כנס OKCon / היום השלישי ו-1⁄3 – יוסף ויסמן

 

היום ושליש האחרון של הכנס (הנה לינק נחמד לסיכום היום הראשון, וזה לינק נחמד יותר לסיכום היום השני). ארוך להחריד, אבל שווה את זה!

Follow the money

הבוקר התחיל עם עוד סדנה חסרת תועלת בנושא מעקב אחר כסף. בחצי הראשון המארגנים פשוט נתנו לכל מי שרוצה להציג את עצמו ולהגיד מה שבא לו. בחצי השני התפתח איזשהו דיון מאד לא מעניין. אני חושב שהמטרה הייתה להקים איזושהי קואליציה בינלאומית של ארגונים שעוסקים במידע פתוח על כסף ותקציבים, אבל לא ברור אם זה באמת הצליח או לא.

עברו כבר יומיים של הכנס, והרגשתי שעוד לא למדתי שום דבר חדש. אז צייצתי את הציוץ הבא:

https://twitter.com/YosefWaysman/status/380257447707164672

אין קול ואין עונה.

Data-driven campaigning

משם המשכתי לפאנל בנושא קמפיינים מבוססי מידע. הפאנל הזה כבר היה הרבה יותר מעניין.

ראשון דיבר מישהו מה-Sunlight Foundation דיבורים מאד כלליים שלא עזרו לאף אחד. מה קשה להראות משהו שעשיתם ולהגיד עליו כמה מילים?!

שני דיבר Adriano Belisário Feitosa da Costa מהפרויקט Who Owns Brazil? המטרה של הפרויקט הייתה להבין כיצד בנוי המשק בברזיל, לחשוף את המבנים הריכוזיים ששולטים בו, ולהראות את הקשרים של טייקונים עם הממשל (באמצעות מידע על מכרזים, אם הבנתי נכון). אדריאנו טוען שהמידע שהפרויקט חשף היה אחד הטריגרים למחאה החברתית הגדולה שפרצה בברזיל.

שלישי דיבר Marko Rakar – פעיל חברתי והאקר מקרואטיה. מרקו הוא, אם להתנסח באיפוק, אחד האנשים המרשימים ביותר ששמעתי בחיי. למרות שהוא סיפר על שחיתות שאוכלת בארצו בכל פה, הוא היה מלא חוש הומור והצליח לרתק את הקהל בסיפורים שלו. הוא סיפר שהחליט להפוך לפעיל חברתי כשפקידים מושחתים סגרו את העסק שלו אחרי שסירב לשלם להם שוחד. הוא הקים בלוג פוליטי, שבו הוא ופעילים נוספים הביעו את דעותיהם על הנעשה בקרואטיה. בהמשך, יזם מרקו כמה פרויקטים מעניינים:

