מדד לבקרה תקציבית בועדת הכספים

מה יכול הימין הציוני ללמוד מסתיו שפיר

מאת אלון אנטין, מתנדב הסדנא.

מדינת ישראל. חודשיים לפני הבחירות לכנסת. אני מביט בתשדירי התעמולה, קורא את הפוסטים של חברי הכנסת והמועמדים השונים, ובתור מי שפעיל הן בקבוצת הליכודניקים החדשים (המועדדת התפקדות של צעירים בני מעמד הביניים לליכוד) והן בסדנא לידע ציבורי, אני חש היום בעיקר שילוב של זעם ותסכול אבל גם אופטימיות.

למה אופטימיות? כי זכיתי להיות חלק מקהילה מדהימה של אלפי אנשים, שחולקת רצון עז לשפר את המדינה ואת המציאות העגומה שבה אנו חיים. מנגד, אני חש בדידות מוזרה. בדידות, כי שאר האוכלוסייה ממאנת להצטרף אלינו, וזאת למרות העובדה שהמאמץ היחיד שנדרש מכל אדם מסתכם בחמש דקות מזמנו, ו-64 ₪– עלות ההתפקדות למפלגת השלטון – ולמרות שכולם מסכימים איתנו שיש צורך דחוף בשינוי וכולם חוזרים ואומרים שהתחום החברתי-כלכלי הוא הדבר החשוב ביותר מבחינתם בבחירות הקרבות.

הזעם שאני חש נובע לא רק מהממשל האטום שיושב היום בכנסת, ולא רק מנציגיו המרוחקים, שהמילה שקיפות זרה להם ומאיימת עליהם. הזעם נובע בעיקר מסירובם של האזרחים – אני, אתה – לקחת אחריות על גורלנו ועל גורל ילדינו, ההיסוס של מאות האזרחים **החופשיים** שדיברתי איתם על הנושא, ששוקלים, שחושבים, שמעריכים… אבל בסופו של יום לא מתפקדים למפלגות. מאות אזרחים בני מעמד הביניים שזועקים כנגד אינספור עוולות חברתיות וכלכליות שקורות כאן באין מפריע יום יום,  אבל מאחלים לנו בהצלחה. בהצלחה – אבל לבד. בלעדיהם.
זאת כאשר בצדו השני של המתרס יש קבוצות אחרות שדווקא מבינות נהדר את חוקי המשחק. הקבוצות הללו דווקא כן מתפקדות וכן משפיעות על מה שקורה במפלגות המובילות שלנו. כך, למשל, במפלגת העבודה, עמיר פרץ פקד מאות חרדים.
בליכוד, הקבוצות שמובילים חבר הכנסת חיים כץ (שמתפקד גם כיו”ר ועד עובדי התעשייה האווירית) ופנחס עידן (יו”ר ועד עובדי רשות שדות התעופה). הקבוצות האלה מביאות אלפי מתפקדים, שבאופן לא מפתיע כוללות רבים מעובדי התעשיה האווירית ועובדי רשות שדות התעופה.  אלה, ביום הפריימריז, בוחרים את חברי המפלגות שידאגו להם, ואחרי הבחירות דואגים לפרוע את הצ’ק ולקבל את ההטבות, למשל, בדמות פנסיה מוגדלת על חשבון כלל הציבור או בדמות הטבות בשכר והבטחת עבודה ללא קשר ליעילות העובד. איש לפי האינטרסים שלו. זו רק דוגמה אחת. אליה מצטרפים עובדי נמל אשדוד ונמל חיפה, תושבי היישובים שמעבר לקו הירוק, עובדי רכבת ישראל וחברת החשמל, לוביסטים מטעם, ועד לא מזמן גם אנשי “מנהיגות יהודית” של פייגלין.

והתסכול? את התסכול אני  חש כשאני רואה כמה מעט פועלים חברי הכנסת על פי אג’נדה שמסייעת לכלל הציבור, בזמן שהם כן מסייעים לאותן קבוצות כוח, שכאמור, עשו מעשה והתפקדו למפלגה. אם נסתכל לדוגמה על  האג’נדה של הליכודניקים החדשים בכלל, ובפרט על הפן הכלכלי, נראה את הציטוט **הלא רלוונטי** הבא: “אנו תומכים בהפעלת אמצעים אחראיים להורדת יוקר המחיה במשק. אמצעי מרכזי לכך הוא צמצום הריכוזיות במשק – הגברת התחרות והשקיפות, הסרת חסמים לכלכלה חופשית המאפשרת תחרות יעילה, למשל ע”י הפחתת המכסים על ייבוא.”

