Posts

(keys: Walknboston (https://flic.kr/p/5CLWT3

משחק פתוח / ספי קלר

ביום שלישי האחרון (ה-24/06/14), התבשרנו (רק בחלק קטן אמצעי התקשורת) כי משרד ראש הממשלה לא יתמוך בהחלת שקיפות בוועדת שרים לענייני חקיקה. מדובר בחדשות עצובות, אך לא לגמרי מפתיעות. אחרי יותר משנה שהעניין תלוי ועומד לפתחה של הממשלה, אי-העשייה יכלה להתפרש רק כהתנגדות לכל שינוי במצב הקיים. אז מהו המצב הקיים?

וועדת שרים לענייני חקיקה היא וועדה המורכבת מרוב שרי הממשלה, בה נקבעת עמדת הקואליציה לגבי הצעות החוק המוגשות בכנסת. מכיוון שלקואליציה יש רוב מובנה בכנסת, החלטות הוועדה חורצות לרוב את גורל הצעות החוק לכאן או לכאן. המשמעות היא שבכל פעם שח”כ מסביר את הצבעתו ב”משמעת קואליציונית” הוא למעשה מפנה אותנו לבקש הסברים מוועדת השרים לענייני חקיקה. אלא שוועדת השרים מסרבת להסביר את עצמה בפנינו. לא רק שפרוטוקול הוועדה לא מתפרסם, אנחנו אפילו לא יודעים איך הצביע כל שר על הצעות החוק שהוגשו בפניו.

keys: Walknboston https://www.flickr.com/photos/walkn/3041590472/

(keys: Walknboston (https://flic.kr/p/5CLWT3

לא מדובר כאן בעוד מקרה של משרד ממשלתי שמתנהל בחוסר שקיפות מרגיז. ועדת השרים היא הצומת המרכזית ביותר בתהליך החקיקה ודווקא היא נסתרת מעיני הציבור. בזמן שהועדה מתנגדת לחוקים טובים ותומכת בחוקים פסולים, לנו, האזרחים, אין מושג מי צריך לקבל קרדיט ובמי צריך לגעור. הפעולה הפשוטה הזאת של חלוקת קרדיט היא לא פחות מאבן היסוד לשיטת דמוקרטיה הייצוגית. נשאלת השאלה, איך דבר כזה קורה? התשובה הלא נעימה היא שזה קורה כי אנחנו, כולנו, נותנים לזה לקרות. כל עוד אנחנו לא מקימים קול זעקה ודורשים מהממשלה שלנו לספר לנו מה קורה שם, העמימות  בועדה תימשך ללא הפרעה.

אחרי החדשות הרעות, יש גם בסיס לתקווה. לפני כשנה, עם מינויה של השרה ציפי ליבני ליו”ר הוועדה, נראה היה שהולכים לחול שינויים משמעותיים במדיניות השקיפות של הוועדה. בעקבות קמפיין ציבורי, בו לקחה חלק גם הסדנא לידע ציבורי, החלה השרה ליבני לפרסם בעצמה את הצבעותיה בוועדה עד שיושג הרוב הדרוש להחלת שקיפות בוועדה. בעקבות דחיית הוועדה את הצעת החוק של חה”כ ניצן הורביץ להחיל בה שקיפות, השרה לבנת החלה גם היא לפרסם את הצבעותיה בוועדה. אנחנו, ב”ועדת שרים פתוחה” רואים כאן הזדמנות לשינוי.

“ועדת שרים פתוחה” הוא פרוייקט מבית היוצר של הגרעין הירושלמי של הסדנא לידע ציבורי. הרעיון הוא לרכז במקום אחד את המידע שהשרים בוועדה משחררים באופן וולנטרי כדי לקדם את השקיפות במידע שכבר משוחרר ובמקביל ללחוץ על שאר השרים לחשוף את הצבעותיהם. כיום אנחנו נמצאים בשלב מתקדם  יחסית מבחינת תכנות וכבר שכנענו שר נוסף בוועדה להצטרף לפרוייקט. אנחנו עדיין צריכים עזרה כדי להשיק את הפרוייקט- בעיקר בתחומי התכנות והעיצוב.

 

אם שקיפות בוועדת השרים חשובה לכם

ויש לכם כמה שעות קוד/עיצוב לתת למטרה טובה, צרו איתנו קשר:

Sefi.keller@huji.mail.ac.il

לפרטים נוספים, בדקו את עמוד הויקי שלנו ואת מחסן הקוד בגיטהאב.

 

 

Zvi Lanir

‘ההפתעה הבסיסית’ של בחירות 2013/ ד”ר צבי לניר

“ההפתעה הגדולה” של בחירות 2013– ההצלחה של מפלגת ‘יש עתיד’ לגרוף 19 מנדטים ולהפוך למפלגה השנייה בגודלה, לא הייתה צריכה להפתיע אותנו.
כמעט כל מערכת בחירות בישראל הולידה מפלגה חדשה שזכתה לפופולאריות קצרת ימים ואז איבדה אותה ונעלמה. המפלגה החדשה זכתה לאהדה כי היא סימלה לבוחרים משהו חדש, הבטחה חדשה. הבחירה בה הייתה יותר בחירה הנובעת מסלידה מהמערכת הפוליטית ומהמפלגות הקיימות, מאשר בחירה במפלגה המייצגת תפיסה רעיונית מגובשת חדשה. אדרבא, היותה “משוחררת” מתפיסה רעיונית רחבה היא שאפשרה לה להציע חבילה המכילה שלושה או ארבעה נושאים, שהגם שלא היה ביניהם כל קשר רעיוני מחייב, הם ייצגו נושאים שהיו אותה שעה פופולאריים בציבור ואפשרו ללכוד את אהדתם של קהל מצביעים גדול.

המשך קריאה…

משבר האחיות: פיתרון קבוע, או השתקה זמנית?/ מריאלה יאבו

בשבוע שעבר הסתיימה שביתת האחיות, לאחר 17 ימים, עם חתימה על הסכם שיבטיח להן העלאת שכר של 1,300 שקלים למשך ארבע שנים. אולם, לנושאים של זכויות עובדים יש נטייה לתפוס כותרות רק כשאלו מגיעים למסה קריטית – או לצורך העניין, שביתה.

בכנסת ה-18 עלה נושא האחיות לא פעם, וח”כים שונים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, הביעו את דעתם בנושא, בין אם באמצעות ניסיונות חקיקה ובין דרך התבטאויות והצעות לדיון. ביקשתי לבדוק באילו הקשרים עלה הנושא בכנסת האחרונה – ומיהם הח”כים שניסו לפעול למען זכויותיהן של האחיות, עוד טרם השביתה. יתרה מכך, חשבתי שאולי נבירה בנתונים תסייע להבנת הפיתרון למשבר, שאולי אינו מסתכם בתוספת שכר בלבד.

