Posts

(Tcamp) היום ראשון, או: מסעות מור בגבעת הקפיטול / מור רובינשטיין

ישבתי היום בגבעת הקפיטול בוושינגטון. לא חשבתי שאני אשב כאן אי פעם. אולי זה בגלל שאני מכירה את כל המקומות האלו מסדרות הוליוודיות והראש שלי לא מצליח לחבר אותם למשהו אמיתי. זה המקום שבו שהנשיא ברטלט הלך לקדם חוקים, היכן שפרנק אנדרווד מנצח על אנשים ביד רמה, והעיר שבה אוליביה פופ פותרת לכל הפוליטיקאים את הצרות שלהם. אבל מה לעזאזל חנונית שכמוני עושה בקפיטול? למה יושבים כאן עוד גיקים ושומעים שטויות פוליטיות במקום לתכנת?

צילומים: מור רובינשטיין

השבוע התמזל מזלי להיות אחת מ-20 אנשים בתוכנית הבינלאומית של ה- Sunlight Foundation באירוע העולמי השנתי שלהם – Transparency Camp. פה, גיליתי שהחברים בארצות הברית הבינו מזמן מה שאנחנו כושלים לעשות. הם עובדים ביחד עם חברי קונגרס וסנאט כדי להעביר חוקים. בקיצור, הם עושים לובי לעצמם. בארה”ב לובי הוא לא מילה גסה, וכדי לקדם את האג’נדה שלך, בעיקר אם היא חברתית, צריך לדחוף הרבה מרפקים בקפיטול. במקרה של Sunlight מדובר בשלושה לוביסטים בשכר שעוזרים לקדם חוקים בפרלמנט שיעזרו לארגון ולהרבה אזרחים אחרים לעבוד עם מידע פתוח בקלות רבה יותר. כחלק מהמאמצים האלו הם מארגנים כל שנה יום לובי בקונגרס שבו הם מקדמים חוקים שונים לשקיפות ביחד עם מתנדבים בארגון. ההצעה שהם קידמו בשנה שעברה, data act, הפכה אפילו לחוק.

 

נגיד שהסקפטיות שבי לא בטוחה שאזרחים פשוטים העבירו חוק, יש ל-Sunlight תשובה לעניין. כמו שלנו יש את סתיו שפיר ומיקי רוזנטל, לקרן שמש יש את חבר הקונגרס Beto O’rouke, שעוזר להם בעצמו להציע חוקים. בנוסף, שלא כמו בישראל, חברי הקונגרס לא באמת מחויבים למפלגה שלהם, ויכולים להצביע כאוות נפשם. כשמדובר בחוקים שמשפיעים על אנשי הפרלמנט עצמם, זה אפילו יותר קשה להעביר את החוק. לכן, לגרום לאזרחים ללכת לקונגרס ולדבר על הנושא זה חשוב תקשורתית ופוליטית בעיקר לחבר קונגרס איתו הם מדברים, כי בסוף היום הם המצביעים שבמחוז שלהם, ויש להם כח לשים את חברי הקונגרס האלו במשרד שבו הם יושבים כעת. ליסה ברנשטיין, השדלנית של הארגון, רואה את זה גם באור אחר – צריך ללמד את חברי הקונגרס על הדברים האלו, אחרת הם לא יכירו אותם בעצמם. להביא אזרחים ללמד אותם יגרום להם באמת לשמוע להם, ולא לנפנף אותם כמו שאר הלוביסטים (באותה הערת אגב, ליסה תשמח לדבר איתנו על העניין ועל התהליך שהם עברו בארגון בנוגע לחקיקה. מעניין אתכם איך? שלחו לי מייל).

 

השנה הצעת החוק שהארגון מקדם היא תיקון ל- real time data act, שמחייב היום חברי קונגרס לדווח על הכספים שלהם 20 יום לפני הבחירות. השינוי שרוצים לעשות היום הוא להפוך את החוק הזה שנתי. המשמעות: חברי הקונגרס יחויבו בדיווח כספים כל הזמן, כדי שלאזרח תהייה אצבע על הדופק. שלא תחשבו שזה קל. הצעת החוק הקודמת שהארגון קידם לקחה שלוש שנים של עבודה בסנאט ובקונגרס. למרות זאת, בסופו של דבר היא עברה בלי מתנגדים. הישג יפה לקונגרס שנחשב הכי לא אפקטיבי במאה השנים האחרונות.

