עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא (16-20.3.2014)

שלום שלום.

רק מזכירים כמה נקודות מהשבוע שעבר ומזה שיבוא:

  • אנחנו חשבנו שהיה יופי של השקתון לפנסיה פתוחה השבוע. ואתם? תודה לכל מי שהגיעו, הגיבו ונתנו רעיונות לצוות. תודה ענקית, כמובן, וכל הכבוד, לצוות המתנדבים שמריצים את היוזמה הזו. מחכים בקוצר רוח להשקה הציבורית. בינתיים, שחקו בבטא.
  • השבוע, בשעה טובה, נכנסנו למשרד החדש בתל-אביב, בשותפות עם ויקימדיה. מתנדבים שמעוניינים להיעזר בו במשך השבוע לצרכי החשמבירים, מוזמנים לפנות אל שבי.
  • ביום שני הקרוב, ב-19:30, במפגש התל-אביבי, יתקיים משחק תכנון של חשמביר השאלות והתשובות. חפשו את בני, או שאלו את נעם איפה הם. כל מי שלא שמע, ראה או הכיר מה זה משחק תכנון – מומלץ להתנסות.
  • ולמקרה שלא רשמתם ביומן, במפגש התל-אביבי הבא (ה-26.3.2014) ב-20:30, יתקיים השקתון לתביא ת’דאטה, רגע לפני כניסתן לתוקף של התקנות החדשות. פרטים נוספים בקרוב.
  • דיון לשבת: פולינה מסכמת באופטימיתו זהירה בבלוג הסדנא את כנס “פגוש את הממשל” הראשון שנערך השבוע בקמפוס של גוגל.

 

שבתשלום וסופ”ש מוצלח,

יובל, שבי, פולינה ונעם.

פנינה בני ושוש – רשמים מכנס “פגוש את הממשל” הראשון

מאת: פולינה סקלארבסקי

 

פתחתי את הבוקר בכנס “פגוש את הממשל” בגוגל קמפוס, שהוקדש לטכנולוגיה ככלי להורדת יוקר המחיה. המארגנים הבטיחו שזה כנס ראשון מסוגו ושיהיו עוד מפגשים דומים בנושאים נוספים (המפגש הבא מתוכנן ביוני ואתם מוזמנים להציע נושאים שקרובים לליבכם).

לכנס הגיעו נציגים של סטרטאפים שעוסקים בהשוואת מחירים מסוגים שונים – מקניות בסופר ועד חסכון בתשלומי עמלות. הגיעה גם כמות מכובדת של נציגי ממשלה ממשרדי האוצר, הכלכלה והמשפטים שהביעו עניין ומה שנראה כרצון אמיתי לשמוע ולסייע, ולקדם את שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי ועם המגזר השלישי על בסיס נתונים שנמצאים ברשותם.

ליעד ברזילאי, מהתקשוב הממשלתי וממארגני הכנס (לצד חברת גוגל, שכזכור חתמה עם הממשלה הסכם שת”פ אסטרטגי), התייחסה בדברי הפתיחה שלה לחשיבות שחרור מידע על ידי הממשלה. גם עמית לנג, מנכ”ל משרד הכלכלה דיבר על רוח שינוי שמתחילה לנשוב לכיוון הממשלה בתחומים הטכנולוגים והרגולטוריים במשרדים פנימה וכלפי חוץ אל הציבור.

בכל זאת, נראה שמהשאיפות למציאות עוד ארוכה הדרך. בעיות של היעדר רישיונות שימוש חוזר בנתונים שבסופן מבוי סתום, פורמטים בלתי קריאים וחוסר עדכון צפו על פני השטח בכל הזדמנות, למרות האווירה הנעימה והמשתפת שאפיינה את הצגות הפרוייקטים והדיונים שבעקבותיהן.

בבלוג של ה OKFN עלה החודש פוסט שמתאר את הבעיה הבאה:

“Open data is characterized by not only being available, but being both legally open (released under an open license that allows full and free reuse conditioned at most to giving credit to it’s source and under same license) and technically available in bulk and in machine readable formats – contrary to the case of Google Maps. It may be that their data are available, but they’re not open. This – among other reasons – is why the global community around the 100% open alternative Open Street Map is growing rapidly and an increasing number of businesses choose to base their services on this open initiative instead.”