ב-8 לנובמבר, 2011, נערכה ועדה לענייני ביקורת המדינה, בעקבות פרק שהופיע בדו”ח מבקר המדינה בשנת 2004 ושב ועלה גם בדו”ח מבקר המדינה ב-2009 וב-2011. לפי הדו”ח, לעתים תכופות נאלצים בתי החולים להעביר את היולדות ופעוטותיהן לבתי חולים שונים, חלקם אף רחוקים מבית החולים המקורי, עקב מחסור במספר העריסות. כמו כן, במחלקות היולדות ניכר מחסור חמור ברופאים ובאחיות, כמו גם מחסור בניאונטולוגים (רופאים המומחים בטיפול בפגים). לטענת דן בנטל, מנהל האגף לביקורת מערכת הבריאות במשרד מבקר המדינה, הדבר מוביל לצפיפות משמעותית במחלקות, שגורם לזיהומים רבים יותר מהמקובל בעולם המערבי. למרות דבריו, תמותת התינוקות בישראל נמוכה מממוצע ה-OECD ועומדת על 2.5 מיתות לכל 1,000 לידות. אין בדבר בכדי לסתור את טענתו, אבל כן לקחת אותה בעירבון מוגבל.

באותה ועדה, בה נכחו הח”כים רחל אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), אריה אלדד (האיחוד הלאומי), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) ורחל אדטו (קדימה), בנוסף לרופאים ומומחים לרפואה במשרד הבריאות, טען חזי לוי, אז ראש מנהל הרפואה במשרד הבריאות וכיום מנהל בית החולים ברזילי שבאשקלון, כי כמות האחיות לנפש בישראל נמוכה במיוחד, ביחס למדינות המערב. הנתונים מאששים את טענתו. לפי דו”ח ה-OECD לשנת 2011, נמצאת ישראל במקום ה-30 מבחינת כמות אחיות ועומדת על 4.5 אחיות ל-1,000 איש, מספר הנמוך ב-3.9 ממוצע ה-OECD. למעשה, ניתן לראות מהטבלה המוצגת להלן כי משנת 2000 ועד 2009 חלה ירידה של 1.6% בכמות האחיות, בעוד שבמרבית המדינות המפותחות עלה מספר האחיות היחסי. לדבריו, “תקני המיטות ותקני כוח אדם בבתי החולים היום הם אכן תקנים מיושנים. תקני כוח האדם נקבעו בשנות ה-70, עם תיקונים קלים בשנות ה-80”. הוא מציין כי אלו תקנים שהתייחסו אך ורק למספר המיטות ולא לצרכים אחרים – ואלו נותרו על כנם מאז. הדבר עולה בקנה אחד עם ישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה שנערכה חמישה ימים קודם לכן, בו הצהירה ראש מנהל הסיעוד במשרד הבריאות, ד”ר שושנה ריבא, כי אם מדברים על מחסור קריטי ברופאים בשנת 2015, הרי שישנו מחסור קריטי באחיות כבר עכשיו (2009, מ.י).


משמאל: כמות אחיות ל-1,000 איש. מימין: השינוי היחסי בכמות האחיות בין השנים 2000-2009

עוד מציין לוי כי משרד הבריאות והאוצר פועלים לפתיחת בתי ספר ומסלולי הכשרה נוספים לאחיות, אולם זהו תהליך ארוך, במהלכו המחסור הולך וגדל, במיוחד בדרום הארץ. ח”כ רחל אדטו (קדימה) אמרה בתגובה לכך כי “צריך לתמרץ מענקים ותמרוצים (לעבוד כאחיות, מ.י) בשביל להגביר מוטיבציה. עד שהדבר הזה לא ייעשה למקצועות נדרשים – לא רק ברפואה, אלא גם בסיעוד, אנחנו נישאר באותה בעיה”. ח”כ לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) ציינה כי התמריצים לא יכולים לבוא רק בצורה של סבסוד שכר לימוד. לדבריה, “אם הם צריכים לעבוד סביב השעון, שש משמרות בשבוע, זה לא משנה באמת את המצב”.

“אם הם צריכים לעבוד סביב השעון, שש משמרות בשבוע, זה לא משנה באמת את המצב”. אורלי לוי אבקסיס (צילום: אתר הכנסת)

הישיבה נחתמה בהסכמה כללית כי יש לפעול בנחישות להעלאת כוח האדם ולשיפור תנאי האחיות – ובעקבותיה עלו מספר הצעות חוק. בולטת ביניהם הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם: הסדרת תנאים ייעודיים למחלקות לטיפול נמרץ ומיוחד ביילודים במוסדות רפואיים – שהציעה לוי אבקסיס יחד עם ח”כ אורי מקלב (יהדות התורה), איתן כבל (העבודה), משה מטלון (ישראל ביתנו), עפו אגבאריה (חד”ש) ורונית תירוש(קדימה). בדברי ההסבר של החוק נכתב כי “התקנים לכוח אדם רפואי במחלקות לטיפול ואשפוז של פגים במוסדות רפואיים ובבתי חולים בישראל נקבעו בהסכמים קיבוציים בשנים 1977 ו-1985, ומאז לא עודכנו. על פי נתוני מנהל הרפואה במשרד הבריאות, קיים מחסור של 173 תקני רופאים ו-828 תקני אחיות, אשר יש להשלימו באופן מיידי. חוסר ההתאמה בין מספר היילודים המאושפזים במחלקות לטיפול ואשפוז של פגים לבין כוח האדם הרפואי המטפל ביילודים כאמור הוא קיצוני יותר בהשוואה לסטנדרטים רפואיים בינלאומיים מקובלים”. אולם החוק, שהוצע בינואר האחרון, עדיין תקוע.

נציגת האחיות: “נשבות אם לא יוגדלו התקנים”

 בינואר 2011 נערכה ישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהשתתפות ח”כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), ח”כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), חיים כץ (הליכוד), סעיד נפאע (בל”ד), עפו אגבריה (חד”ש), רחל אדטו (קדימה) וסגן שר הבריאות, ח”כ יעקב ליצמן (יהדות התורה). כמו כן, השתתף בישיבה מנכ”ל משרד הבריאות, ד”ר רוני גמזו. במהלך הדיון, שעסק בתפוסה בבתי החולים, דיברה אילנה כהן, ששימשה כאחות אחראית במחלקה פנימית בבית חולים במשך 30 שנה ואף שבתה רעב בשנת 87′ בדרישה להגדיל את התקנים. “לצערי הרב, מה שעשו, יש מחלקות, בתוך המחלקה מיטות בתוך חדרים ויש התנחלות, רבותיי, מיטות קבועות בפרוזדורים וזה לא רק בחורף ולא בשפעת. 400, 500 מיטות יש, בכל הארץ, של מחלקות בדרך קבע בפרוזדורים. אפילו אם לחולה, אין פעמון לחולה וכמה שהוא זקן והוא רוצה לצעוק אחות, לא יכול לצעוק. אתם יודעים שחולים צריכים, כשאחות לא יכולה לגשת אליהם, צריכים לעשות את הצרכים שלהם במיטה? כך אנחנו רוצים שההורים שלנו יהיו?” היא ציינה כי האחיות מתכננות לשבות במחאה על היעדר התקנים. אגבריה ולוי אבקסיס תמכו בשביתה – וציינו כי יש למנוע את המשבר כבר עכשיו, על מנת למנוע שביתה שעשויה להיות קשה לחולים, למשק ולאחיות עצמן. עוד עלה בדיון כי ישנם בתי חולים שמשתמשים בתקציב שאמור היה לשמש לשכירת אחיות לצרכים אחרים – ולעתים למטרות רווח. לוי-אבקסיס אומרת כי יש להוסיף 900 תקנים לאלתר.