 

אגב, לא הכל יותר טוב באמריקה. הידעתם שהדוחות של מרכז המחקר של הקונגרס לא נגישים לקהל הרחב? (כאשר הדוחות של הכנסת על הנייר אמורים להיות נגישים לנו?) מה זה אומר? שהאמריקאים רוצים את המידע הזה. הדרך הכי בטוחה לעשות זאת הוא חקיקה. לא הסכם עם מרכז המחקר, אלא חקיקה שתבטיח אותם גם לדורות הבאים (נשמע מוכר למישהו עם העסקה שלנו עם הממ”מ?)

בשורה התחתונה, לא מדובר כאן בהרבה לוביסטים אזרחים. ישבו כאן בחדר 20 איש שלא היו מהתכנית הבינלאומית. אבל הרצינות וההכשרה הקצרה שהם עוברים כאן ירתמו אותם לשנים הבאות. השאלה היא – למה אנחנו לא עושים את זה? מה חסר לנו כדי לקדם חקיקה? האם זה המנגנון הקיים של קואליציה אופוזיציה? אני לא בטוחה. בהנחה ש״מוכרים״ את ההצעה נכון, גם הקואליציה תוכל לתמוך בזה. אולי זו העובדה שאין לנו חוקה ורוח דמוקרטית? השפה שמשתמשים בה כאן היא “רוח הדמוקרטיה”, “הזכות לדעת”, “זה חוקתי!”. אבל השיח הזה מתחיל לחלחל גם לישראל, הוא לא ייחודי רק לכאן.

אני חושבת שמה שהכי חסר לנו זה לאמץ אסטרטגיה מול הממשל. אנחנו בסדנא אוהבים לבנות אפליקציות חדשות כל הזמן, אבל קשה לנו לעזור ולחשוב על מדיניות. זה לא שאנחנו לא חושבים עליה, אלא שאנחנו מעדיפים לעקוף אותה, לחשוב על אופציות אחרות, להתייאש כשמערימים עלינו קשיים ביורוקרטים. בקיצור, הכל חוץ מלבלוע את הצפרדע הזו שנקראית חקיקה.. אולי זה הזמן לשלב ידיים עם תנועת אחרות ולעבוד על אסטרטגיה טובה וארוכת טווח מול הממשלה. בוסף, היום, חקיקה ומדיניות הם כמו פרוייקט טוב בגיטהאב, אם הוא טוב מספיק הוא לעולם לא יפסק, תמיד יהיה מי שיתרום לו.

לפוסט סיכום היום השני והכנס כולו

מידע פתוח ופוליטיקה: הילכו שניהם יחדיו?

חוויות מיום המידע הפתוח הבין-לאומי

וושינגטון, 2014.

מאת: יותם מנור

odd2013bigroom

“fly a.p.i. fly

on the wings of civic hacks

open data day”

– ODD Haiku (editable here)

 

לא מזמן מצאתי את עצמי בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות והמידע הפתוח, ארצות הברית של אמריקה. התמזל מזלי, ויום המידע הפתוח, האקתון בינלאומי לקידום מידע פתוח, התקיים במהלך אותו ביקור קצר. כדי לסבר את האוזן, מדובר בלא פחות מ- 161 אירועים שונים, בחמש יבשות. כמו רבים, גם אני לא ויתרתי על ההזדמנות לקחת חלק ביום החגיגי, כך שאת מרבית יום השבת ב-22.2 ביליתי בכנס המרתק שהתקיים בבירה, וושינגטון D.C..

אחד מהשיקולים שהכריעו לטובת האירוע ב-DC, לעומת שאר המוקדים שבחוף המזרחי, היה האופי המיוחד שלו. בעוד שהאירוע הניו-יורקי – המתחרה המוביל – התנהל בפורמט מקובל של האקתון, האירוע ב-DC ביקש לבטא את מלוא מרחב האפשרויות של “Open-Data”: גם פיתוח, אבל גם קידום חקיקה, סטנדרטיזציה ותקנון של חשיפת מידע לציבור הרחב, מחקר, ניתוח והנגשת מידע, וכן הלאה. כמו כן, הקרבה למרכז הכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בעולם בהחלט הייתה ניכרת, והרגשתי כמבקר ליום אחד באקו-סיסטם ייחודי שנמצא שם גם בשאר ימות השנה.

בסך הכול, הם מקדימים אותנו בכמה שנים מבחינת המגוון, היכולות, האתגרים וההישגים. שזה מצוין, כי יש ממי ללמוד.