במשפט אחד: מידע שקוף אך לא נגיש. נשמע מוכר נכון? אבל מאחר ורק אתמול התבשרנו שה- API של Google Maps יתמוך מעתה ב GeoJSON, ננסה להמשיך בנימה אופטימית-זהירה.

נקודה חשובה לציון שעלתה מצד נציגי הממשלה היא שהממשלה חוששת, ובצדק, לפתח אתרים ושירותים שצוברים מידע על האזרחים, או להתממשק לשירותים חוץ ממשלתיים שעושים זאת. הקצ’ הוא שגם אם זה נכון ב- 100%, ברגע שהממשלה לא מתנסה בפיתוח שירותים לאזרח היא נכשלת שוב ושוב בהבנת הצעדים הטכנולוגיים (הדי פשוטים, שמרכבותם מתנפחת ככל שוסר ההיכרות איתם עולה) שנדרשים על מנת להנגיש מידע. לא פעם אנחנו שומעים על עירייה או רשות שבתגובה לחוק המחייב אותה לפרסם נתונים, סורקת את הדף המודפס ומעלה כ- pdf לאתר. על אותו עיקרון, האתר החדש של משרד האוצר האוצר שלי, שעלה לאוויר השבוע כחלק מהמאמצים לקדם חינוך פיננסי, אבל עוד לא התמזל מזלי לבדוק בעצמי כי אין לי IExplorer על המחשב, וזה בכלל מק, רחמנא ליצלן.

אלה מקרים קלאסיים של מידע שקוף אך לא נגיש. אבל אם נחשוב על זה רגע, מדובר באנשים שהמחשבים שלהם במשרד לא מחוברים לענן ומפעילים את אותן תוכנות במשך עשרות שנים. אם נינה בני ושוש, כמאמר המשורר, רוצים לגשת למידע מסוים הם פשוט הולכים לדף המודפס (או הכתוב בכתב יד) ומסתכלים. אז שקיפות פירושה לאפשר לציבור לעשות בדיוק את זה. אה… לא? ברור שלא. אם אפשר להוציא מכנה משותף מהדברים של כל מי שהציג בכנס היום, הוא יהיה האמירה הפשוטה הבאה: “תשחררו את הנתונים בפורמט קריא מכונה וקבוע”. מה צריך להסביר לנינה בני ושוש*? שכמו שהם רגילים לקרוא מסמכים מודפסים ככה תוכנות רגילות לקרוא שדות עם אותו שם ועם אותו סוג של נתונים תחתיהם. וגם, ואולי חשוב מזה, ששימוש בפורמט כזה יקל בעצם גם עליהם.

כאמור, אופטימיות זהירה. הדרך עוד ארוכה, אבל חלק ניכר מהפער נובע מחוסר ידיעה והיכרות, פער שכנסים כאלה מנסים לגשר עליו. נראה שיש עם מי לדבר, ויש סימנים המעידים על רצון לשנות הרגלים. נקווה שיש גם עם מי לעשות, ושיהיה לנו בהצלחה.

* כל קשר לבני ושושי מקרי בהחלט.

 

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא (9-13.3.2014)

וכמובן, השבוע הוכרזה רשמית שבי קורזן כמנכ”לית החדשה של הסדנא. שבי, מאחלים לך ולכולנו מזל טוב והרבה הצלחה. שבי ויובל הודיעו שתקופת החפיפה ביניהם תארך כשלושה שבועות וכי המעוניינים ליצור קשר עם שבי מוזמנים לפנות אליה במפגשי הפיתוח הקרובים או באמצעות המייל: [email protected].
שבוע טוב ולהתראות השבוע,
יובל, פולינה ונעם.

