחד לעקוב אחריה מקרוב, כגון בתשלום לספק שנבחר ללא מכרז. “יש יותר מדי חורים בצינור שבהם לא ברור לאן הכסף הולך. ולנו כאזרחים קשה לעקוב אחר כל התהליך”, מסביר קריב.

המשך קריאה…