תיקון העולם יחכה

הכנס התנהל במהלך ימי שבת-ראשון (לצערי הגעתי רק במהלך  השבת) וכלל מספר סדנאות ובעיקר עשרות קבוצות משימה, שהכילו של בין שניים לשמונה משתתפים, והתארגנו באופן וולונטרי על מנת לקדם פתיחה, ניתוח והנגשה של מידע.

באופן מפתיע למדי, המטרות המוצהרות לא כללו אף הישג קונקרטי בתחום המידע הפתוח, ואפילו לא את הכרח השימוש בו. ג’וש טאוברר מ-GovTrack, מהמארגנים הבולטים של הכנס, הצהיר בנאום הפתיחה שבסוף שבוע אחד אנחנו לא עומדים לפתור שום בעיה בעולם, וגם לא מנסים. האווירה והמטרות עוצבו בהתאם, והדגש ניתן על העלאת המודעות לחשיבות של מידע פתוח, לחשיפה לקהלים חדשים, לקידום פרויקטים שהתחילו באירוע וימשיכו אחריו, ולמתן הזדמנות לשיתופי פעולה חדשים בין הגורמים השונים משלל הארגונים שהגיעו או ארגנו.

כלומר, לא “ההאקתון הסדנאי הרגיל שלך”, ואולי דווקא זו סיבה טובה להעיף מבט נוסף ולהבין מה בולט וראוי לציון.

יותר גיוון במשתתפים, בפרויקטים ובתחומי העיסוק

קודם כל, הדמוגרפיה שונה מאוד מזו שמאפיינת את ההאקתונים אצלנו. למשל, אחוז הנשים היה גבוה מאוד. לא יודע אם הן היו הרוב, אבל היה מספיק מהן כדי לגרום לי לתהות האם אכן כך המצב. כמו כן, אחוז גבוה מהנוכחים בכנס לא היו מפתחים: חלקים היו אנשי מיפוי, אנשי ממשל, עיתונאים, מעצבים, כלכלנים, סטטיסטיקאים, אנשי דאטה, ועוד. אמנם המתכנתים היו מיעוט מובחן ומשמעותי, אך הם היו חלק מהמכלול, ולא המכלול כולו.

גם תמהיל הפרויקטים היה מעניין ביותר, וניתן להתרשם מחלקם כאן. למשל, היו די הרבה פרויקטים גיאוגרפיים. היבט אחר, משמעותי יותר, היה הדגש הבין-לאומי. לצד פרויקטים בדגש מקומי, שעסקו בוושינגטון עצמה או בערים אחרות בארצות הברית, או פרוייקטים לאומיים, הייתה התעסקות ענפה בפיתוח בין לאומי: מעקב אחר חברות בין לאומיות, מדידה אפקטיבית יותר של השקעה במדינות מתפתחות, וכדומה. אני הצטרפתי לצוות חשיבה על שימוש באינדיקאטורים כלכליים כדי למדוד באופן אמין את האפקטיביות של ההשקעה הכלכלית בפיתוח באפגניסטן, כפי שזו מתבצעת כיום ובהיקפים רחבים (ללא מסקנות פורצות דרך נכון לכתיבת שורות אלו). לא מן הנמנע שלנוכחות של הבנק העולמי, שאירח את הכנס ואימץ לאחרונה אסטרטגיית מידע פתוח (אפשר להתרשם ממנה כאן), היה קשר לכך.

כי מציון תצא תורה?

המערכת האקולוגית (ה”אקו-סיסטם”) של המידע הפתוח בארצות הברית מפותחת בכמה סדרי גודל מזו שלנו, ונראה כי המדיניות של אובמה נושאת את פירותיה. קואליציית הארגונים שלקחו חלק בארגון האירוע מלמדת על כך: GovTrack, חברה עסקית קטנה המתקיימת מעיסוק במידע פתוח במשך כל השנה; הבנק העולמי, אחד המוסדות הכלכליים הבין לאומיים החשובים ביותר; עמותת Sunlight Foundation הפועלת לקידום ממשל פתוח ושקיפות; הסוכנות הממשלתית לפיתוח בינלאומי USAID – כל אלו לקחו חלק בארגון האירוע וחתומים על הצלחותיו והישגיו. כמו כן, נציגי הבית הלבן ו-Data.Gov נכחו בכנס והציעו לכל דורש את עזרתם ומומחיותם בגישה למידע הממשלתי הקיים.