המכשף והשענת או: למה חשוב להגיע להשקתון פנסיה פתוחה ביום ב’ הקרוב

מאת: עמית גל

כבכול שנה, ימי טרום פורים מפוצצים את הרשת בסלפי-אביוז של ילדים עם תחפושות. כדי שלא להסתבך עם מצוות “משנכנס אדר מרבין שיתופין”, אספר כי אצלנו מתהווים ברגעים אלה ממש מכשף (ענר בן ה-5) ושענת (זאת אומרת שען-בת, נעמי-9). אם אספיק אוסיף תמונות.
ואיך זה קשור, שאלוהים יעזור לכם, לפנסיה פתוחה?

בארץ קטנה, לפני שנים רבות, חיו אנשים מכושפים. האנשים האלה עבדו כל החיים שלהם כמו חמורים, וחסכו המון כסף לתקופת ערוב ימיהם, כשלא יוכלו יותר לפרנס את עצמם. הם עשו את זה גם בגלל שזה הגיוני, אבל גם בגלל שזה החוק, ואף אחד לא ממש שאל אותם.
אז למה מכושפים? כי את הכסף הזה, המליונים שהם חסכו כל החיים שלהם בעבודה קשה, הם היו נותנים למישהו שהם לא הכירו, והוא היה לוקח אותו, מחבר מליון למליון, ונותן למישהו אחר, שהיה עושה עם זה כל מיני להטוטים. איך זה יכול להיות? איך האנשים נתנו לדבר כזה לקרות? הם היו מכושפים, כאמור. מערכת הסברה משוכללת כישפה אותם, וגרמה להם להאמין שכל האנשים האלה שמשתעשעים להם בכסף, יודעים מה שהם עושים, ושבסוף יהיה בסדר, ושעם ישראל חי וזה מה שחשוב.

ואז, התרחשו כמה זיגזוגים בסיפור ההסטוריה הפיננסית העולמית, והנה – אופס – חלק גדול מהכסף התפייד, נגוז. הרימו המלהטטים ידיהם השמיימה ואמרו למכושפים מצטערים באמת, לא התכוונו. אבל איכשהו יוצא שדוקא אין לכם יותר כסף לפנסיה. באעסה.
כמובן שכאן הכישוף נישבר. יש גבול בכל זאת גם לכוחם של המכשפים. אבל זה עדין לא ממש עוזר לאנשים המכושפים-לשעבר. כי עכשיו מה? איך אפשר ללמוד מהנסיון? מה אפשר לעשות בפעם הבאה שאנחנו רוצים לחסוך לפנסיה (שזה, בעקרון, דבר הגיוני לעשות)? איך נדע מה קורה עם הכסף שלנו? טוב, ברור שהוא לא יושב בכספת מתחת לאדמה. זה אפילו בסדר שבינתיים משתמשים בו כדי לעשות עוד כסף. אבל מין הראוי שלפחות נדע למה, לא?

המכשף והשענת

וכאן מצטרפת לסיפור השענית (נעמי). לו רק יכולנו להרכיב משקפיים כאלה עם תחתית בקבוק מתכווננת, כזו שאפשר להסתכל דרכה בכל רגע נתון על ערימת הנתונים הסבוכה, ולעקוב בדיוק אחרי הפנסיה שלנו, אילו רק הייתה לנו כזו היינו יכולים א. לדעת, ב. להשפיע.

וכאן, סוף סוף, הגענו לחשמביר פנסיה פתוחה, אחד החשובים (לדעתי) שקמו בסדנא לידע ציבורי.
לא אחטא ואתיימר להסביר כאן מה יודע החשמביר הזה לעולל. את זאת יעשו טוב בהרבה מובילי החשמביר בהשקתון שיתקיים, כאמור בכותרת, ביום ב’ הקרוב. רק אוסיף כי כשיום אחד הנכדים שלכם ישאלו אתכם איפה אתם הייתם כששדדו לכם את הפנסייה (ולמה אין לכם כסף לקנות להם ארטיק כמו שכל סבא נורמלי אמור לעשות), כדאי שתהיה לכם תשובה טובה.

להתראות ביום ב’, בקומה 26 בגוגל קמפוס.

כנסת ישראל

רק היום! הצבע לפי צו המצפון שלך

למה רק היום נזכרנו במצפון של הח”כים? האם זה בגלל שהציבור רגיש מספיק כדי להבחין בין ההסכם הקואליציוני הנוכחי לבין המשמעת הקואליציונית ה”רגילה”, או שפשוט לא עצרנו לחשוב על זה?