בחודש יוני האחרון הגישה ח”כ אורית זוארץ (אז קדימה, כיום ברשימת “התנועה” לכנסת) תיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי, שמטרתו הפיכת שאיבת דם תוך-ורידי לעבודה מועדפת. על פי דברי ההסבר, אין צורך ברקע רפואי על מנת לשאוב דם, אלא רק בקורס הכשרה של משרד הבריאות. על אף עובדה זו, קיים בישראל מחסור קשה בבעלי הכשרה זו. נתינת מענק “עבודה מועדפת” למקצוע זה יקל את העומס על האחיות וכן ימשוך צעירים רבים למקצוע וייאפשר ליותר צעירים להיחשף למקצועות הרפואה ואולי להמשיך בהם. החוק לא קודם מאז הגשתו.

 

ביולי 2009, בתקופה בה נערכו דיונים על תקציב המדינה לשנים 2009-2010, נערכה ישיבה של ועדת העבודה הרווחה והבריאות. חברי הכנסת אורלי לוי-אבקסיס (שכפי שאולי שמתם/ן לב, נוכחת ופעילה בחלק נכבד מהדיונים הקשורים לנושא), אריה ביבי (קדימה), חיים כץ (הליכוד), רחל אדטו (קדימה) ושלי יחימוביץ’ (העבודה), דנו בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, במסגרתה דובר על הרחבת סמכויות האחיות לנתינת מרשמים. רוב הדיון נסוב סביב השאלה לאילו אחיות תינתן זכות זו. ח”כ ד”ר אדטו, רופאה במקצועה, התנגדה למהלך מסיבות מקצועיות, אולם ח”כ יחימוביץ’ שאלה האם הדבר יתבטא גם בתגמול כספי. היא נענתה בשלילה על ידי ח”כ לוי אבקסיס – וח”כ כץ הוסיף כי מדובר בעלייה בסטטוס האחיות, דבר ששווה לעתים יותר מאשר תגמול כספי. יחימוביץ’ התנגדה למהלך בשלב זה. לדבריה, “אנחנו פשוט לוקחים תפקיד שהוא תפקיד של רופא, שעלות השכר שלו גבוהה, ומעבירים אותו בשלמותו לאחיות. אני לא אוהבת את השיטה הזאת. אני חושבת שהעומס שמוטל על כתפי האחיות הוא גדול ורב גם ככה, אין שום צורך להטיל עליהן מטלות חדשות. הסטטוס המפוקפק שהן ייהנו ממנו כתוצאה מזה שהן רושמות מרשמים, לא מהווה פיצוי על העומס העצום של העבודה שמוטל עליהן”. היא הוסיפה כי היא מתנגדת לסעיף גם עקב הטענות של ח”כ אדטו, כאשר לטענתה הדבר יבוא הן על חשבונן של האחיות והן על חשבונם של החולים.
 אם כן, ניתן לראות שמשבר האחיות עלה לעתים תכופות כבר בתחילת הכנסת ה-18, אך לא נפתר. עולה השאלה, אם בדיונים חוזרים ונשנים עולה דווקא סוגיית המחסור בתקנים והעומס על המרפאות ובתי החולים, האם תוספת של מאות שקלים למשכורת האחיות תפתור את הנושא? על פניו, דומה שהבעייה טופלה באופן שטחי בלבד. פתרונות חלקיים שהומלצו על ידי הוועדה לשינוי חברתי וכלכלי בראשות מנואל טרכטנברג, כגון עידוד חרדים להתנדב לשירות לאומי בחדרי מיון, או הפעלת תוכנית ללימודי סיעוד לנשים ממגזר המיעוטים, שמטרתן הייתה הן לשלב אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה והן לסייע לפתרון משבר האחיות, נתקעו. האם ניתקל שוב במשבר האחיות? ההימור שלי הוא שכן.

הממשל הפתוח של ברק אובמה/ גל חן

אחת מהצהרותיו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שנבחר אמש (רביעי) לכהן בשנית, במהלך קמפיין הבחירות הראשון שלו, בשנת 2008, הייתה להגביר באופן משמעותי את השקיפות וההשתתפות הציבורית בפרלמנט ובממשל האמריקאי. לפי מסמך רשמי של ממשלת אובמה, ממשל פתוח הוא “אמצעי, ולא מטרה”. לדברי אובמה, הדבר “יחזק את הדמוקרטיה ויגדיל את היעילות והאפקטיביות הממשלתית”. עוד נטען במסמך כי שקיפות תחזק את האזרחים, ועל ידי היחשפות לפעילות הממשלה הם עתידים לקבל מוטיבציה לקחת חלק פעיל יותר בדמוקרטיה.


ואכן, ממשלת אובמה עשתה לא מעט בתחום. אחד הדברים הבולטים בתחום הוא אתר data.gov, שמטרתו להנגיש מידע פדרלי, ובשיתוף פעולה עם תוכניתנים עצמאיים המאמינים בקוד פתוח, היא הנגישה ופתחה מידע ציבורי רב. מעבר לשחרור המידע עצמו, גם פותחו אתרי אינטרנט ואפליקציות סלולר, שמטרתן להציג את המידע באופן הנהיר ביותר. שנאמר, איפה הוא ואיפה אנחנו.

אחת הדוגמאות לכך היא פרסום כלל הביקורים בבית הלבן באינטרנט, לשימוש הציבור:

 

אובמה גם מפרסם בקביעות את לוח הפגישות האישי שלו, לשימוש הציבור, ופתח אתר “אתיקה”, בו הוא מסביר את עיקרי תוכניותיו. בנוסף, השיקה ממשלת אובמה אתר המכיל מפות מטאורולוגיות ואחרות, שהיה יעיל במיוחד בימים האחרונים, בהם סנדי היכתה בחוף המזרחי:

 

 

 

 

 

אנחנו האנשים

יוזמה נוספת, בעלת פוטנציאל אדיר, שהשיק ממשל אובמה היא מערכת העצומות. הרעיון הוא פשוט: כל אזרח יכול להגיש פנייה, תחת הכותרת “אנחנו מאמינים שממשל אובמה צריך לעשות…”. את הפנייה יכולים האזרחים להסביר ולתייג, ולנסות לאסוף 25,000 חתימות בתוך חודש מיום הפרסום. במידה והם מצליחים בכך, גורמים רשמיים בממשלה מחויבים להגיב לפנייה באופן רשמי. במסגרת היוזמה השיב הממשל על עשרות סוגיות – ביניהן הצלת שירותי הדואר מקריסה, סיוע לבעלי דירות להתמודד עם הוצאות המשכנתה ועוד.