  • פרויקט המידע הפתוח הראשון של מרקו עסק בספר הבוחרים בקרואטיה. הסתבר שבקרואטיה יש יותר בוחרים מאזרחים. מרקו התחיל לחטט בספר הבוחרים ובדו”חות של מפקדי אוכלוסין כדי לנסות לאתר את האנומליה. התברר שהמקומות שבהם יש בוחרים רבים יותר ממספר התושבים הם בעיקר עיירות ששוכנות קרוב לגבול. בעזרת גולשים אחרים, הצליח מרקו לגלות שמדובר באזרחים קרואטים שבפועל לא חיים בקרואטיה, אלא עובדים במדינות הסמוכות. פקידי ממשל מושחתים שמקורבים למפלגת השלטון הציעו לאזרחים שעזבו את הארץ להישאר במרשם האוכלוסין, מה שמבטיח להם הטבות סוציאליות שונות כמו ביטוח לאומי וביטוח רפואי, ובתמורה הם צריכים לחזור ולהצביע בבחירות למפלגת השלטון. מרקו חשף את הסיפור בבלוג שלו, ועד מהרה הסיפור הגיע לגופי התקשורת הממוסדים ואל החדשות בטלוויזיה ובעיתונים. מרקו רוצה להאמין שהחשיפה הזאת תרמה להפסד המפלגה בבחירות והחלפת השלטון.
  • יום אחד הצליח מרקו לפצח שרת של הממשלה ולשלוח אליו שאילתא שהחזירה לו את כל החוזים שהממשלה חתמה עם חברות פרטיות. הוא העלה את כל החוזים לשרת משלו והקים אתר שבו אפשר לתשאל את המאגר. מכיוון שמרקו היה נחוש להביך את הממשלה, ולא רק להנגיש מידע לציבור, הוא הוסיף פילטרים מעניינים לחיפוש שאפשרו למשתמשים למצוא חיתוכי מידע מעניינים. למשל, “חברות שמחזור העסקים שלהן זהה להקיף החוזים שלהם עם הממשלה” או “חברות שחתמו על חוזים בהיקף של יותר מ-5 מיליון דולר ומעסיקות פחות מ-5 עובדים”, כדי לחשוף מקרים פוטנציאליים של שחיתות. גם במקרה הזה, התקשורת הממוסדת עסקה בסיפור ועוררה את המודעות הציבורית.
  • הפרויקט הכי מעניין שמרקו דיבר עליו עסק דווקא במידע “לא-קונבניציונלי”. אחד החברים של מרקו הפנה את תשומת ליבו לכך שבכל תמונה של ראש ממשלת קרואטיה נראה שהוא עונד שעון אחר. האבחנה הזאת סקרנה את מרקו, והוא ביקש מחבר שלו – צלם עיתונות – לנסות ללכוד את שעון היד של ראש הממשלה בכל פעם שהוא מצלם אותו. תוך זמן קצר, הצליחו מרקו והשותפים שלו למפות את קולקציית השעונים המלאה של ראש ממשלה, שהוערכה כבעלת שווי של 300 אלף דולר. הם הניחו ששעונים בשווי הזה מצביעים על עושר רב. גם הפעם, המידע הסנסציוני פורסם באינטרנט והתקשורת הממוסדת הביאה איתו לידיעת הציבור. לדבריו, הסיפור התפרסם בבוקר, וכבר בחדשות הערב אפשר היה לראות את דובר משרד ראש הממשלה מדלג בין מהדורות החדשות ומסביר באמצעות קטלוג שעונים שהשווי האמיתי של האוסף קטן בהרבה. הוא לא סיפר מה קרה לאחר מכן, רק ציין שאותו ראש ממשלה יושב עכשיו בכלא.

לאחרונה, שכרה ממשלת קרואטיה את השירותים של מרקו, והיום הוא אחראי על חשיפת שחיתות בשירות הציבורי. הוא אומר שאסור לו מבחינה משפטית לספר על הדברים שגילה, אבל שמדובר בסיפורים מסמרי שיער, ושברגע שהחוזה שלו יסתיים הוא יכתוב על כך ספר. אני ממליץ לכם בחום רב לחפש סרטונים שלו (הנה אחד לפתיחה), ולסדנא אני ממליץ לנסות להביא אותו לארץ לסבב הרצאות (הוא אמר לי שהוא מאד רוצה לבקר בישראל).

בעקבות הפאנל, הגעתי לשתי תובנות חשובות:

  1. אם אנחנו רוצים להשיג תוצאות משמעותיות בזמן קצר, אנחנו צריכים לסייע לבלוגרים ולעיתונאים לגלות ולייצר סיפורים קצרים וסנסציוניים. ברגע שסיפור מגיע לתקשורת הממוסדת, הממשל כבר לא יכול להישאר אדיש, והציבור נחשף אל המידע. יכול להיות שבמציאות של משאבים מוגבלים, ארגונים של מידע פתוח צריכים לוותר או לדחות מטרות ערטילאיות כמו חינוך והגברת מודעות, ולהתמקד בשיתוף פעולה עם התקשורת.
  2. מסתבר שהשאיפה לאובייקטיביות לא משותפת לכל ארגוני המידע הפתוח. גם אדריאנו וגם מרקו הובילו פרוייקטים שהיו במודע ובמופגן מיועדים להביך את הממשלה המכהנת ולהביא להפלתה. אמנם בשני הפרויקטים הייתה הקפדה על אמינות המידע, אבל לא היה שום היסוס לנקוט עמדה ולהעביר ביקורת.