מאת: פולינה סקלארבסקי

שלושה ימים גועשים ורועשים מספק לנו השבוע האחרון. הרבה מההתרחשות ברשת קורית סביב שתי הצעות חוק שנוגעות באופן ישיר לשיטת הממשל בישראל, מה שאומר בתרגום חופשי – לכל אחד ואחת מאיתנו.

הראשונה היא תיקון לחוק הממשלה: חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה (או “חוק המשילות”) המבקשת, בין היתר, להעלות את אחוז החסימה ל 3.25%, (במקום 2% היום). מפלגות שלא היו עוברות את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-19 אילו היה אחוז החסימה עומד על 3.25 כפי שמבקשים בהצעה: קדימה, בל”ד, חד”ש.

השנייה היא חוק יסוד: משאל עם המבקשת “לעגן בחוק–יסוד את החובה לערוך משאל עם לצורך אישור הסכמים מדיניים או החלטות ממשלה חד–צדדיות שלפיהם לא יחולו עוד המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל על שטחים משטחי המדינה”.


אנחנו בסדנא טובים בנתונים, אז ריכזתי כאן כמה שאולי לא נתקלתם בהם בפיד:

אי אמונה בחוק לא (בהכרח) פוטרת ממשמעת סיעתית

טל שניידר כותבת בפלוג: “האם חברת (ה)כנסת קול חייבת את האמון שלה לציבור לפעול על פי מצפונה והאידיאולוגיה שלה או שהיא חייבת את האמון שלה לראש המפלגה שלה? כשהיא באה ואומרת מפורשות מפורשות, שחור על גבי פייסבוק, שאינה מאמינה בחוק שעבורו היא מצביעה, האם אין לה אחריות לתת ביטוי לעמדה של(ה) באמצעות הקול שלה?”

משמעת קואליציונית היא אחד מעמודי התווך של כל פרלמנט, והיא מאפשרת להחלטות להתקבל על סמך מצע אידיאולוגי של המפלגות, בניגוד לרצונות אישיים של חברי הכנסת. עשו לעצמכם תרגיל בדמיון מודרך: איך היה נראה תהליך החקיקה אם כל חבר כנסת היה פועל לפי צו מצפונו האישי – האם חוקים היו מצליחים לעבור? האם לא היו המפלגות הופכות למיותרות? אלה הטיעונים שנשמעים בכל פעם כשעולה על סדר היום עיקרון המשמעת הקואליציונית. הנה למשל פוסט של ח”כ רובי ריבלין באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ואכן, נתוני כנסת פתוחה מראים שמשמעת סיעתית היא דבר שבשגרה. אף סיעה, גם לא באופוזיציה, לא שוברת משמעת סיעתית כמעט בכלל. הנה הנתונים:

וכשמדובר במשמעת קואליציונית או אופוזיציונית, המצב לא שונה בהרבה. גם הסיעה הכי מרדנית (ש”ס במקרה של הכנסת ה-19) לא יורדת מ-94% הצבעה יחד עם המחנה שלה. כך שגם בלי הסכם הבנות מיוחד הקואליציה היא יצור די ממושמע. הנה הנתונים:

עם חוקים ובלי קיזוזים

בדף הפייסבוק של כנסת פתוחה מצאתי פוסט על כתבת ynet החושפת את “מסמך ההסכם בין חברי הקואליציה להצביע כולם פה אחד על שלושת החוקים (כולל חוק הגיוס) הגדולים שעולים השבוע וכך הפך הבלתי פורמלי לפורמלי”. עוד מאותו פוסט: “כמו בכל דבר בפוליטיקה, יש פורמלי ולא פורמלי. בפורמלי, בבירוקרטי, הכל צריך להיות רשום וחתום, אחרת הוא לא קיים. בלא פורמלי, מתקיימות המון מחוות – קול, מבטים, לחיצות ידיים. גם בקואליציה קיים פורמלי, אפילו יש מסמך בשם “הסכם קואליציוני”, אבל רוב הדברים בה כנראה, מתבצעים בלא פורמלי.”