היוזמה יפה, אבל בפועל השימוש במערכת מצומצם למדי. מתוך קרוב ל-315 מיליון תושבי ארצות הברית, נרשמו למערכת נכון לחודש ספטמבר האחרון, במלאת שנה לפרויקט, פחות מ-3 מיליון בני אדם, כלומר, פחות מאחוז אחד מכלל אזרחי ארצות הברית. יתרה מכך, כמחצית מהמשתמשים אינם פעילים, ומתוך 50,000 העצומות שהוגשו, רק כמאה מהן עברו את מינימום ההצבעות הנדרש, וזכו לתגובה רשמית. מדוע הנושא זכה לעניין מועט כל כך? ייתכן שהדבר טמון בפרסום לקוי, ייתכן שזה סף ההצבעות הנדרש – וייתכן שזה משום שבמידה והשאלה עוברת את סף ההצבעות, נדרשת הממשלה לתגובה בלבד. זאת לעומת פינלנד, לדוגמה, בה הציבור יכול להציע הצעות חוק משל עצמו.

יחד עם זאת, אין לבטל את הישגיו של אובמה בתחום השקיפות. עצם העובדה שהבית הלבן מעדכן בלוג באופן שוטף, מארגן האקתון לשיפור גישת חברי הקונגרס עם הציבור – וחשוב מכל: מבין את חשיבות האינטראקציה הדו-כיוונית בין האזרחים ונציגיהם, אינה דבר של מה בכך. נותר רק לקוות שגם הנציגים שלנו יתחילו להבין – וליישם – את נושא הממשל הפתוח. מי יודע, אולי זה אפילו יעזור להם להיבחר.

עידן הדמוקרטיה המשתתפת

בבחירות לכנסת ה-18, שנערכו בשנת 2009, הצביעו רק 65.2% מציבור הבוחרים. אמנם הייתה זו עלייה של כשני אחוזים מהבחירות לכנסת ה-17, אולם משמעות הנתונים, שפירסמה ועדת הבחירות המרכזית, היא כי 34.8 אחוזים מציבור הבוחרים לא מצאו לנכון להצביע. יתרה מכך, רק אחוזים בודדים מקרב האזרחים שהצביעו בבחירות לכנסת הצביעו בבחירות המקדימות (פריימריז).

בממוצע, 3.5 מתוך כל עשרה ישראלים בעלי זכות בחירה לא מצביעים, מספר שנותר עקבי למדי מאז תחילת שנות ה-2000. זה שם אותנו מעט מתחת לממוצע המצביעים ב-OECD, שעומד על 70%, אולם הרבה מתחת לשיעורי ההצבעה הממוצעים בישראל בעשורים שקדמו לכך. בעוד שבבחירות לכנסת ה-15, שנערכו בשנת 1999, עמדו שיעורי ההצבעה על 78.8%, שיעורי ההצבעה ספגו התרסקות קשה של 16.4% בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, שנערכו בשנת 2001, ולא עלו באופן משמעותי מאז.

מוזר לחשוב שבישראל, מדינה בה לכל תושב ותושבת דעה על כל נושא כמעט, אחוזי ההצבעה נמוכים מאשר במדינות אחרות ופחות סוערות מבחינה פוליטית – אולם ייתכן שהדבר אינו מצביע על היעדר דעות פוליטיות, אלא על היעדר אמון במערכת הפוליטית, ועל כוחם של האזרחים ליצור בה שינוי משמעותי. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2011 תומך בכך. מהסקר, שהקיף 1200 אזרחי ישראל בני 18 ומעלה, המהווים מדגם מייצג באוכלוסיה, עולה כי 70.6% מאזרחי המדינה אינם חשים שביכולתם להשפיע על התנהלות השלטונות, ו-42.9% מאמינים כי אין הבדל מהותי בין המפלגות השונות בארץ.

אם כן, התמונה לגבי שיעור ההצבעה הנמוך יחסית מתחילה להתבהר – שהרי אם מרבית אזרחי המדינה סבורים שאין להם יכולת השפעה ממשית על המציאות הפוליטית, ההצבעה עצמה חסרת ערך. חוקר מדע המדינה המנוח, פרופ’ רוברט ג’קמן, הוסיף זווית נוספת, כאשר על ידי מחקרים אמפיריים הראה כי ככל שלמחוקקים יש כוח רב יותר, וקשרם עם הציבור אותו הם מייצגים הדוק יותר, כך עולה שיעור ההצבעה, ובהתאמה, ככל שהשלטון ריכוזי יותר, כך נוטה שיעור ההצבעה לרדת.

ישראל היא מדינה פוליטית. היא נתונה תחת מצב בטחוני שברירי, פערים חברתיים עצומים ומהווה בית לריבוי מיעוטים אתניים. היא גם מדינה מלאת פיתוחים טכנולוגיים, ש-77% מכלל תושביה מעל גיל 20, ו-82% מתושביה בין הגילאים 20-64, משתמשים באינטרנט – וריבוי ערוצי המידע מסייעים להבנת המורכבות שבמציאות הפוליטית, אולם יכולת הבנה רוחבית היא אליה וקוץ בה. כאשר נוצר מצב בו הציבור מרגיש שהוא יודע יותר, אבל יכולת ההשפעה שלו נמוכה, הוא נוטה לחוש חסר אונים – וחוסר האונים מוביל לאדישות.

דמוקרטיה משתתפת

לקראת הבחירות לכנסת ה-18, שנערכו בשנת 2009, הבינו עפרי רביב ובני דאון מפתחי תוכנה במקצועם, כי מעבר למצע המפלגתי הגנרי, פשוט אין להם מושג למי להצביע. במדינה שהתרגלה להכיר סכמות מפלגתיות, אף אחד כבר לא טורח להעמיד אג’נדה אמיתית, וההתחקות אחר המעשים בפועל קשה עד בלתי אפשרית. דאון ורביב החליטו לשנות זאת, והקימו את פרויקט  “כנסת פתוחה”.

מטרתו הראשונית של פרויקט כנסת פתוחה, שהתבצע בטכנולוגיית קוד פתוח, הייתה להעניק לציבור את מירב הידע והכלים, על מנת שכל אזרח ואזרחית במדינה יוכלו להבין אילו מהפוליטיקאים משרתים את האינטרסים שלהם באופן הטוב ביותר ולהצביע בהתאם למעשי הפוליטיקאים, ולאג’נדה שאלו הובילו במהלך כהונתם, ולא רק למילים, שלעתים נוטות להיות ריקות מתוכן.

אולם דמוקרטיה אינה נמדדת רק בכוחם של האזרחים להצביע אחת לארבע שנים. דמוקרטיה אמיתית היא כזו בה לאזרח יש כוח להשפיע גם בחיי היומיום. בפינלנד, לדוגמא, השיקה הממשלה תוכנית המאפשרת לאזרחים להציע הצעות חוק – ובמידה ואלו מקבלות תמיכה של מעל 50,000 איש, מחובתו של הפרלמנט הפיני לדון בהן. בבריטניה מדרגים האזרחים את בתי החולים לפי פרמטרים שונים, לרבות האוכל המוגש בהם. הבית הלבן מפרסם את כלל הפגישות שנערכו במקום, לרבות לוח הזמנים של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, והפרלמנט האמריקני אף יזם האקתון (Hackathon), מפגש של תוכניתנים לסיעור מוחות ופיתוח קוד, במטרה לפתח כלים חדשות להנגשת מידע לציבור וליצירת קשר בלתי אמצעי של חברי הפרלמנט עם האזרחים.