Data-driven storytelling

אחרי הצהריים, הלכתי לסדרת הרצאות בנושא סיפורים מבוססי מידע. לא היה ברור מה ההבדל המהותי בין הסשן הזה לקודם שהייתי בו, אבל לשמחתי הרבה, הראו הרבה תצלומי מסך של פרויקטים אמיתיים ומגוונים, אז מי אני שאתלונן?! חמשת ההרצאות האלו הוקלטו ומומלץ לצפות בהן (כל מה שמתויג כ- Session : Evidence).

  • Maya Ganesh מ-Tatical Technology Collective נתנה כמה דוגמאות של עיתונות מבוססת נתונים:
    • Brown Moses Blog – בלוגר שמנתח שידורי טלוויזיה צילומי וידאו מסוריה ומדווח על סוגי הנשק שהוא מזהה בהם.
    • Dronestagram – בלוג שמחבר בין דיווחי חדשות על תקיפות מזל”טים לתצלומי לווין של המקומות שהותקפו, ובכך כביכול מוסיף את המימד האנושי לדיווחים.
    • Exposing the Invisible – סרט שניתן להורדה חופשית ומציג את עבודתו של עיתונאי אחד באזרבייג’ן שמשתמש במידע שזמין באינטרנט לחשיפת שחיתויות של הממשלה באזרביג’ן. האתר של הפרויקט מציע גם מדריכים לשימוש אפקטיבי במידע.
  • Justin Arenstein מה-African Media Initiative דיבר לשמחתי הרבה על יצירת מערכות של מידע פתוח שמבוססות על ביקוש וממוקדות באזרחים. הוא דיבר בקצרה על הצורך של ארגוני המידע הפתוח להתמקד בהנגשה של מידע שרלוונטי לבעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים, במקום בפיתוח אפליקציות שלא ברור בדיוק איזה צורך קונקרטי הן משרתות, והציג בזה אחר זה מספר פרויקטים שהוא היה מעורב בהם:
    • GoToVote! Kenya – פרויקט של איתור קלפיות לבחירות הארציות. ממשלת קניה שחררה את המידע הזה בקבצי PDF להורדה, מה שהופך את המידע ללא נגיש עבור רבים שאין להם גישה לאינטרנט בפס רחב. בהוצאה של $250 דולר ויום וחצי עבודה, הצליחו להקים את הפרויקט הזה, שאפשר לאנשים לאתר הקלפיות שהם יכולים להצביע בהם וסיפק מידע נוסף על תהליך ההצבעה. פיצ’ר מרכזי בפרויקט הזה ובפרויקטים אחרים שהוקמו באפריקה היא היכולת לקבל מידע באמצעות SMS – דרך תקשורת שזמינה כיום לרוב האנשים.
    • Data Bootcamp ומפגשי Hacks/Hackers – יוזמות של הכשרת עיתונאים להשיג, להבין ולחקור מידע פתוח.
    • Where My Money Dey – פרויקט שחושף כיצד מושקעים כספי התמלוגים שחברות הכריה בגאנה משלמות לממשלה עבור הזכות לכרות על אדמתה. המידע של הפרויקט “גורד” מדו”חות של חברות הכריה הזרות. הפרויקט עלה $500 ופותח בשלושה ימים. נראה שהאתר עדיין באיזשהו בטא, אבל הרעיון ברור.
    • Racial distribution in South Africa – פרויקט שמבוסס על נתוני מפקד האוכלוסין של דרום אפריקה, ומציג את קרקעות לפי הגזע של הבעלים. המפה מראה שלמרות ביטול האפרטהייד, לא היה שינוי משמעותי בבעלות על קרקעות בין גזעים.
    • Code for Africa – פרויקט של הכשרת “האקרים” מקומיים שיכולים להמשיך את מאמצי פתיחת המידע מתוך הקהילות עצמן, ובכך מאפשר לאזרחים לפעול בעצמם להשגת המידע שמעניין אותם.
    • FindMySchool – אתר שמציג מידע על בתי ספר.
    • the Star Health – ווידג’ט משותף לאתר החדשות the Star שמציג מידע על רופאים ובתי חולים (מסתבר שיש בקניה בעיה חמורה של אנשים שעוסקים ברפואה אך אינם בעלי הכשרה מתאימה).