חוץ מלקנא, ניתן גם לראות בכך מודל אפשרי עבורנו, או לפחות קריאת כיוון לקראת התפתחותה של הסדנא בעתיד. לאור ההבדלים שהתגלו בין ניו-יורק לדי-סי, לא יכולתי שלא לראות בכנס חזון אפשרי עבור הקהילה הירושלמית השואפת לנצל את הקרבה לגורמי ממשל ולגופים הרבים העוסקים במדיניות ציבורית בבירה.

לא רק ריבוי הגופים, אלא גם ריבוי תחומי ההתמקצעות שלהם בלט לעין. כל ארגון הביא עמו לכנס את יתרונו היחסי: פיתוח או ניתוח, מאבק לפתיחת המידע או דווקא ההסדרה של הנגשתו על ידי גוף ציבורי. זהו כמובן מצב רצוי בהתחשב באופי החיים הפוליטיים בוושינגטון, אך בארץ, כמדומני, עשוי המצב להיות שונה. בתרבות פוליטית של מדינה קטנה, של “כולם מכירים את כולם” ו”חבר מביא חבר” יש ערך גדול לריכוז של המאמץ על פני פיזורו בין עשרות ארגונים שונים כמו שקורה בוושינגטון. לכן, יתכן ועבורנו בסדנא, הדרך הנכונה היא דווקא להוביל את תחום המידע הפתוח בארץ על שלל גווניו. לשם כך, עלינו להתמקד לא רק בפיתוח אלא להתרחב לאזורי פעילות נוספים. בין אם נעשה זאת כחלק מהפעילות שלנו בתוך הסדנא, ובין אם באמצעות הרחבה והעמקה של שיתופי הפעולה עם ארגונים קיימים, ממשלתיים, עסקיים או אזרחיים; הוותק, הניסיון והמוטיבציה של הסדנא ומתנדביה יכולים להמשיך ולשמש ככוח מניע חזק לתנופה בתחום.

כמובן שיש לקחת בחשבון את ההשפעה של שיתופי הפעולה הללו, לטוב ולרע, על אופי הפרויקטים שיבחרו. ברור שהדגש שניתן לפעילות בין לאומית בכנס היה קשור במעורבותו של הבנק העולמי בארגון הכנס, וניתן למצוא קשר דומה בפרויקטים של הסדנא שמתארחים בגוגל, או בספריה הלאומית, או בכל מקום אחר בו נבחר להיות בעתיד.

ואם כבר נגענו בסוגיה הבין-לאומית, נסיים בכך. יכול להיות שבשבילנו זה עוד קצת מוקדם, בסדנא בכלל ובקהילה הירושלמית המתפתחת בפרט, אבל היה משהו מאוד מעורר השראה בעיסוק הבין-לאומי – ואם אנחנו רוצים לחלום את עצמנו קדימה, אפשר גם לחלום על זה. אולי בעוד כמה שנים, נוכל לספר בגאווה שגם בתחום המידע הפתוח, יש אמת בפסוק “כי מציון תצא תורה”.

יותם מנור הוא מתנדב מהקהילה הירושלמית של הסדנא לידע ציבורי, בוגר המחזור הראשון של תכנית -hackita וכיום מפתח כלי חדש בשם “כיכר המדינה” במסגרת -כנסת פתוחה.
חוץ מזה יותם הוא סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה, פעיל ב”זרעים של שלום” ובפואטרי סלאם ישראל, וכותב ב-כיכר אשוקה בנושאי יזמות חברתית.

פנינה בני ושוש – רשמים מכנס “פגוש את הממשל” הראשון

מאת: פולינה סקלארבסקי

 

פתחתי את הבוקר בכנס “פגוש את הממשל” בגוגל קמפוס, שהוקדש לטכנולוגיה ככלי להורדת יוקר המחיה. המארגנים הבטיחו שזה כנס ראשון מסוגו ושיהיו עוד מפגשים דומים בנושאים נוספים (המפגש הבא מתוכנן ביוני ואתם מוזמנים להציע נושאים שקרובים לליבכם).

לכנס הגיעו נציגים של סטרטאפים שעוסקים בהשוואת מחירים מסוגים שונים – מקניות בסופר ועד חסכון בתשלומי עמלות. הגיעה גם כמות מכובדת של נציגי ממשלה ממשרדי האוצר, הכלכלה והמשפטים שהביעו עניין ומה שנראה כרצון אמיתי לשמוע ולסייע, ולקדם את שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי ועם המגזר השלישי על בסיס נתונים שנמצאים ברשותם.