מהו הלא פורמלי? אחד המנגנונים השגרתיים הוא שיטת הקיזוזים. אם חבר כנסת מהקואליציה מחליט לא להגיע להצבעה (למשל כי אינו תומך בה ואינו רוצה לשבור משמעת קואליציונית – להתנגד או להימנע) הוא קובע עם חבר כנסת אחר, מהאופוזיציה, שלא יגיע גם הוא וכך לא יפגע מאזן הקולות בהצבעה. כלי אחר שעומד לרשות חבר הכנסת הוא כמובן הגשת הסתייגויות לחוק, שיכולות לגרום לשינוי הנוסח ובכך לקרב אותו לעמדת הח”כ. שני הכלים הללו לא עומדים השבוע לרשות חברי הכנסת. מנסחי ההסכם מודעים לכלים אלה ומוציאים אותם משימוש.

אז למה רק היום חשוב לנו המצפון של הח”כים?

כולם קוראים לחברי הכנסת שלא להיות “בובות”. אבל חשוב גם לזכור, שאזרחי ישראל לא בחרו בעדי קול אישית, אלא במפלגת יש עתיד, והמשמעת הקואליציונית נועדה להבטיח בדיוק את זה. אז למה רק היום נשמעות הצעקות בכיכר הוירטואלית, האם זה בגלל שהציבור רגיש מספיק כדי להבחין בין ההסכם הקואליציוני הנוכחי לבין המשמעת הקואליציונית ה”רגילה”, או שפשוט לא עצרנו לחשוב על זה?

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא (2-6.3.2014)

שישי טוב לכם.
שבוע מהמהירים במחוזותינו עבר. הנה מה שיש לנו לספר עליו ועל זה שיבוא.
זהירות, ספויילר פילוסופי: מה שהיה <> מה שיהיה.
אז זה מה שהיה:
  • חשמביר נולד, קיבלנו את “רכבת פתוחה” כחברים בסדנא. ברוכים הבאים ובהצלחה.
  • תודה לבוגרי “הכיתה” שהציגו בת”א השבוע תוצרים והזכירו כמה מרשימה היוזמה הזו ובהצלחה. תוצרים מצולמים יועלו בקרוב.
  • נחתם הסכם עם ויקימדיה על שותפות במשרד בתל-אביב. מה זה אומר? שעוד רגע יהיה לנו בתל-אביב מקום מסודר, קבוע ופתוח להיפגש בו גם לאורך השבוע. פרטים בקרוב.
  • נחתם חברת “ספוט-יחסי ציבור” שבמשך חודשיים הקרובים תלווה אותנו בתחום יחסי הציבור.
  • בשעה טובה התחלנו בעדכון ורענון עמודי חשמבירים באתר הסדנא. התוצרים בקרוב.
וזה מה שיהיה:
  • פגישת קהילה עם שבי, המנכ”לית המיועדת, תתקיים במפגש התל-אביב, יום שני החל מ-19:00.
  • מריחים? יש ריח חזק של השקתון באויר. למה חזק? כי שני חשמבירים אמורים להיחשף לקהילה ולציבור בחודש הקרוב:

א. “פנסיה פתוחה” (אירוע השקה פנימי, ב-17.3, והנה הקישור עם הפרטים).

ב. השקתון “תביא ת’דאטה” (24.3, פרטים בקרוב).
שבת שלום,
יובל, פולינה ונעם
לוגו הסדנא לידע ציבורי

כולם מדברים על גרעון, אף אחד לא מדבר עלינו

הכנסות, הוצאות, חוב ומלוות הם חלק כל כך אינטגרלי ברשימת הסעיפים של התקציב עד שאנחנו שוכחים שהתקציב האמיתי, זה שאנחנו האזרחים נהנים ממנו, לא כולל הרבה מאד סעיפים מתוך הרשימה הארוכה של סעיפי התקציב.