מתנדבי הסדנא לידע ציבורי בנו כלים רבים שעוזרים להאיר ולשפר את הנעשה במדינה, אבל נציגי הציבור מהימין, שלטעמי היו אמורים להוביל את המאמץ  בעד פיקוח פרלמנטארי שיצמצם את המעורבות הממשלתית, השאירו את הבמה לסתיו שפיר, שעושה עבודה נהדרת, אולם מתרכזת בעיקר בפיקוח על נושאים שמעוררים את קהל המצביעים שלה. מי חוץ ממנה שומר על הכסף של כולנו? מי מברר שההוצאה נדרשת וחיונית, שאין טעויות אנוש, שהעברת הכספים מתועדפת בצורה נכונה?
כיום, תנאים הנחשבים לבסיסיים בכל חברה עסקית בינונית כמעט ואינם מתקיימים בכנסת ובוועדת הכספים של מדינת ישראל.

יותר מ-54 מיליארד ש”ח(!) מחפשים נבחרי ציבור שיפקחו עליהם. מחפשים עוד עיניים רבות שיבדקו שהם הגיעו בצורה מקצועית והגונה למקום הראוי להם. מכיון שאני מאמין בכוחם של האזרחים לשנות את המצב הנוכחי, אני מצהיר שאנסה לקדם מדד שיבדוק את הבקרה על הח”כים בועדת הכספים. הגרף המופיע פה מציג דוגמה עם נתונים מומצאים להמחשת המדד.
m_vf1
לאחרונה מתפרסמות עוד ועוד דוגמאות על חשיבות השימוש בכלים הללו ועל כספי הציבור שמגיעים בשל חוסר בבקרה למקומות שבו הם לא נדרשים, הדוגמה האחרונה והמקוממת ביותר בעיניי היא התמיכה של החטיבה להתיישבות בקק”ל בסך מיליון ש”ח, אמנם זה סכום זעום מהתקציב של החטיבה (שהגיע בשנים האחרונות למאות מיליונים) אבל זה מקרה מקומם במיוחד בשל העובדה שלקק”ל יש עודפים של כמה מיליארדים בקופתה, מיליון ש”ח יכולים לעזור מאד לעמותות כמו “בשביל החיים” ואני משוכנע שלשאר 267 מיליון השקלים שסווגו כ”אחר” יש ייעוד טוב יותר מבחינה ציבורית.

כן, אני גם אופטימי. אופטימי, כי עדיין יש לי תקווה שאזרחים חופשיים ומעורבים כמוני יגרמו לנציגים חדשים להבחר לכנסת ולבקר ולשפר את כל אותם דברים שצריכים להשתנות במדינה שלנו. אלפי אנשים בני מעמד הביניים כבר הצטרפו למתפקדי הליכוד בשנים האחרונות, ובפריימריז שנערכו ממש לא מזמן כבר הצלחנו להכניס נציג חדש וצעיר למקום ריאלי במפלגה (יואב קיש), ולסייע בקידומם של נציגי המפלגה שכבר הוכיחו בפעילותם אכפתיות כלפי הציבור כולו. זו כבר לא שאלה של שמאל או ימין. זו שאלה של אהבה למדינה שלנו ודאגה לאזרחיה. אם גם אתם מרגישים כמוני ואם יש בכם את הזעם ואת הרצון הכן לשנות, הצטרפו אלינו, לאלפי הליכודניקים החדשים שהפסיקו להתלונן והתחילו לעשות. ברוכים הבאים למהפכה!

 

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [18-23.1.2015]

שלום שלום,

 

  1. יש תאריך ומקום להאקתון בחירות! רשמו ביומניכם את ה- 20-21.2, הלול ברח’ תושיה 2 ת”א.

  2. ביום ד’ ה-28.1 הסדנא משתתפת בכנס מנהיגות טכנולוגית באונ’ העברית שיעסוק בשילוב בין עשייה חברתית לטכנולוגיה, שוויון ומגוון בתעשייה ובאקדמיה. לפרטים והרשמה. וגם באירוע השקה לספרו של פרופ’ אלון פלד בנושא ביג דאטה של מדינות ושיתוף מידע בין סוכנויות ממשלה.

  3. ב-15/2/2015 יתקיים כנס על מדיניות האינטרנט בישראל מטעם איגוד האינטרנט הישראלי ו Google ובו יעלו לדיון סוגיות שבין אינטרנט, כלכלה, מדיניות וחקיקה. המפגש יתקיים  בין השעות 08:30-14:00 בגוגל קמפוס. לפרטים ולהרשמה.