ליעד ברזילאי, מהתקשוב הממשלתי וממארגני הכנס (לצד חברת גוגל, שכזכור חתמה עם הממשלה הסכם שת”פ אסטרטגי), התייחסה בדברי הפתיחה שלה לחשיבות שחרור מידע על ידי הממשלה. גם עמית לנג, מנכ”ל משרד הכלכלה דיבר על רוח שינוי שמתחילה לנשוב לכיוון הממשלה בתחומים הטכנולוגים והרגולטוריים במשרדים פנימה וכלפי חוץ אל הציבור.

בכל זאת, נראה שמהשאיפות למציאות עוד ארוכה הדרך. בעיות של היעדר רישיונות שימוש חוזר בנתונים שבסופן מבוי סתום, פורמטים בלתי קריאים וחוסר עדכון צפו על פני השטח בכל הזדמנות, למרות האווירה הנעימה והמשתפת שאפיינה את הצגות הפרוייקטים והדיונים שבעקבותיהן.

בבלוג של ה OKFN עלה החודש פוסט שמתאר את הבעיה הבאה:

“Open data is characterized by not only being available, but being both legally open (released under an open license that allows full and free reuse conditioned at most to giving credit to it’s source and under same license) and technically available in bulk and in machine readable formats – contrary to the case of Google Maps. It may be that their data are available, but they’re not open. This – among other reasons – is why the global community around the 100% open alternative Open Street Map is growing rapidly and an increasing number of businesses choose to base their services on this open initiative instead.”

במשפט אחד: מידע שקוף אך לא נגיש. נשמע מוכר נכון? אבל מאחר ורק אתמול התבשרנו שה- API של Google Maps יתמוך מעתה ב GeoJSON, ננסה להמשיך בנימה אופטימית-זהירה.

נקודה חשובה לציון שעלתה מצד נציגי הממשלה היא שהממשלה חוששת, ובצדק, לפתח אתרים ושירותים שצוברים מידע על האזרחים, או להתממשק לשירותים חוץ ממשלתיים שעושים זאת. הקצ’ הוא שגם אם זה נכון ב- 100%, ברגע שהממשלה לא מתנסה בפיתוח שירותים לאזרח היא נכשלת שוב ושוב בהבנת הצעדים הטכנולוגיים (הדי פשוטים, שמרכבותם מתנפחת ככל שוסר ההיכרות איתם עולה) שנדרשים על מנת להנגיש מידע. לא פעם אנחנו שומעים על עירייה או רשות שבתגובה לחוק המחייב אותה לפרסם נתונים, סורקת את הדף המודפס ומעלה כ- pdf לאתר. על אותו עיקרון, האתר החדש של משרד האוצר האוצר שלי, שעלה לאוויר השבוע כחלק מהמאמצים לקדם חינוך פיננסי, אבל עוד לא התמזל מזלי לבדוק בעצמי כי אין לי IExplorer על המחשב, וזה בכלל מק, רחמנא ליצלן.

אלה מקרים קלאסיים של מידע שקוף אך לא נגיש. אבל אם נחשוב על זה רגע, מדובר באנשים שהמחשבים שלהם במשרד לא מחוברים לענן ומפעילים את אותן תוכנות במשך עשרות שנים. אם נינה בני ושוש, כמאמר המשורר, רוצים לגשת למידע מסוים הם פשוט הולכים לדף המודפס (או הכתוב בכתב יד) ומסתכלים. אז שקיפות פירושה לאפשר לציבור לעשות בדיוק את זה. אה… לא? ברור שלא. אם אפשר להוציא מכנה משותף מהדברים של כל מי שהציג בכנס היום, הוא יהיה האמירה הפשוטה הבאה: “תשחררו את הנתונים בפורמט קריא מכונה וקבוע”. מה צריך להסביר לנינה בני ושוש*? שכמו שהם רגילים לקרוא מסמכים מודפסים ככה תוכנות רגילות לקרוא שדות עם אותו שם ועם אותו סוג של נתונים תחתיהם. וגם, ואולי חשוב מזה, ששימוש בפורמט כזה יקל בעצם גם עליהם.

כאמור, אופטימיות זהירה. הדרך עוד ארוכה, אבל חלק ניכר מהפער נובע מחוסר ידיעה והיכרות, פער שכנסים כאלה מנסים לגשר עליו. נראה שיש עם מי לדבר, ויש סימנים המעידים על רצון לשנות הרגלים. נקווה שיש גם עם מי לעשות, ושיהיה לנו בהצלחה.

* כל קשר לבני ושושי מקרי בהחלט.