Posts

הממשל הפתוח של ברק אובמה/ גל חן

אחת מהצהרותיו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שנבחר אמש (רביעי) לכהן בשנית, במהלך קמפיין הבחירות הראשון שלו, בשנת 2008, הייתה להגביר באופן משמעותי את השקיפות וההשתתפות הציבורית בפרלמנט ובממשל האמריקאי. לפי מסמך רשמי של ממשלת אובמה, ממשל פתוח הוא “אמצעי, ולא מטרה”. לדברי אובמה, הדבר “יחזק את הדמוקרטיה ויגדיל את היעילות והאפקטיביות הממשלתית”. עוד נטען במסמך כי שקיפות תחזק את האזרחים, ועל ידי היחשפות לפעילות הממשלה הם עתידים לקבל מוטיבציה לקחת חלק פעיל יותר בדמוקרטיה.


ואכן, ממשלת אובמה עשתה לא מעט בתחום. אחד הדברים הבולטים בתחום הוא אתר data.gov, שמטרתו להנגיש מידע פדרלי, ובשיתוף פעולה עם תוכניתנים עצמאיים המאמינים בקוד פתוח, היא הנגישה ופתחה מידע ציבורי רב. מעבר לשחרור המידע עצמו, גם פותחו אתרי אינטרנט ואפליקציות סלולר, שמטרתן להציג את המידע באופן הנהיר ביותר. שנאמר, איפה הוא ואיפה אנחנו.

אחת הדוגמאות לכך היא פרסום כלל הביקורים בבית הלבן באינטרנט, לשימוש הציבור:

 

אובמה גם מפרסם בקביעות את לוח הפגישות האישי שלו, לשימוש הציבור, ופתח אתר “אתיקה”, בו הוא מסביר את עיקרי תוכניותיו. בנוסף, השיקה ממשלת אובמה אתר המכיל מפות מטאורולוגיות ואחרות, שהיה יעיל במיוחד בימים האחרונים, בהם סנדי היכתה בחוף המזרחי:

 

 

 

 

 

אנחנו האנשים

יוזמה נוספת, בעלת פוטנציאל אדיר, שהשיק ממשל אובמה היא מערכת העצומות. הרעיון הוא פשוט: כל אזרח יכול להגיש פנייה, תחת הכותרת “אנחנו מאמינים שממשל אובמה צריך לעשות…”. את הפנייה יכולים האזרחים להסביר ולתייג, ולנסות לאסוף 25,000 חתימות בתוך חודש מיום הפרסום. במידה והם מצליחים בכך, גורמים רשמיים בממשלה מחויבים להגיב לפנייה באופן רשמי. במסגרת היוזמה השיב הממשל על עשרות סוגיות – ביניהן הצלת שירותי הדואר מקריסה, סיוע לבעלי דירות להתמודד עם הוצאות המשכנתה ועוד.

היוזמה יפה, אבל בפועל השימוש במערכת מצומצם למדי. מתוך קרוב ל-315 מיליון תושבי ארצות הברית, נרשמו למערכת נכון לחודש ספטמבר האחרון, במלאת שנה לפרויקט, פחות מ-3 מיליון בני אדם, כלומר, פחות מאחוז אחד מכלל אזרחי ארצות הברית. יתרה מכך, כמחצית מהמשתמשים אינם פעילים, ומתוך 50,000 העצומות שהוגשו, רק כמאה מהן עברו את מינימום ההצבעות הנדרש, וזכו לתגובה רשמית. מדוע הנושא זכה לעניין מועט כל כך? ייתכן שהדבר טמון בפרסום לקוי, ייתכן שזה סף ההצבעות הנדרש – וייתכן שזה משום שבמידה והשאלה עוברת את סף ההצבעות, נדרשת הממשלה לתגובה בלבד. זאת לעומת פינלנד, לדוגמה, בה הציבור יכול להציע הצעות חוק משל עצמו.