  4. השבוע קיימנו הדרכה לכתבי וכתבות דה מרקר על הכלים של הסדנא. התגובות היו מצוינות ויש ענין רב לשתף פעולה באופן קבוע במגוון דרכים, בין אם בשימוש בכלים שלנו בתחקירים, דאטתונים משותפים  או בשילוב ווידג’טים של הכלים שלנו באתר. נעדכן על התפתחויות.

  5. ולמי שפספס, כתבה מצוינת של אמיתי זיו השבוע בדה מרקר על הסדנא והחלל שהיא וגופים נוספים ממלאים בהעדר מדיניות ממשלתית ראויה בתחום פתיחת מידע ודיגיטל.

  6. חשמביר קהילה פתוחה שב לחיים, עם דם חדש והרבה אנרגיה!

  7. ל-Knight Foundation יש בועות נורא מגניבות שמראות חלוקה לקטגוריות של ארגונים ויוזמות בתחום ה-Civic Tech. שם מצאתי גם את האתר הזה של ה-OKFN שעושה ויזואליזציה של הוצאות שונות של הממשלה הבריטית ונותן  קישור למקור המידע הרלוונטי. הידעתם שחגיגות ה- Royal baby עלו לממלכה 243 מיליון ליש”ט?

 

שיהיה שבוע פעלתני,

מצוות הסדנא,

שבי, בני ומרי

 

מילות מפתח בפייסבוק ע"י פוליטיקאים

הבחירות ברשת החברתית: על מה הפוליטיקאים מדברים ועל מימון קמפיינים

פרופ’ קרין נהון משתמשת בנתונים שנאספים על ידי אתר כיכר המדינה של הסדנא כדי לנתח את פעילות הפוליטיקאים ברשתות החברתיות לקראת הבחירות. הפוסט פורסם במקור ב-17.1.2015 באתר של נהון, ולאחר מכן בפלוג של טל שניידר ובאתר מאקו.

 

השבוע ניתחתי את השיח של הפוליטיקאים ברשתות החברתיות לפי מילות מפתח של פוליטיקאים מכהנים. הגרף למטה מראה את סך כל ההתייחסויות של פוליטיקאים לפי מילות המפתח. מבין מילות המפתח שנדגמו, השכיחות ביותר היו: חברה, שלום, בטחון וכלכלה.

התפלגות מילות מפתח

כשמחלקים את מילות המפתח הללו ובודקים את ההתייחסויות של שמונת הפוליטיקאים שהתייחסו הכי הרבה לכל אחת מהן לפי מפלגה וגוש פוליטי ניתן לראות דבר מעניין: רוב השיח בנושאים שנדגמו נשלט ע״י הפוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית – חברה, שלום, כלכלה, זכויות, שוויון, שחיתות ושקיפות. הנושא היחיד שהשיח של הפוליטיקאים מהצד הימני שולט הוא נושא הטרור. מילות המפתח: ביטחון ופלסטינים הראו מגמה מעורבת.

מילות מפתח צבעוני

[*מקרא מפת החום – צבעי האדום למינהם מייצגים את מפלגות השמאל, ירוק- מרכז, כחול-ימין. הגרף העליון מציג סיכום לגבי השליטה בשיח – שמאל, ימין ושיח מעורב]

מפת הלייקים לסטטוסים של הפוליטיקאים המכהנים מראה בעיקביות דומיננטיות לימין לעומת המרכז והשמאל – 66% מהלייקים (552,811) נגרפים על ידי הפוליטיקאים מימין לעומת שמאל ומרכז (31%) (ראו את דף הנתונים). עם זאת הגרף למטה מראה לנו כמה שינויים. ראשית, משה כחלון מתמקם באופן יותר קבוע בין חמשת הפוליטיקאים שגורפים את מירב הלייקים. שנית, שבוע הפריימריז (ליכוד, בית יהודי ועבודה) התאפיין יחסית בפעילות נמוכה ברשתות החברתיות, ורוב הפעילות עוברת בעיקר לשטח. שלישית, ניצן הורביץ, כעת אחרי שפרש, זוכה לעדנה ברשתות החברתיות – משתמשים השבוע שיתפו את הפוסטים שלו, הוא זכה ללייקים רבים יותר מהרגיל, והתברג בין ארבעת הפוליטיקאים הגבוהים מבחינת הלייקים וגם מבחינת השיתופים (נתניהו, כחלון, בנט והורביץ).
לייק
מפת השיתופים. המפה דיי דומה למפת הלייקים, אולם יש לזכור שהיא מעידה על דבר שונה. השיתופים מאפשרים לנו לראות עד כמה המידע נפוץ לכל עבר, ואילו הלייקים מסמנים לנו את התמיכה בתכני הפוליטיקאים. יש בכל זאת שינוי בולט אחד בין מפת הלייקים והשיתופים – נפתלי בנט נמצא בירידה מתמדת של כמות השיתופים בחודש האחרון, דהיינו מסריו מופצים לקהל קטן יותר ועל כן הסיכוי לויראליות קטן. כמי שידוע כשולט ברזי הרשתות החברתיות, יש לתת על זה את הדעת.
שיתוף
ונושא אחרון שאדבר עליו השבוע הוא נושא מימון הקמפיינים. סתיו שפיר ושלי יחימוביץ השתמשו בשיטת מימון המונים (crowd funding) על מנת לגייס כספים לכספי הפריימריז, ושתיהן הגיעו לתקרה המותרת. שלי יחימוביץ גייסה 274,000 שקלים מ-956 תורמים, ואילו סתיו גייסה ממעל 1500 תורמים. מדובר בשיטה שמשנה כללי משחק, שכעת יותר ויותר פוליטיקאים משתמשים בה. ההסתמכות על בעלי הון כבד יורדת וכך גם המחוייבות של אותו פוליטיקאי לאינטרסים של אותם בעלי הון. אני בעד.