מאת: יוגב שרביט

 

מזה תקופה ארוכה שאני עובד על ניתוח של תקציבי רשויות מקומיות במטרה למצוא את אותו נתון חמקמק שיאפשר למדוד את החוסן הכלכלי של הרשות המקומית. במהלך העבודה הזאת למדתי שבתקציב הרשויות יש הרבה מאד סעיפים שמנפחים אותו וגורמים לו להראות הרבה יותר גדול מהתקציב שהתושבים נהנים ממנו בפועל.

כמה כסף המדינה באמת מוציאה עלינו?

שיחה שהייתה לי עם חבר, בנוגע לחובות האקטואריים של המדינה וההלוואות מביטוח לאומי, התגלגלה לשאלה הזו. הייתי בטוח שאם אני איישם לקחים שלמדתי בניתוח תקציבים של רשויות מקומיות, אמצא שבניכוי החובות והריבית הכסף שמופנה לכיוון התושבים לא באמת גדל. כדי לבדוק, נכנסתי לאתר התקציב הפתוח ודגמתי את הנתונים מהשנים 2009-2014. קיבלתי תוצאה שלא תאמה את הציפיות שלי: תקציב ההוצאות בפועל (התקציב ללא החובות והריבית) גדל בכ-100 מיליארד שקל, כשבסך הכל גדל התקציב ב-130 מיליארד.

“אבל מה עם 30 המיליארד החסרים” שאל אותי החבר.

הסברתי לו שזה הולך לחובות – כל שנה גדלה ההקצאה לטובת החובות (קרן+ריבית) בכ-5 מיליארד שקל. אבל זה לא הכל, כי גם תקציב ההכנסות של ישראל מנופח – יש מרכיב הכנסות משמעותי שמגיע ממלוות.

אז כמה המדינה באמת מכניסה?

שוב ניגשתי לנתונים והפעם בדקתי כמה הכנסות יש למדינה בפועל בניכוי מלוות פנים, מלוות חוץ ומלוות מביטוח לאומי (כי בסופו של דבר, המדינה לא אמורה להלוות מביטוח לאומי כסף).

ניתן לראות שהפער הוא עצום, אבל הוא לא היה חשוב כל כך אם ההפרש בין ההכנסות שאינן מהלוואות (הקו התכלת) היה גדול או שווה להוצאות שאינן על הלוואות וריביות (כלומר, אם למדינה היה מאזן חיובי). זה היה יכול להיות מדד החוסן שחיפשתי בהתחלה, אך לצערי גם פה גיליתי שהתמונה לא מלבבת:

התוצאה הזאת מדאיגה מאד – המשמעות שלה היא שאם מדינת ישראל הייתה היום ללא חובות, ההכנסות היו צריכות לצמוח ב-20% בכדי שהתקציב יתאזן – ישראל לא יכולה לאזן את התקציב ללא מקורות חיצוניים, שזה אומר עוד הלוואות או עוד מיסים.

הפיל כבר ממלא את החדר

המחשבה הראשונה שלי היא שצריך לעשות ריסטרט של התקציב וחלוקת המשאבים – בתקשורת מדברים על הוצאות מיותרות (הוצאות פוליטיות), על תקציבי בטחון מנופחים ועל כך שהכנסות המדינה אינן מספיקות. הכל נכון, רק שנראה שהפיל שמציירים לנו בתקשורת לא מספיק גדול כמו המציאות – אולי אם תבנה את התקציב מאפס נוכל להבין איפה באמת כל בורות השומן.

המחשבה השניה היא שהצפי ל-2015 קודר: ידרשו יותר מיסים כדי לכסות את ההוצאות, ומעמד הביניים (אנחנו) יהיה זה שישא בנטל.

המחשבה האחרונה והאופטימית, היא שאנחנו פה בסדנא עושים ופועלים בדיוק בשביל להציף את הסוגיות האלה, הכלים שאנחנו בונים מאפשרים לחשוף את הפילים האלה וליצור לחץ ציבורי שיכול להוביל לשינוי במדיניות הנוכחית של הממשלה.

 

כל המספרים שאליהם מתייחס הפוסט נמצאים בקישור הזה.

יוגב שרביט הוא מתנדב בפרויקט התקציב המקומי הפתוח מבית הסדנא לידע ציבורי ובעל הבלוג המדד המוניציפלי.