בישראל לא ממהרים להדביק את הקצב. במדד השחיתות העולמית הנתפסת (CPI), שעורך ארגון Transparency International, זכינו במקום ה-36, עם ציון של 5.8 מתוך 10 (כאשר 10 הוא היעדר מוחלט של שקיפות), מתחת למרבית המדינות המפותחות. לפי עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, כ-70% מהרשויות המקומיות אינן משחררות מידע שמחובתן לפרסם לפי חוק חופש המידע. חרף פעילותו הנמרצת של השר לשיפור השירות הממשלתי לציבור, מיכאל איתן, למען ממשל פתוח, רבים ממשרדי הממשלה השונים עודם מפרסמים מידע באופן ספורדי – וגם כאשר הוא בנמצא, פעמים רבות ימצאו האזרחים כי הם מתקשים לפענח אותו.

בסדנא אנחנו עובדים מדי יום על כלים שישנו את פני הדברים. בכנסת פתוחה ניתן לקבל עדכונים שוטפים על הצעות חוק והאופן בו הצביעו עליהן חברי הכנסת השונים. כמו כן, הקלקה על ח”כ כזה או אחר תציג באופן גרפי ונוח את כמות הצעות החוק שהציע, את אורך הזמן שבילה בכנסת ובוועדות ועוד. כלי האג’נדות, מאפשר לאנשים פרטיים וגופים ציבוריים לעקוב אחר אג’נדות שמעניינות אותם ולדרג אילו הצעות חוק מקדמות או מעכבות את הנושא. לפי חתך של בעד או נגד, ניתן לראות גם מיהם חברי הכנסת שתומכים באג’נדה. בתקציב פתוח יצרנו מערכת גרפית ופשוטה להבנה של עיקרי התקציב, ובפרויקט המעקב אחרי דו”ח ועדת טרכטנברג ניתן לראות היכן עומדות המלצות הוועדה, ומה נעשה איתן עד כה. בתוך כך, בעקבות פרויקט אזרחים פותחים את ועדת הכספים שיחרר האוצר את מסמכי העברות הכספים, שעד כה לא היו נגישים לציבור.

במהלך החודשים הקרובים אנחנו צפויים להיות עמוסים במיוחד. לנוכח הבחירות המתקרבות, אנחנו מפתחים כלים חדשים שיסייעו לציבור לעשות החלטה מושכלת. בין השאר, אנחנו בונים מערכת שאלות ותשובות למתמודדים בפריימריז, ובהמשך גם למפלגות השונות לקראת הבחירות הכלליות, שיאפשרו למצביעים לקבל תמונה בהירה יותר של המתמודדים שלהם, וכן משפרים את התצורה בכנסת פתוחה. המטרה שלנו אינה רק לספק מידע נגיש, אלא גם לייצר נורמות של שקיפות ושיתוף הציבור, שיחלחלו, בתקווה, למשרדי הממשלה השונים, לרשויות המקומיות ולכנסת. הצלחתנו תלויה בכם – ולא רק על ידי תרומה אקטיבית לפעילות שלנו, אלא פשוט על ידי שימוש בכלים שלנו. ככל שהציבור הישראלי ידע יותר, כך הוא יוכל להצביע באופן מושכל – ואף חשוב מכך, כך ידעו מקבלי ההחלטות שאנחנו יודעים. שאנחנו עוקבים. שאין יותר ועדות אזוטריות שהמלצותיהן מוסרות מן השולחן ברגע שהן יורדות מהכותרות. ברגע שאנחנו, האזרחים, נתחיל לשים לב, הכוח יהיה בידיים שלנו. נבחרי הציבור שלנו על מעשיהם למען קהל הבוחרים שלהם – ולא על ידי כישוריהם הרטוריים, אחת לארבע שנים. יומיום.

לקראת הבחירות הקרובות, זכרו: לא מצביעים בלי לעבור בכנסת פתוחה.

– גל חן –

כנסת ישראל

להתחתן עם אנונימי: מיומנו של קלולס/ עמית גל

יש לו חיוך נדיב והוא הבטיח להתנהג יפה. ככה בחרתי את המועמדים שלי עד היום. אה, לא. לא בזוגיות. שם הלב ממילא עושה את העבודה. אני מדבר על הבחירה המשמעותית, הרת הגורל וההוליסטית ביותר שבנאדם יכול לעשות בקשר לחייו בעידן המודרני – בחירת המועמד שלי לכנסת.

זה מביך להודות עד כמה הבחירות שלי עד היום היו שטחיות. אני חושב שהשקעתי הרבה יותר זמן בלימוד איכויותיו וחסרונותיו של המיקרוגל שלי, מאשר הזמן שהשקעתי בהכרת כל המועמדים שהצבעתי עבורם מאז העניקה לי המדינה את זכות ההצבעה. יתרה מכך, בשלוש ממערכות הבחירות אפילו התנדבתי, והשקעתי מזמני, מרצי וכישורי למען קידום מועמדים מסויימים (את השמות של הפאדיחה לא תוציאו ממני אפילו בעינויים), אולם אם הייתם שואלים אותי איזה חוקים אותו מועמד קידם, מאילו הצבעות הוא נעדר, ובאילו ועדות הוא ישב – הייתי משיב שאין לי מושג, אבל אני סומך עליו בעיניים עצומות.

וזה בדיוק מה שעשיתי. סמכתי עליהם בעיניים עצומות. שזה מדהים, אם לוקחים בחשבון את מה שכולנו יודעים על פוליטיקאים ואנשי ציבור, ועל המרחק המסוים שנוטה להיווצר בין הבטחות למעשים. למעלה מעשרים שנה אני מקפיד לפקוד את הקלפי, וגם רואה את עצמי די מודע ומעורב. ועדיין, בכל פעם שצצות בחירות, אני הולך שבי אחרי הצהרה נבובה של ההוא, או שפמו המתריס של ההוא (אופס, ניפלט לי). לעיתים אף עלוב מכך – אני מאמץ המלצה של איזה חבר או דוד, שנחשב בעיני “מבין”.

תמוה, לא? הרי יש לי, ממש כמו לכל ישראלי חי, דעה מוצקה ומגובשת לגבי כל נושא שעל סדר היום. גם אם תעירו אותי באמצע הלילה, עם הנגאובר של מסיבת רווקים, ותציבו אותי מעל בימת הכנסת, אוכל לנסח נאום מגובש ומשכנע באשר לסוגיית ההתנחלויות, גיוס בחורי ישיבה, מעמד האשה, הפרדת דת ומדינה, הגנת זכויות הפרט ועוד ועוד. כל אחד מהנושאים האלה חשוב בעיני עד מאוד, וקשור ישירות לתפיסת עולמי והגדרת החברה בה אני רוצה לחיות. אבל כשאני ניגש לבחור את האנשים שיגרמו לזה לקרות, אני מסתפק בהצהרת כוונות כללית מאוד, שלעיתים היא כמעט זהה לזו של המתחרים שלהם.