ובצד הפחות יפה של מימון. התפרסם השבוע באתר המזבלה התעריף של מימון תכנים ברשתות החברתיות – תכנים שלא מספרים לכם שמקדמים אינטרס מסויים. הם לא מופיעים עם סימון של פרסומת, או מה המקור שלה. וכך מסתבר שלהחדיר סטטוס מטעם פוליטיקאי בלי שתדעו שזה סטטוס ממומן עולה בין 4000-14,000, וטרול יעודי (אדם שכל מטרתו היא בעצם להכפיש פוליטיקאי או מפלגה ברשתות החברתיות, או לקדם פוליטיקאי מסויים) יעלה בין 15-25 אלף שקלים. ובמילים אחרות, אל לכם להיות כל כך נאיבים ולחשוב שהשיח ברשתות החברתיות הוא אכן שיקוף של דיעות אותנטיות של אנשים. הוא מורכב גם מהטעיה שלכם ע״י תשלום לשכירי חרב דיגיטליים (ש״חדים), שלא מעוניינים באמת בשיח. הבעיה הזו קיימת בעולם הפוליטי כמו גם בעולם העסקי. יתכן ויבוא יום והחוק יחייב פרסומאים (ופוליטיקאים) לגילוי נאות.

The 2010 Carmel heights fires (Wikipedia)

איפה הכסף? תשובות במפתח התקציב

מושון זר-אביב,  אחד המובילים של חשמביר “מפתח התקציב”, מגולל את הסיפור של המיזם, מספר על התלאות שעבר הצוות בעבודה מול הממשלה כדי לקבל גישה ולפתוח את המידע, ומסביר על הגלגולים השונים של הפרויקט.

 

 

Follow the Money: Mushon Zer-Aviv: The Keys to the Israeli Budget

Posted on January 8, 2015 by Jed Miller in the Transparency and Accountability Initiative blog

Mushon Zer-AvivThe following post is by Mushon Zer-Aviv, a participant in T/AI’s upcomingFollow the Money Workshop in Berlin. He is a designereducator and media activist based in Tel Aviv. You can read more by him at mushon.com and follow him at @mushon.

A short history of big obstacles and small victories in the struggle for budget transparency

 

After the 2010 fire that devastated Carmel heights, one of the largest forests in Israel, the public was outraged at the scorched mountains and lives left in turmoil. The fire departments said they had not received adequate funding to battle the flames and the papers chronicled a vicious blame game between the Prime Minister, the Minister of Internal Affairs and the treasury.

The 2010 Carmel heights fires

The 2010 Carmel heights fires (Wikipedia)

Adam Kariv, a developer and open data aficionado, tried to find the facts behind the official claims, but the relevant budget data was nowhere to be found online. This initial inquiry—an itch that couldn’t be scratched—led to a series of budget transparency projects at the Public Knowledge Workshop, and to four years of lessons in how to navigate resistance to open government, change culture and use technology to “follow the money.”

We found an early ally in Michael Eitan, a former Minister of Civic Services who understood the potential of our work and helped us bypass some of the bureaucracy of government funding and contracting. By pulling a few  strings, he was able to get us the upcoming year’s proposed budget, information that had never before been released to the public.

The data was pretty messy, different formats and standards, distributed across many files, but nothing Adam’s Python skills couldn’t handle. The resulting Open Budget website, launched in March 2011 under a .gov.il domain, was the first government/NGO collaboration of its kind in Israel and quickly became an important reference tool for researchers and journalists seeking budget data.

