ביום שישי האחרון, במהלך האקתון הקיץ של הסדנא בתל אביב, הגיע העיתונאי רביב דרוקר לדבר איתנו על שקיפות ועל תקשורת.
כיאה לעיתונאי בכיר, הוא איש מעניין, עם המון סיפורים פיקנטיים והמון תובנות מעניינות על המערכת הפוליטית הישראלית ובכלל.
אבל דווקא בכובע האחר שלו, כיו”ר התנועה לחופש המידע, אני הרגשתי שהוא נתן לנו, לפעילי הסדנא, נקודת מבט חשובה ביותר.
בארה”ב כבר פענחו את הקוד לחדשנות בממשל. המפתח הוא משיכת יזמים חיצוניים לממשלה לעבודה עם מובילי חשיבה חדשנית בתוך הממשלה. נשמע מוכר? חכו רגע, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד…
מחלקת הסקטור הציבורי של מקינזי עורכת בימים אלו סדרת מאמרים שמציגים אנשים, זרמים, אסטרטגיות ומקומות שעוסקים בחדשנות בממשלות ברחבי העולם. הסדרה מבוססת על ראיונות שטח עם גורמים רשמיים, מנהלים בכירים, אקדמאים וארגונים שאינם ממשלתיים.
הראיון האחרון בסדרה הזו מציג את טוד פארק, הממונה על הטכנולוגיה בממשל הפדרלי של ארה”ב (סוג של מה שמיקי איתן עושה בארץ). הכותרת: “משחררים את המוג’ו של הממשלה לחדשנות”, שזה, אם תשאלו אותי, סוג של אוקסימורון. קל יותר לדמיין את ביבי חותם הסכם שלום עם סוריה מאשר לדמיין פקידי ממשל עוסקים בחדווה בחדשנות, או איך ניסחו את זה בעדינות בצוות של מקינזי? “ממשלת ארה”ב אינה ידועה בחדשנות שלה. איפה את רואה את החדשנות בממשל ברגע זה?”. פארק השיב שהשינוי העצום שעובר על הממשל נובע מהגישה הפתוחה לחדשנות. מההבנה העמוקה שיש לגורמים מחוץ לממשלה, כמו האקדמיה, הסקטור הפרטי, המלכ”רים ולציבור כוח עצום. “באופן כללי הבנו”, הוא מספר “שאנחנו יכולים לעשות הרבה יותר דברים אם נשתף את הציבור, מאשר אם הממשלה תנסה לעשות הכל בכוחות עצמה”.
החוק למניעת בדידות הוא ספרו האחרון של מיכאל שיינפלד. הספר מספר על מאבקו של יונתן בחוק שנועד לפגוע כלכלית ולהצר את צעדיהם של בודדים, ולעודד אותם להיות חלק מזוגיות.
לא, הבלוג של הסדנא לא הופך למדור סקירת ספרות, אך לא בכל יום יוצא לאור ספר שעוסק ביחס של האזרחים לבית המחוקקים ולאפשרות שלהם להשפיע על החוקים. למעשה – בזה בדיוק עוסקת “כנסת פתוחה”, ולשם כך היא הוקמה. אני ממליץ למתנדבים בסדנא לקרוא את הספר, אולי נקבל עידוד ורעיונות (אני לא אספיילר מעבר למה שכתוב בכריכה האחורית).
שלומות
בשישי הקרוב ה-8-6 רביב דרוקר מגיע להאקתון של הסדנא לידע ציבורי לדבר על שקיפות ותקשורת. (קוד לבוש: לפטופ)