אלו רק האנשים שהחיים שלי תלויים בהם

זה מוזר מבחינה נוספת: בכל תחום אחר בחיי הייתי אומר שאני… ובכן, לא קפדן, אבל מקפיד. בעיקר כשמדובר באנשים אתם אני עובד. התחקיר המינימלי שאני עורך לקראת קבלת עובד, כולל חפירה בגוגל וטלפון אחד לפחות למעביד קודם. אני זוכר שלא קיבלתי פעם מרואיין לעבודה משום שהתרשמתי שיש לו אוצר מילים דל מדי. טוב, אבל הוא אמור היה להיות אחד מהצוות שלי, שזה עניין רציני מאוד. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, מדובר בסך הכל באנשים שייקבעו מה ילמדו ילדי, האם תהיה לי דירה, איזה חלק מהמשכורת ישאר לי ביד, האם יעופו עלי טילים, האם אוכל לנשום את האוויר ולשתות את המים ועוד כאלה נושאים חסרי כל חשיבות. אז אני בוחר אותם, פחות או יותר, על עיוור.

אוקי, לא הגעתי לכאן רק כדי להצליף לעצמי על הגב כמו איזה שיעי. האמת היא שארגנתי מבעוד מועד הפי אנד לרשימה הזו, ותסלחו לי על הטון המואר משהו שעשוי להשתרבב להמשך דברי. מסתבר שהבחירות המתרגשות עלינו לכנסת ה-19, הולכות להיות המושכלות והמעמיקות שידענו (ואני מרשה לעצמי לעבור כאן ללשון רבים, כי נדמה לי שדפוסי הבחירה הנלוזים שלי מוכרים לרוב הקוראות). במהלך השנים האחרונות למד הציבור הישראלי שמותר לו לדרוש, והוא גם יקבל, מידע אמיתי ועדכני מכל נבחר ציבור או נושא משרה. אורח החיים בעולם הדיגיטלי הנכיח כאן תרבות שהולכת ומשתרשת, של קשר בלתי אמצעי בין מה שקראו פעם “האזרח הקטן” או “קהל היעד” או “הצרכן”, לבין מי שנחשב פעם לשליט הכל יכול. אולי מוגזם לקבוע שהיוצרות התהפכו, אבל אפשר כבר להיזכר כי הרעיון הבסיסי העומד מאחורי משרה של ניבחר ציבור, הוא מציאת בנאדם מוכשר ונאמן, שיקבל משכורת, טלפון ומשרד, כדי לעשות את מה שאתה דורש ממנו.

מובן שלאף אחד אין את הזמן והאנרגיה לעקוב יום יום אחר ביצועי השליח שלו. בכל זאת, יש לנו חיים משל עצמנו לנהל. אבל היום עומדים לרשותנו כלים מתקדמים (ולכבודה של החיה הנכחדת ההיא הנקראת הדמוקרטיה הישראלית) המסכמים בשבילנו בפשטות את מה שעשו הנבחרים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני ארבע שנים. שימו לב – לא מה הם אמרו, אלא מה עשו. איך הצביעו, כמה נכחו, מה הציעו, איך פעלו. עובדות, לא אינטרפרטציות. יש לך מועמד שמעניין אותך? הנה כל מה שרצית לדעת עליו ולא יצא לך לשאול (אגב, על האש גם מערכת של שאלות ותשובות, מקושרת ישירות למועמדים). שאלת את עצמך מה זה בעצם התקציב הזה שבגללו בכלל הוקדמו הבחירות? הנה לך כל התשובות. זוכר שיצאת לכיכר בקיץ שעבר, ופתאום כולם נורא התעניינו בך? קבל את מה שהם עשו עם זה.

חצי שעה, יודע מה, שעה של פשפוש קצר באתרים האלה. הרבה פחות ממה שרובנו משקיעים ביום בשיטוט משועמם בפייסבוק, ופתאום יש לי מושג על מה אני מדבר. יש לי יכולת אמיתית לצ’פר את מי שבאמת עשה את מה שלחתי אותו לעשות, ו”להעניש”, בעצם בלי מרכאות, להעניש את מי שחיפף, או גרוע מכך, מכר את הקול שלי תמורת כיבודים.

אבל עם כל הכבוד לרגשות נאצלים כגון חיבה ונקמה, התוצאה החשובה באמת של כל הצעד המבורך הזה בהתפתחות האנושית, היא הסיכוי החדש, אפילו אם הוא חלקי, שבכנסת הבאה ישבו באמת אנשים שמתכוונים לקדם את מה שחשוב לנו. יכול להיות שהם לא תמיד יצליחו. בכל זאת, מדובר במציאות הישראלית. אבל, איך לומר זאת בזהירות, יש לפחות סיבה מוצקה להאמין שהם ינסו.

אז לאותם קוראים שנוהגים לדלג מהפסקה הראשונה ישר לסוף, הרי לכן סיכום בשורה אחת:
לפני שאתה ניגש לקלפי, סור נא לרגע לכאן והצץ בביצועיו של המועמד שלך, כדי שכשהילדים שלך ישאלו אותך איך קרה שהקונילמל הזה הגיע לבית הנבחרים, לפחות תהיה לך תשובה מנומקת. מצד שני, אתה יכול שוב לבחור לפי המבט החודר בפוסטר, או הסלוגן המלוטש על הפלריג, ולקוות לטוב. אחרי הכל, זה מה שעשינו עד היום, ויצא לנו לא רע.

מה, לא?

דמוקרטיה להמונים – או – מה זה פריימריס לעזאזל? || גל חן

בקרוב תיערכנה הבחירות המקדימות לכנסת, לקראת הבחירות הכלליות, אבל לפעמים מרוב דיבורים על הדבר, קשה לעתים להבין מהו הדבר עצמו. כלייט בלומר בעצמי בנושאים הפרלמנטרים, אני יודעת כמה זה מבלבל – ועל כן אנסה לעשות קצת סדר ולהסביר כיצד מתנהלות הבחירות המקדימות, תוך מתן דגש לפריימריס במפלגות הגדולות.

בבחירות הכלליות אנחנו קובעים כמה מנדטים יהיו לכל מפלגה, כלומר, כמה נציגים שלה ישבו בכנסת – כאשר ככל שמספרם רב יותר, כך מידת ההשפעה של המפלגה תגדל, הן כמחוקקים והן אם מפלגה זו תצטרף לממשלה.

הבחירות המקדימות לכנסת הן השלב הראשוני – זה שעתיד לקבוע כיצד תיראה רשימת המפלגה לכנסת – כלומר, מי יהיו הח”כים מטעמה. כך למשל, אם ישראל ישראלי ייבחר בפריימריס למקום השמיני ברשימת המפלגה לכנסת – אולם מפלגתו תקבל רק שבעה מנדטים, הוא לא יהיה ח”כ. לעומת זאת, אם הוא יכהן במקום השני ברשימת המפלגה, וזו תקבל את אותם שבעה מנדטים, הוא יכהן כחבר כנסת.

כלומר, ככל שמועמד מקבל קולות רבים יותר בפריימריס, כך הוא ממוקם גבוה יותר ברשימת המפלגה לכנסת, וסיכויים לכהן כח”כ עולים. 