But when Adam asked me to help with site’s design, I didn’t want anything to do with the project. I wasn’t comfortable calling the budget “open.” With the data in the form it was in, the site was saying something more like: “The budget is open; you’re dumb.” I didn’t believe someone like me could dive into the data and expect to learn anything meaningful, until Adam showed me the impressive New York Times bubble-packing diagram that visualized changes and revealed stories hidden within the U.S. federal budget.

Inspired by this example, we built the Budget Opener, working with the daily financial news company Calcalist. This time we focused on comparing the proposed 2013-2014 budget with the 2011-2012 one. Expanding on elements of the Times tool, we added a drill-down function and features for deep-linking, embedding and sharing. Calcalist wrote human-readable annotations to the main budget items and we all crossed our fingers that the treasury would hold true to their promise to deliver us a clean dataset as soon as the 2013-2014 budget proposal was presented. They did, and a week later we launched. The launch was a success. It generated an unprecedented public budget debate and practically served as a “table of contents” for the process leading up to the parliament’s budget vote. Calcalist used the tools to write budget stories with insights they could not have had before.

We were proud, but terrified.

The thing was, we were comparing two budgets but we learned that we were effectively comparing one lie to another: As soon as each year begins, the finalized budget changes drastically through transactions between different ministries and the reserves, while an approved budget proposal is ultimately just a draft that is modified by the treasury, with little to no oversight by the parliament’s finance committee.

We felt very guilty, and very motivated to do something about it. We had no access to the data on these transactions, and the treasury was not eager to release it, claiming they had no spreadsheet files of the transfers, and that they complied with freedom of information laws by “opening” the finance committee’s paper archives. So we took them at their word and sent a team to scan the paper files and upload them to the web. At 8:00 a.m. on a Tuesday we announced the project, inviting the public to help us digitize the files. The plan was a hit on both social and traditional media and the database tables began to fill up. By 8:00 p.m., the treasury must have realized it was one fight they couldn’t win: They “found” the spreadsheets and agreed to make them public on data.gov.il.

We had unlocked new data, but we hadn’t shifted the process. The government transfer data was still available only in retrospect. The public had no way to monitor requests as they came to the finance committee. Even worse, many well-intentioned parliament members were being required to approve transfers “on the fly” without advance review or a chance to understand their impact. This led to some areas being consistently underfunded while other areas were being inflated year after year by hundreds or thousands of percent, with virtually no oversight. Practices like these rendered the official budget we had visualized so nicely for everybody almost irrelevant.

The tables started to turn when Stav Shaffir, the youngest and arguably the most energetic member of parliament, began demanding answers in the finance committee. When none were given, she turned to the High Court of Justice, arguing that the budgetary transfer practices were in conflict with Israel’s budget law and therefore illegal.

MK Stav Shaffir in the finance committee (Stav Shaffir)

MK Stav Shaffir in the finance committee (Stav Shaffir)

That was when we got a quite surprising email. The treasury, playing defense—and probably looking for some extra points on transparency—had turned to us. They asked why the public was seeing them as bad guys in the story, and furthermore why the public even cared about budget data they can’t understand. We came prepared to this conversation. We clarified that we are not Wikileaks, and we’re not interested in turning transparency into a battleground between “good activists” and “bad government.”

A few months later, our efforts bore fruit. The treasury began releasing the transfer data in machine-readable format a week before the transfers were discussed in the finance committee. These weekly transfer datasets became the cornerstone for our latest and most ambitious budget transparency site yet. On December 4th 2014 we launched “The Budget Key” at a special conference in Parliament.

In this new tool, budgetary transactions are in the foreground. The bubble visualization helps viewers see which budgets grew and which were reduced through the. On each item’s page, we track its budget share and progress through the year. The system chronicles each budget request verbatim and also sends an email alert seconds after each transaction request is published, basically making us “the first responder” on budget activity.

To make the budget—and the site itself—easier to understand, we prepared an interactive tour that presents one huge government corruption case currently unfolding. Let us show you what corruption looks like through the Budget Budget Key (and if you’re brave enough, Google Translate it).

Through these launches, obstacles and victories, we continue to experience the transparency paradox—the more you make accessible, the deeper the rabbit hole goes. We’re currently working with a growing group of volunteers on multiple parallel threads, opening contracts, state incomes, salaries, crossing with local budgets, and with external databases. Every week, a new challenge unfolds.

