חשבתי שהבנתי את הבעיה.  הבנתי את האידיאל של הדמוקרטיה המודרנית שמונטסקיה גילה וחשבתי שמצאתי את השורש הבעיה במערכת הישראלית.  ביחד עם עפרי הקמתי את כנסת פתוחה כדי לטפל בשורש – לחזק את הכנסת ולהחזיר את האיזון ולמערכת ולפני שבוע גיליתי שהזיזו לי את הגבינה.

כבר ארבע שנים שאני מספר לכל מי שמוכן לשמוע שמאז הפעם היחידה שהצעת אי אמון התקבלה, בתרגיל המסריח של ’90, מחלישים את הכנסת ואנחנו נשארנו עם שתי רשויות שנלחמות זו בזו.  זה כנראה היה נכון עד הערב של יום שני ה  2/1/2012, בו אישרה הכנסת את חוק גרוניס והקואליציה התערבה ברגל גסה בהליך מינוי נשיא בית המשפט העליון.  אני לא בטוח מה קיבלנו עם החוק הזה, אבל יש לי חשד, שאחרי עשרים שנה של מאבקי כוחות בין הרשות המבצעת למחוקקת, הושגה הכרעה.

ייתכן שנותרנו עם רשות אחת – הממשלה – בעלת כוח בלתי מוגבל ויתכן שישיבות של פקידים החליפו את הדיון הציבורי שראוי שיתקיים בדמוקרטיה. אומר חבר הכנסת מהבית היהודי, זבולון כלפה: “”תפקידנו כשליחי ציבור בכנסת לדאוג שחוקי המדינה ישרתו את האזרחים. אם עניינים בעלי השפעה מרחיקת לכת לא יובאו לדיון בפני הכנסת, לא נוכל למלא את שליחותנו נאמנה. הכנסת ולא הממשלה, היא המקום הנכון לדון ולהכריע בשאלת הגז הטבעי”.

ממשלה טובה, צריכה לעודד דיון ציבורי בכנסת ולא לסמוך על ועדות מומחים שמוכיחות שוב ושוב שהם לא מבינים מה טוב עבורנו.   זה לא הולך בטוב ולכן אנחנו מגיעים ביום חמישי לבית המשפט הגבוה לצדק כדי להזכיר לשופטים הנכבדים בשליחותו של מי הם פועלים ומהו הדבר הנכון לעשות.

 אני הריבון ואני דורש דיון ציבורי בכנסת בנושא ייצוא הגז הטבעי.  הצטרפו  אלי ולאירוע בפייסבוק או בפלוס.