    כפי שניתן לראות, מרבית הפרויקטים שהוזכרו פותחו עבור קניה, אך פרויקטים למדינות נוספות באפריקה ומחוצה לה יתחילו בשנה הבאה. האתגר של מידע פתוח במדינות מתפתחות עשוי להראות קיצוני ורחוק מאיתנו, אבל אני חושב שהניסיון של הבאת מידע פתוח, ובמיוחד החינוך לחשיבות שלו, בקהילות מוחלשות רלוונטי ביותר גם לנו בישראל.

  • Irene Jay Liu, עיתונאית של רויטרס מהונג קונג, סיפרה על שני פרויקטים של ויזואליזציות של מידע שהיא הייתה מעורבת בהם:
    • הפרויקט הראשון הוא תחקיר שעסק בחשיפה של הדרכים שבה איראן עוקפת את הסנקציות הבינלאומיות דרך הונג קונג. היא חפרה במאגר מידע של שילוחים והוציאה משם מידע על חברות שעשו משלוחים מאיראן. את השמות האלו היא חיפשה במרשם החברות של הונג-קונג, וכך הצליחה לחשוף את חברות הקש שפועלות בהונג קונג ומאפשרות לאיראן לסחור עם מדינות אחרות. הנה האינפוגרפיקה המלאה (קובץ גדול!).
    • הפרויקט השני הוא  Connected China – פרויקט עצום מימדים שמציג מידע על הממשל והכלכלה הסינית בצורה אינטראקטיבית. במילה אחת – overwhelming.

    חדי העין מביניכם יזהו אותי בכיסא הראשון משמאל בשורה השלישית, מנסה בכל כוחי לא להירדם אחרי שבלילה הקודם כתבתי פוסט סיכום עד בערך 2:00 לפנות בוקר.

  •  Federico Ramirez הציג את Subsidios al Campo en México – פרויקט מקסיקני שחושף כיצד מחולקות סובסידיות ממשלתיות לחקלאים. כנראה שזה נושא שמעניין הרבה אנשים, כי זמן קצר לאחר העלאת הפרויקט, הרשת כבר הוצפה בסיפורים סנסציונים על סובסידיות עודפות שחולקו למקורבים ולברוני סמים. אמנם אני לא בדיוק מבין איך בכלל משתמשים באתר הזה (ואני אמור להיות מסוגל למרות שאני לא דובר לדינו או איזה שפה שלא מדברים שם), אבל כנראה שזה היה מספיק טוב למלא אנשים אחרים!
  • Benjamin Wiederkehr מהסטודיו Interactive Things, שהנחה גם את הסדנה הכושלת הראשונה שהשתתפתי בה, היה מעצבן במיוחד ודיבר על מתודולוגיות של עבודה על ויזואליזציות מידע. במסווה של מצגת פרקטית, הוא פשוט התרברב בכל מיני פרויקטים שהוא השתתף בהם, ובראשם הפרויקט Fukushima (דפדפו בפנים ותראו כל מיני גרפים ומפות יפים ויפות). להגנתו יאמר שהוא באמת מעצב מדהים.

אני בסדנה על ויזואלציות של מידע

מתי זה קרה?!

לא יודע איך ומתי, אבל גיליתי שגם האתר המולדובי הזה שמור אצלי – Budget Stories. נראה כמו פלטפורמה שמאפשרת לאנשים להעלות ויזואליזציות שמבוססות (ומקושרות) למידע על התקציב.

דברי סיכום ופרידה

למרות שנשארו עוד כמה סשנים ביום חמישי, דברי הסיכום של הכנס נשאו כבר ברביעי אחרי צהריים. Rakesh Rajani מ-Twaweza נשא נאום מעורר השראה על החשיבות של מידע פתוח כקטר של שינוי פוליטי. הוא קרא לנציגי הארגונים היושבים בחדר לזכור שמידע פתוח זה לא פלטפורמות וסטנדרטים, אלא פתרון לבעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים. לדבריו, ארגוני המידע הפתוח צריכים להעדיף פרגמטיות פוליטית ושיתוף פעולה עם הרשויות על פני סטנדרטים גבוהים וטכנולוגיות מתקדמות שמעט מאד רשויות יכולות לעמוד בהם. אני מציע לכם מאד להאזין לנאום שלו.

אחריו עלו מארגני הכנס, הודו לכולם, הזילו דמעה, וסיפרו שבשנה הבאה OKFest יתקיים ב… ברלין!