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [11-16.1.2015]

חברים-חברות,

  • לפני הכל, היכונו היכונו להאקתון בחירות! הזירה הפוליטית מתלהטת וגם אנחנו לא נשארים מאחור. ההאקתון ייערך בעוד כחודש לקראת סוף פברואר, ובו נמשיך בעבודתנו הרגילה, אך בעיקר נצלול למצולות הדאטה ונדוג סיפורים מעניינים ורלוונטיים לבחירת.
  • חוץ מזה כתבנו טיוטא של תוכנית עבודה לשנת 2015 ונשמח להערות, הארות ותוספות.
  • שווה להציץ וגם להצטרף לדיון המעניין שהתפתח בפורום סביב המסמך שתרגמו ישראל דיגיטלית על מדיניות ה-E-GOV הבריטית, כדי לחשוב יחד על האופן בו הסדנא יכולה לקחת חלק בקידום תהליך דומה בישראל.
  • השבוע מושון גולל את קורותיו המרתקות של מפתח התקציב בבלוג של Transparency & Accountability Initiative. הפוסט נכתב לקראת השתתפותו בסדנת Follow The Money של ה-TAI בברלין. נסיעה טובה!
  • הידעתם שבארצות הברית קרנות הון סיכון כבר זיהו את הפוטנציאל שבתחום ה-gov tech ובאפשרות להכניס חדשנות טכנולוגית לתוך הממשלה. Govtech Fund היא קרן אחת כזאת.
  • ב-26.1 יתקיים פנל בנושא שקיפות כחלק מסדרת מפגשים בשם מסה קריטית, בו בני שלנו יציג את הסדנא לצד ארגוני שקיפות אחרים. חבל שהאירוע נופל על יום שני…

 

שבת משגעת,
מצוות הסדנא
שבי, מרי ובני

 

לייקים על רצף היסטורי לקראת בחירות 2015

הבחירות ברשת החברתית: פריימריז וגמגום נוכח גילויי השחיתות

פרופ’ קרין נהון משתמשת בנתונים שנאספים על ידי אתר כיכר המדינה של הסדנא כדי לנתח את פעילות הפוליטיקאים ברשתות החברתיות לקראת הבחירות. הפוסט פורסם במקור ב-2.1.2015 באתר של נהון, ולאחר מכן בפלוג של טל שניידר, באתר מאקו, וחלק מהנושאים עלו לדיון בתכנית של לונדון וקירשנבאום.

ראשית נתחיל עם הגרף המודד את כמות הלייקים של הפוליטיקאים בחודש וחצי האחרונים. נתמקד בעשרת הפוליטיקאים במהלך החודש וחצי שגרפו את מירב הלייקים. נתניהו, בנט, לפיד ורגב עדיין נמצאים הרחק מעל האחרים. מה שמעניין לראות השבוע זה שדני דנון נמצא בירידה מתמדת מסוף נובמבר, וכעת יורד מהקבוצה העליונה ומצטרף לפוליטיקאים בשכבה השניה.

2 הלייקים על רצף היסטורי

הארועים החשובים שהשתקפו השבוע ברשתות החברתיות:
1. נושא השחיתות – ודאי שאלתם את עצמכם עד כמה הפוליטיקאים שלנו התייחסו ישירות לפרשיות השחיתות שעלו השבוע במלוא כוחן (פרשת ישראל ביתנו, פרשת עיריית רמת גן,פרשת הקלטת של הרב עובדיה יוסף, ופרשת אורי אריאל והדיור הציבורי). הפוליטיקאית שמככבת בפוסטים כנגד פרשיות השחיתות היא זהבה גלאון (עם שישה פוסטים השבוע שמתייחסים לפרשיות השחיתות השונות), אחריה מדדים מיקי רוזנטל ומשה מזרחי ואחריהם שלי יחימוביץ ואראל מרגלית. ציפי לבני ויצחק הרצוג מדברים על שחיתות בצורה כללית. כך למשל הרצוג אומר ״שחיתות שלטונית היא תופעה מדאיגה ופוגעת שיש לעקור מהשורש״ בלי להזכיר שמות ומקומות. והיו מי שלפחות הזכירו את הנושא (מירב מיכאלי, עפר שלח, מיכל רוזין, אילן גילאון, יעל גרמן ומיקי לוי).

מה המשותף לכל הרשימה? הרשימה כוללת אנשים ממרצ, העבודה-התנועה, ויש עתיד. איש ממפלגות הימין לא התייחס לפרשיות השחיתות. ואני שואלת את עצמי – מדוע הם שותקים? האם הם סוחבים בעצמם שק של שרצים? או אולי הם לא רוצים להסתכסך עם קולגות או שותפים בקואליציה העתידית? גם בנושא הקלטת הלוהטת של הרב עובדיה יוסף נבחרינו (ללא יוצא מן הכלל) בחרו בזכות השתיקה. אף מילה על תוכן הקלטות, ועל כך שהרב עובדיה יוסף האשים את ראש מפלגתו,אריה דרעי, כגנב ורשע. תומכי ש״ס טוענים שחשיפת הקלטות היא מהלך לא מוסרי. אבל מה עם התוכן? קשר השתיקה סביב נושא השחיתות מקומם. אם בארזי החכ״ים מתעלמים מהצורך לגנות ולהאבק בכל תוקף בשחיתות מה יגידו על כך אזובי הקיר?