ישנן מספר שיטות הנהוגות לבחירות מקדימות. הסקאלה נעה בין בחירות על ידי בכירים במפלגה לבין בחירות של כלל אזרחי המדינה (שיטה הנהוגה רק בארצות הברית). בישראל כל מפלגה רשאית להחליט באיזו שיטה יונהגו הבחירות המקדימות שלה.

בעוד שהמפלגות הגדולות בישראל – העבודה, קדימה והליכוד וכן הבית היהודי – מקיימות הליך פריימריס דמוקרטיים, בקרב כלל מתפקדי המפלגה שעברו תקופת אכשרה, קרי,פרק זמן קבוע שרק לאחר סיומו ניתן להצביע, על מנת למנוע מאזרחים להתפקד למפלגות רק לצרכי הפריימריס, שש מהמפלגות הבינוניות מקיימות בחירות מקדימות. בל”ד, העצמאות יהדות התורה, ישראל ביתנו, רע”ם-תע”ל וש”ס בוחרות את רשימתן לכנסת על ידי ועדה מסדרת או על ידי ראש המפלגה, ולא מקיימות פריימריס. בין לבין עומדות חד”ש ומרצ, בהן הבחירות מתבצעות בוועידת מרכז המפלגה.

דמוקרטיה פופוליסטית

שיטת הפריימריס הדמוקרטית, במסגרתה יכולים כלל חברי המפלגה  הם במידה רבה אליה וקוץ בה. מחד, היא מאפשרות השתתפות ציבורית גדולה יותר, ותורמת להגברת השקיפות – אולם מאידך, היא עלולות ליצור הטייה שאינה בהכרח מייצגת את מצביעיה של המפלגה בכנסת. אחת הביקורות המרכזיות שמעלים מבקריה הלא מועטים של שיטת הפריימריס הדמוקרטית, היא כי זוהי שיטה פופוליסטית, שעלולה למשוך “קבלני קולות” ולהרחיק את המפלגה ממצעה המקורי.

כך למשל לקראת הפריימריס במפלגת העבודה שנערכו בשנת 1992,  פקד הח”כ לשעבר יעקב שפי, שהיה באותה עת יו”ר ועד העובדים של התעשייה האווירית, רבים מעובדי התעשייה האווירית ובני משפחותיהם לשורותיה של העבודה – רבים מהם התפקדו בראש ובראשונה על מנת לקדם את שפי. הוא זכה ב-4,187 קולות, שהקנו לו את המקום ה-35 ברשימת המפלגה לכנסת. בבחירות הכלליות לכנסת ה-13 קיבלה מפלגת העבודה 906,810 קולות, שזיכו אותה בלא פחות מאשר 44 מנדטים, ושפי כיהן כחבר כנסת במפלגת השלטון.

באוקטובר 1993, הובאה הצעת חוק התקציב לקריאה ראשונה – וח”כ שפי הצביע כנגדו, שכן זה כלל קיצוץ בתעשייה האווירית. מאחר ועל הצעת חוק התקציב מוטלת אחידות קואליציונית, הצבעתו עלולה הייתה להפיל את הממשלה, אולם הלחץ שהפעילו עליו חבריו לסיעה לא שינה את דעתו, וכאשר נשאל מדוע עשה זאת, הסביר כי נאמנותו נתונה בראש ובראשונה לעובדי התעשייה האווירית.

גם בליכוד הבינו את השיטה, ומתפקדי הליכוד, החל בסיעתו של משה פייגלין, איש ימין קיצוני המפורסם ברשימת המומלצים שלו וכלה ב”ליכודניקים החדשים”, אנשי שמאל שמבקשים לשנות את פני המפלגה, ניתן לראות כמויות הולכות וגדלות של גופי מתפקדים בעלי אג’נדה משותפת, שמבקשים להשפיע על אופי הליכוד, וייתכן (במקרה של “הליכודניקים החדשים”, אף סביר מאוד) שמתפקדיהם של המפלגה אינם עתידים להצביע עבורה בבחירות הכלליות. לדוגמא, ניתן לבחון את הקיבוצים, בעלי בריתה המסורתיים של מפלגת העבודה עוד מימי מפא”י, המפעילים לחץ על על יו”ר העבודה, שלי יחימוביץ’, לאור המלצתה לאחד את מחוז הקיבוצים ומחוז המושבים בפריימריס הקרובים. מחוז הקיבוצים אוחז בכ-7,500 מתפקדים במפלגה, ועל אף שבבחירות הקודמות הצביעו רוב תושבי הקיבוצים למפלגת קדימה, הם עדיין מהווים למעלה מ-10%  ממתפקדי המפלגה.

ועכשיו מה?

כל מועמד בפריימריס מחויב בחוקים מסוימים, שמגבילים, בין השאר, את גודל התרומות וההון העצמי שמושקע בקמפיין הבחירות שלו וכן בתנאים להשתתפותו. מועמדים יכולים להיות ח”כים מכהנים מטעם המפלגה, או אנשים חסרי ניסיון פוליטי שמעוניינים להצטרף לרשימה. כל מתפקדי המפלגות בהן נערך הליך פריימריס דמוקרטי, כאמור – העבודה, הליכוד, קדימה והבית היהודי, העומדים בתנאי תקופת האשכרה, שנעה בין 13 חודשים בליכוד ובקדימה לששה חודשים במפלגת העבודה, יכולים להצביע. אם אינכם פקודים כיום, לא תוכלו להשפיע על תוצאות הפריימריס עד הבחירות הבאות, אולם אם אתם כבר מתפקדים, כדאי שתעשו מחקר שוק דקדקני. בבחירות המקדימות האחרונות של הליכוד, לדוגמא, עם 48,458 מצביעים, בממוצע כל 1,794 בני אדם קבעו מי יהיה כל אחד מ-27 חברי הכנסת של המפלגה. בבחירות הקרובות צפוי הדבר להשתנות, עם עלייה גבוהה בכמות המתפקדים בכל המפלגות, חלק נכבד מהם צפוי להצביע בפריימריס, ויחד עם זאת, יכולת ההשפעה של מתפקדי המפלגות היא גדולה, ולהצבעתם יש חלק גדול בעיצוב פניה של הכנסת הבאה.

בכנסת פתוחה אנחנו מציעים מידע רב אודות ח”כים שמכהנים בכנסת הנוכחית. תוכלו לצפות בשיעור הנוכחות שלהם בכנסת, בהצעות חוק שהציעו ובאג’נדות בהם תמכו, שעשוי לסייע לכן ולכם לבחון מי מהם תרצו שייצג אתכם גם בכנסת הבאה. יחד עם זאת, אנחנו לא יכולים לספק מידע אודות פעילותם של מועמדים ש-ובכן, טרם פעלו, כך שהאמצעים שלנו לבחינת מועמדים מוגבלים ומטה. כאן אתם נכנסים – קראו הצהרות, בחנו פעילות ציבורית של מועמדים, הבינו מהי האג’נדה. הנחו אתם את הדרך. אנחנו נשמח לשמוע על כל מסקנה שעשויה להיות לכם.

אולי, סופסוף, הכנסת הבאה באמת תייצג את הציבור.