יחד עם זאת, אין לבטל את הישגיו של אובמה בתחום השקיפות. עצם העובדה שהבית הלבן מעדכן בלוג באופן שוטף, מארגן האקתון לשיפור גישת חברי הקונגרס עם הציבור – וחשוב מכל: מבין את חשיבות האינטראקציה הדו-כיוונית בין האזרחים ונציגיהם, אינה דבר של מה בכך. נותר רק לקוות שגם הנציגים שלנו יתחילו להבין – וליישם – את נושא הממשל הפתוח. מי יודע, אולי זה אפילו יעזור להם להיבחר.

בשישי הקרוב ה-8-6 רביב דרוקר מגיע להאקתון לדבר על שקיפות ותקשורת. (קוד לבוש: לפטופ)

שלומות

בשישי הקרוב ה-8-6 רביב דרוקר מגיע להאקתון של הסדנא לידע ציבורי לדבר על שקיפות ותקשורת. (קוד לבוש: לפטופ)

אני מתכוון להעביר הרצאה על אג’נדות\דגלים ולאחריו יהיה מפגש עם רביב דרוקר שיכלול שאלות שכבר הכנתי (בסוף המצגת) וגם כאלה שאאסוף במהלך השבוע מהקהל וממכם.
אחרי המפגש נישאר לתייג יחדיו חוקים וועדות באתר כנסת פתוחה.
מטרת המפגש היא לבנות קהילה (בהתאם לתוכנית העבודה) של אזרחים פעילים שירחיבו ויעשירו את האג’נדות ובכלל עולם החקיקה באתר כנסת פתוחה.

 

עמית גל כתב בפוסט הנהדר שלו על פעולת התיוג, אני רק אצטט :
“תיוג חוקים זה הבסיס לכל הפעילות שמתרחשת בסדנא. אחר כך בונים מזה את האג’נדות, מדרגים את הח”כים ומפלחים את המפלגות. תיוג הוא הדלק. שום דבר לא יזוז באמת ללא התיוג. כל אחד יכול לתייג, אין צורך בכל ידע טכנולוגי או פוליטי. לא צריך גם להתחייב לכלום, אפשר לתייג מהבית או מהטלפון, להקדיש לזה שעתיים שבועיות מוגדרות מראש, או לקפוץ פנימה בכל פעם שמתפנה לך קצת זמן. עיסוק מומלץ לישיבות ארוכות ומשעממות, מתאים לחיסול של זמן המתנה למענה טלפוני, או עד שאיזו תוכנה יורדת או סרט מסיים לרנדר. אפשר לחפש חוקים שאף אחד לא נגע בהם עדיין, או לעקוב אחרי מי שמעניין אותך. אפשר לקדם ככה חוקים שנראים לך חשובים, או לעורר התנגדות לחוקים שנראים לך מסוכנים. הכל מתחיל בתיוג.
רק אזהרה אחת: לא מומלץ לתייג בזמן שאתה משוחח בטלפון. מרגישים. תאמינו לי.”

 

בברכה,
אלון אנתין, מוביל צוות  אג’נדות\דגלים.
לוגו הסדנא לידע ציבורי

האג’נדה והמאגיה

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, היה היה מלך. ואז הכל היה נורא פשוט. המלך אמר להרים ידיים – כולם הרימו. אבל אז, יום אחד מלך אחד, יווני במקרה, החליט שהספיק לו, ופרש. מה שנולד כמעט במקרה זה הרעיון המוזר הזה שרץ עד היום: הדמוקרטיה. העם מחליט, נציגיו עושים. מאז ועד היום, כשמישהו מעוניין להנהיג, הוא צריך תחילה לשכנע את רוב הציבור שהוא הוא נציגו האמיתי. את המטרה הזו יש שתי דרכים להשיג: דרך האג’נדה, ודרך המאגיה.

המשך קריאה…