2. מחיקת הודעות (צנזורה) – השבוע לראשונה בתקופת הבחירות פוליטיקאי מכהן מחק פוסט שלו בעקבות לחץ מהקהל. כך קרה עם סילבן שלום והטלאי הצהוב. המשתמשים ברשת מחו על ניכוס השואה למטרות הקמפיין של סילבן שלום. רועי עידן אפילו העלה מם שמצביע על ג׳ודי מוזס-ניר מאחורי הנושא. סילבן שלום לא היה היחיד. גם רונן שובל, מתמודד בבית היהודי, החליט לגנוז את הוידאו הבעייתי בו הוא מניס את הזומבים ציפי לבני ויריב אופנהיימר, כנראה בעקבות ביקורת ציבורית שקמה בנושא. לתשומת לב הפוליטיקאים – א. צנזורת תכנים לאחר המעשה היא ניסיון כושל להחזיר את הסוסים לאורווה. היה ראוי בעידן המידע שאנשי ציבור שמחליטים למחוק תכנים לפחות יכתבו גילוי נאות בנושא. ב. מחיקת תכנים היא דרך מצויינת לגרום לתקשורת לשים לב שמשהו היה חשוב. אתר כיכר המדינה מהווה ארכיון האוגר גם את התכנים שנמחקו. פוליטיקאים צריכים לדעת שמחיקה באתר הפייסבוק שלהם אינה מתכון טוב לשכחה, ולעיתים להיפך, היא גורמת לאנשים לשתף יותר.

3. הפריימריז בליכוד כפי שהשתקף ברשתות החברתיות החל ביום רביעי בבוקר עם מבט מחוייך מצד המועמדים ודילוגים בין הקלפיות הפרוסות ברחבי הארץ:

בהמשך היום האנרגיות החיוביות של הבוקר התחלפו בחששות מפני רשימות חיסול, ובקריאה להצבעה מצד המועמדים.

4. נבחרי הציבור יורדים נמוך – בעקבות הוראת שר התחבורה, ישראל כץ, לבטל את נסיעות האוטובוסים ש׳גולשים׳ לשבת, קמה מחאה רשתית בנושא. יאיר לפיד העלה פוסט ששאל ׳איך הבן שלי והחברים שלו אמורים לחזור בשישי מהצבא?׳

לפיד על כץ והתחבורה בשבת

במקום לענות עניינית לשאלתו של יו״ר יש עתיד, החליט ישראל כץ כמנהג הפוליטיקאים לא להתייחס למהות הענייין ולרדת בעצמו נמוך ככל האפשר עם תמונה מאוחזרת שבה יאיר לפיד מוצג נואם מעל דרגש.  ישראל כץ מגיב ללפיד

כבר כתבתי לפני כמה שבועות על כך שפוליטיקאים בוחרים להסיט את תשומת הלב הרחק מהנושא, במקום לענות עניינית לביקורת ציבורית לגיטימית (ראה מקרה אלקין והיפה והחנון). אגב, לפני שנתיים בדיוק, מי שנחלץ לעזרת יאיר לפיד בנושא הדרגש היה ׳אחיו׳ דאז, נפתלי בנט ״זה לא בגלל שאני חבר שלו, אלא באופן כללי אני חייב לציין שהמתקפות הלא ענייניות עליו בתקופה האחרונה פוגעות – לא ביאיר לפיד – אלא ביכולת של מדינת ישראל לעשות שינוי בתפיסה בתחומים רבים״.

4. החשכת ערוץ 10 – השבוע ערוץ 10 בחר לעשות מעשה קיצוני, ולסגור את שעריו בלילה:
הפוליטיקאים דווקא ששו להתראיין ולהביע את דעתם ברשתות החברתיות על החשכת ערוץ 10. בסך הכל התמיכה בערוץ 10 הייתה גורפת ובעיקר מהמרכז ומהשמאל (אראל מרגלית, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, זהבה גלאון ועוד). היחידה מן הימין שהביעה דעה הייתה מירי רגב:
Screen Shot 2015-01-02 at 15.11.19

 