יובל אדמון וגדעון סער בפריימריז בליכוד

על בחירות, כנסת פתוחה ודמוקרטיה ישירה/ יובל אדמון

על רקע כל הסימנים המעידים (שוב) שהולכים להקדים את הבחירות, שיתקיימו בפברואר 2013 (אלא אם מדובר בעוד ספין. איפה מופז עכשיו?), שוב נשאלת השאלה:
האם הסדנא יכולה להתארגן בזמן ולייצר את הכלים הרלוונטיים שיאפשרו לציבור הישראלי לבחור בצורה יותר מושכלת בבחירות?
הרי משם נולד פרויקט “כנסת פתוחה”, מהרצון של עפרי רביב ובני דאון לקבל כלים להחליט איך להצביע.
ובכלל, האם הסדנא יכולה להיות רלוונטית לאירועים הפוליטיים המשמעותיים הבאים עלינו לטובה?
הפרשנות בשקל שלי, שאני לא בטוח שרינה מצליח הייתה חותמת עליה בעיניים עצומות: ביבי לא מסוגל או לא רוצה להעביר או אפילו להציג לציבור תקציב עם קיצוצים של 14 מיליארד ש”ח דווקא עכשיו לפני שנת בחירות, ולכן הוא חייב להקדים אותן (על פי חוק, הממשלה חייבת להציג הצעת תקציב לכנסת עד 60 יום לפני תחילת שנת התקציב הבאה, כלומר עד 31.10.12, וחייבים לאשר את התקציב בכנסת עד 31.3.13). את הבחירות יקיימו בפברואר 2013, מה שיאפשר למי שייבחר לראשות הממשלה חודש-חודש וחצי לגבש תקציב שמקובל על הקואליציה החדשה (תמיכה בתקציב תהיה תנאי לכניסה לקואליציה), ואת התקציב יעבירו בטח במהלך מרץ 2013.
מה זה אומר? זה אומר שהמפלגות הגדולות יקבעו פריימריז לגיבוש הרשימות שלהן לכנסת כבר בחודש וחצי-חודשיים הקרובים. זה אומר שהכנסת תפסיק הלכה למעשה לחוקק, וזה אומר שמיד אחרי הבחירות יהיה דיון ציבורי ענף בנושא תקציב הקיצוצים של 2013.
איך אנחנו ממקסמים את ההשפעה של הסדנא על התהליכים הללו? איך אנחנו מצליחים להיות כמה שיותר רלוונטיים לאזרחי ישראל? לדעתי, אנחנו צריכים להמשיך איפה שהפסקנו בפעם הקודמת שהכריזו על בחירות, ולהיכנס ל”מצב בחירות” במסגרת “כנסת פתוחה”, עם דגש קודם כל על פיתוח כלים שיעזרו לציבור לבחור בצורה מושכלת בפריימריז ואח”כ בבחירות הכלליות. במקביל, הגיע הזמן להזניק קדימה את “התקציב הפתוח 2.0” על מנת שיהיה מוכן לתחילת מרץ, אז הדיון על תקציב המדינה יהיה כאמור בשיאו.
מה עוד? טוב, הבחירות ל-250+ רשויות מקומיות מתקיימות בנובמבר 2013, ככה שמיד אחרי שתקציב המדינה יעבור, מערכות הבחירות ברשויות יעלו הילוך ותהיה לנו הזדמנות במסגרת פרויקט “רשויות מקומיות פתוחות” להוביל שיח של פתיחות והשתתפות ציבורית ברשויות ובתהליך הבחירות בהן.
מה דעתכם?
שנת 2013 הולכת להיות עמוסה עמוסה, וזה מתחיל כבר בהאקתון הקרוב ב-12-13.10 בתל אביב.
– יובל אדמון הוא מנכ”ל הסדנא לידע ציבורי –
חוק המועצה הלאומית

מתפקדים, הניפו את דגל החינוך והקימו מועצה לאומית לחינוך

התפקדת? נפלא!

זה אומר שיש לך את הכוח לשנות ולהשפיע על סוגיות וחוקים חשובים.

באתר “כנסת פתוחה” פיתחנו כלי אשר יכול לתת לדעה שלנו מקום ומשקל.
הכירו את חוק המועצה הלאומית לחינוך, חלק בסיסי בחזון של ארגון חינוך ישראלי,
מטרת החוק היא הקמת רשות לאומית לחינוך – גוף בלתי תלוי שיקבע יעדי ליבה.

דרך קישור זה אנחנו, המתפקדים למפלגות יכולים להגיד לנבחרי הכנסת

שבמפלגתנו מה אנחנו דורשים מהם להצביע.

לעמידה שלנו יחדיו יש השפעה עצומה!

היום חלק מנבחרי הציבור נבחרו ע”י מספר מועט של מתפקדים כמו ציון פיניאן מהליכוד שנבחר

בעזרת 1018 מתפקדים בלבד, או שכיב  שנאן מהעבודה שנבחר בעזרת 1216 מתפקדים בלבד.

ככל שיותר מתפקדים יצביעו כמונו בפועל, נוכל לקדם חוקים חשובים ולשנות מגמות חקיקה.

יש לנו אחריות להשפיע, אז מה לעשות:

דמיינו את העתיד שמתואר בצילום התחתון, במקרה כזה החוק יאושר במהירות…

כאשר אני צופה בסרטון המרשים על מערכת החינוך בפינלנד (הטובה בעולם) ותוהה איך נצליח

לשפר את מערכת החינוך הישראלית, הצעד הברור הראשון הוא להצביע על החוק הזה.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=mJeSH8ctdpg]

מתפקדים, הניפו את דגל צמצום הריכוזיות

התפקדת? נפלא!

זה אומר שיש לך את הכוח לשנות ולהשפיע
על סוגיות וחוקים חשובים.

באתר “כנסת פתוחה” פיתחנו כלי אשר יכול לתת לדעה שלנו מקום ומשקל.
הכירו את חוק צמצום הריכוזיות אשר מועלה לקריאה טרומית ממש עוד שבוע ב-29.8,
מטרת החוק והתיקונים הנדרשים לו היא לעודד תחרות ולמנוע ריכוזיות
אשר פוגעת לכולנו בפנסיה, ביוקר המחיה, בצמיחה של המשק ועוד.

דרך קישור זה אנחנו, המתפקדים למפלגות יכולים להגיד לנבחרי הכנסת

שבמפלגתנו מה אנחנו דורשים מהם להצביע.

לעמידה שלנו יחדיו יש השפעה עצומה!

היום חלק מנבחרי הציבור נבחרו ע”י מספר מועט של מתפקדים כמו ציון פיניאן מהליכוד שנבחר

בעזרת 1018 מתפקדים בלבד, או שכיב  שנאן מהעבודה שנבחר בעזרת 1216 מתפקדים בלבד.

ככל שיותר מתפקדים יצביעו כמונו בפועל, נוכל לקדם חוקים חשובים ולשנות מגמות חקיקה.

יש לנו מספר ימים מועט להשפיע, אז מה לעשות:

 

דוגמה לאפשרות של מתפקדי המפלגות להביע את תמיכתם בחוק לצימצום הריכוזיות.

וגם אפשר …