בירות

בערב כולם הוזמנו לפאב ברובע Carouge הנידח לחגוג את סיום הכנס. בניגוד מוחלט לצו מצפוני, הלכתי. למרות שניסיתי ככל יכולתי לוודא שגיא יהיה שם לפני, מצאתי את עצמי שם לבד עם מלא אנשים. לשמחתי הרבה, מרקו מקרואטיה היה שם, אז נדחפתי לשיחה הזאת ומסתבר שהוא אדיר גם במציאות. סיפרתי לו שאני מישראל, והוא סיפר לי שפעם שלחו אותו להרצות ברמאללה לבכירי הפת”ח על מידע פתוח ושימוש באינטרנט לשמירת קשר עם האזרחים. לפי דעתו הם לא הבינו מה הוא רוצה מהחיים שלהם, אולי בגלל שהמתרגם הרחיב והחסיר מדבריו על דעת עצמו, והוא חזר כלעומת שבא. למרות זאת, הוא מאד התרשם מהלכלוך של רמאללה ומהאבטחה של נתב”ג. הוא אמר שהוא ישמח מאד לבקר בארץ, ואני אמרתי שאני אשמח מאד שהוא יבקר בארץ. אפשר לסדר שהוא יבקר בארץ?!

Learn How to Run Your Own Data Expedition

בבוקר יום חמישי – היום האחרון של הכנס ושלי בז’נווה – התקיימה הסדנה האחרונה שהשתתפתי בה – סימולציה של ביצוע תחקיר באמצעות מידע פתוח. בשביל להגיע לסדנה הייתי צריך להיגרר לקמפוס של אוניברסיטת ז’נווה בקצה השני של העיר, וחששתי מאד שהיא לא תצדיק את המסע הארוך הזה. להפתעתי הרבה, זו הייתה הסדנה המוצלחת ביותר שהשתתפתי בה.

את הסדנה ניהלו שני חברה מ-School of Data – יוזמת-בת של OKF שעוסקת בהכשרה לאוריינות מידע. מטרת הסדנה הייתה להראות למשתתפים כיצד מתבצע תחקיר באינטרנט שמבוסס על מידע פתוח. הנושא שנבחר לסדנה היה תעשיית הטקסטיל העולמית. המנחים שיתפו אותנו בגיליון נתונים שהכיל רשומות של מפעלי טקסטיל ברחבי העולם שסיפקו סחורה לכמה ממותגי האופנה הגדולים (Nike, H&M וכו’), שהמידע שבו גורד מדו”חות האחריות התאגידית של אותן חברות. המשתתפים חולקו לקבוצות (פרויקט שלקח כמעט שליש מהזמן שהוקצב למפגש!!!), וכל קבוצה הייתה צריכה לנסח שאלת מחקר ולהשתמש בנתונים שבגיליון ובמידע נוסף מהאינטרנט בשביל לענות עליה.

הקבוצה שאני השתתפתי בה החליטה (באיחור רב) לבדוק את “מדד התלות בנייקי” – האם יש עיירות שבהן נייקי מעסיקה חלק גדול מהתושבים, עד כדי כך שסגירת המפעל תיצור בהן אבטלה קשה. בשביל לענות על השאלה הזאת, רצינו מצד אחד לסכם את מספר העובדים של נייקי בכל עיירה, ומצד שני להשיג מידע על מספר התושבים בכל אחת מהן. בעוד שהחלק הראשון היה יחסית קל לביצוע, מסתבר שקשה מאד למצוא מקור מידע אמין שמספק את הנתון של מספר תושבים לכל יישוב בעולם. אם היה לנו יותר זמן היינו יכולים להתחיל לחפש מאגרי מידע מדינתיים, ואולי אפילו היינו מגיעים למידע איכותי יותר על מספר התושבים בגיל העבודה בכל יישוב. אבל לא היה לנו מספיק זמן. חבל! (?)

באתר של  School of Data יש חומרים רבים על אוריינות מידע שנראים מעניינים מאד. אולי שווה לנסות להוציא מהם תקציב לתרגום החומרים לעברית?

 

שמח וטוב לב, חזרתי למלון, אספתי את המזוודה, ונסעתי לשדה התעופה. בפוסט הבא, האחרון שלי בסדרת OKCon 2013, אסכם את התובנות המרכזיות שלי מהכנס.

2 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

Leave a Reply

Your email address will not be published.