5. סרטונים סרטונים – אחת התופעות החזקות בבחירות הנוכחיות היא יצירת סרטונים (בד״כ הומוריסטיים), המוציאים את הפוליטיקאים מהעמדה המעונבת הרשמית, לטובת משחק יצירתי, או סרטי אנימציה המסבירים בשפה פשוטה את עמדת הפוליטיקאי. כבר דיברנו על הסרטון של בנט והלא מתנצלים והשבוע כיכבו:
הסרטון של הח״כ לשעבר יחיאל חזן בתפקיד הסנדק ובנו אורן חזן שהתמודד בפריימריז לליכוד:

ראינו בנוסף גם את סרטון אבי וורצמן שמאפיל על סופרמן, סרטון כחלון כנגד המונופולים, וסרטון הפרגון לינון מגל.
ולסיום הסטטוסים של השבוע:

הוידאו שזכה בהכי הרבה לייקים השבוע היה סרטון הפרגון של הבית היהודי לינון מגל:

שני פוסטים שגרמו למשתמשים לשתף הכי הרבה השבוע, היו משני הקטבים הפוליטיים:
הראשון של זהבה גלאון שמחתה כנגד פעילות ח״כ אורי אריאל שנחשפה בתחקיר של חיים לוינסון ולפיה ניכס אורי אריאל דיור ציבורי לטובת מוסדות תורניים.

והשני, של איילת שקד שמחתה על התערוכה במכללת ספיר שהציגה חמסה עם כיתוב של ׳אטבח אל יהוד׳:

 

לוגו הסדנא לידע ציבורי

יש בינרשת?

לאחר שנים של עבודה בעולם ההיטק הישראלי עברתי לעולם החברתי וחזרתי להשתמש בעברית.  הסטרטאפים אינם משתמשים בעברית.  גם כאשר מדובר בשני דוברי עברית שגרים ועובדים בישראל, מסמכים והודעות דואל נכתבים באנגלית ועברית היא שפת הדיבור בלבד.

זה למעלה מחמש שנים שנים, שאני משתמש בעברית גם כשפת כתיבה ומצאתי שהעברית עוזרת לי להבין את העולם שסביבי.  למרות שאני מבין לא מעט מושגים באנגלית, בעברית ההבנה עמוקה ומשמעותית יותר.  בשפת אם, התסמיכים (אסוציאציות) זורמים טוב יותר, מה שמקל עלי לקשר בין מושגים ידועים ולהבין את משמעותם של מושגים חדשים.

המשך קריאה…

עדכוני הסופ”ש מצוות הסדנא [4-9.1.2015]‎

שלום שלום!

שבתי אליכם מהנכר, היישר לעין הסערה. כל לילה אני פוחדת שאמצא את עצמי בבוקר בארץ עוץ. אבל בינתיים אני פה והינה העדכון:

 

  • השמועה אומרת שהיה לנו מיני האק מוצלח ופורה. הרי הסיכום.

  • שבי הגישה השבוע בקשת מימון לאיחוד האירופי לתוכנית חינוך לדמוקרטיה, תוך שימוש בכלים שלנו, בשיתוף פעולה עם המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט”ח), המשמר החברתי ומכינות קדם צבאיות. תחזיקו לנו אצבעות!

  • בשם הצוות של תב”ע פתוחה: תב”ע פתוחה, הכלי שמאפשר גם לאזרח/ית הרגילים לדעת מה מתכננים על השטחים שבסביבת חייהם, מנסה להגיע לתושבים אקטיביסטים ברשויות שבהן כבר פועל אתר מקומי: אור עקיבא, אילת, בת ים, גבעתיים, חולון, טבריה, ירושלים, עראבה, קרית גת, ראשון לציון, רמת גן, רמת השרון ושדרות. במקרה ואתם לוקחים חלק בקבוצה מקומית כזו, או מכירים דרך להגיע אליה ולפרסם לחברים בה, שלחו בבקשה לנעם במייל, פרטי התקשרות או רעיונות מטורפים.

  • למי שלא עוקב, פוסט אורח קבוע של קרין נהון בפלוג של טל שניידר, מנתח את הפעילות של חברי הכנסת ברשתות החברתיות תוך שימוש באתר של כיכר המדינה.

  • אפרופו בחירות, OpenSecrets.org הוא פרויקט מעניין של ה- Center for Responsive Politics האמריקאי, שעוקב אחרי כל הכסף שמתגלגל בתוך המערכת הפוליטית של ארצות הברית ומתחכה אחרי ההשפע שלו על הבחירות ועל מדיניות ציבורית. בין היתר יש להם גם סעיף נפרד ללובינג.

שיהיה סוף שבוע יבש,

צוות הסדנא,

שבי, בני ומרי