אחרי שדיווחתי לכם על החוויות שלי מכנס OKCon האחרון שנערך בז’נווה (היום הראשון, היום שני, היום שלישי), ולקחתי עוד איזה חודש לחזור קצת לעניינים בסדנא, הגיע הזמן לפוסט סיכום.

קודם כל, אני רוצה להודות לסדנא ששלחה אותי לכנס ונתנה לי הזדמנות להיחשף לעבודה המדהימה בחלקה שנעשית במקומות אחרים, וגם לקחת קצת חופש מהעבודה והחיים. אמנם הייתה לי ביקורת על הכנס, כפי שניתן היה להבין מהפוסטים היומיים שלי, אבל הוא גם זימן לי אפשרות לחשוב לעומק על העבודה של הסדנא ולהשוות אותה ליוזמות אחרות מרחבי העולם.

הגעתי לשלוש מסקנות מרכזיות שאני רוצה לשתף איתכם:

מידע פתוח לעומת ידע ציבורי

במהלך הכנס, התברר לי שיש שני סוגים של ארגוני בתחום המידע הפתוח: ארגונים שהמוקד שלהם הוא פתיחת המידע, וארגונים שהמוקד שלהם הוא הבאת והנגשת המידע אל הקהלים שזקוקים לו. באופן גס, אפשר לומר שארגונים מהסוג הראשון פועלים בעיקר בעולם המערבי, בעוד שארגונים מהסוג השני פועלים בעיקר במדינות מתפתחות. אני לא חושב שארגונים מסוג אחד טובים יותר או חשובים יותר מארגונים מהסוג האחר. הבעיה שאני מזהה בעולם הזה, ובמידה מסויימת גם בסדנא, היא שארגונים מהסוג הראשון – אלו שפותחים את המידע – חושבים על עצמם לפעמים כאילו הם בעצם ארגונים מהסוג השני – מביאים את המידע אל ההמונים. מעניין שדווקא הארגונים שפועלים במדינות המתפתחות פועלים יותר “בכוונה” להביא את המידע אל קהילות מקומיות.

אני חושב שזה קשור לכך שבמדינות המתפתחות אין את האשליה שאנשים יגיעו למידע אם רק נשים אותו באינטרנט, בגלל שלאנשים רבים אין חיבור מהיר לאינטרנט, ולפעמים אין אינטרנט בכלל. בעולם המערבי (ואני כולל את ישראל בתוכו) אמנם יש אינטרנט בפס רחב, אבל המידע הפתוח לא מגיע בהכרח לאנשים שצריכים אותו.

כדאי שכל ארגון יידע מה המטרה שלו, ואם ארגון מסויים החליט שהוא רוצה להתמקד רק בפעילות של פתיחת המידע, הוא צריך לוודא שהוא לפחות מגיע למתווכים – עיתונאים, חוקרים, בלוגרים ופעילים – שיכולים להעביר אותו הלאה אל האנשים שזקוקים לו. אחרת, אין לעבודה החשובה שלו השפעה על העולם האמיתי.

שכירים, מתנדבים וכנסים

האנשים שפגשתי ושמעתי בכנס היו כולם עובדים שכירים של הארגונים שבהם הם פועלים. אמנם לא דיברתי עם כל האנשים, או עם רובם, או אפילו עם חלק משמעותי כלשהו מהם, אבל הרושם שקיבלתי הוא שאני וגיא היינו היחידים שהגיעו לכנס כמתנדבים. כמובן שהייתי שמח אם היו יותר עובדים שכירים בסדנא. אנחנו כבר עושים דברים מדהימים עם המשאבים שעומדים לרשותנו, ואפשר רק לדמיין איזה דברים נשיג כשיהיה לארגון שלד של עובדים שכירים שדוחפים את הפרויקטים שלנו קדימה באופן יומיומי. אבל בהקשר של כנסים מהסוג הזה, אני רוצה להגיד שכדאי שלפחות אחד הנציגים יהיה עובד שכיר של הסדנא, או לפחות מישהו שחלק ניכר מהזמן שלו מוקדש לפעילות בסדנא. בכנסים האלו יש הזדמנויות רבות לשיתופי פעולה, יצירת קשרים ולמידה ארגונית שיתרמו רבות לפעילות של הסדנא. כמו שגיא ציין בפוסט הסיכום שלו, הרבה מהדברים שאנחנו עובדים עליהם כבר נעשו במקומות אחרים, ואם רק היינו יותר מודעים יותר לעבודה של ארגונים אחרים היינו יכולים לחסוך עבודה מיותרת מעצמנו.

מתנדבים, עם כל הרצון הטוב והמוטיבציה שלהם, צריכים בסופו של דבר לחזור לחיים הפרטיים שלהם, והסדנא היא לא המסגרת המרכזית בהם. היכולת שלהם לוודא שלהשתתפות בכנס יש תוצאות ארוכות טווח היא מוגבלת. עובדים קבועים של הסדנא, לעומת זאת, אמורים ויכולים לעשות את זה. כנסים הם דרך נהדרת בשביל הסדנא להראות למתנדבים שלה שהיא מעריכה את העבודה שלהם, אבל זאת לא המטרה היחידה שלהם. אני ממליץ שבמשלחת הבאה יהיה גם עובד אחד של הסדנא.

חוזים ותאגידים

שני סוגים של מידע פתוח שזוכים לתשומת לב רבה בעולם אבל עדיין לא נגענו מהם מספיק בארץ הם מידע פתוח על חוזים ממשלתיים ומידע פתוח על תאגידים. שני סוגי המידע האלו נוגעים לעולם העסקי, שלו השפעה עצומה על הפוליטיקה. עיסוק רק בצד הפוליטיקאים מפספס את התמונה המלאה של החיים הציבוריים. בצד השני נמצאים בעלי ההון ועוזריהם, אנשים עם פנים ושמות בדיוק כמו הפוליטיקאים. ההשפעה שלהם על חלוקת המשאבים בחברה אדירה. במדינה כמו שלנו, שסובלת מרמות גבוהות של ריכוזיות וקשרי הון-שלטון, חסרונו של המידע הזה בולט עוד יותר. פתיחת המידע מצד אחד על מכרזים וחוזים ממשלתיים, שבאמצעותם הממשל רוכש שירותים ומוצרים מהמגזר הפרטי, ועל המבנה של תאגידים מצד שני, יזין את הדיון הציבורי ביותר עובדות ונתונים ויאפשרו מאבק יעיל יותר בתופעות האלו. החברה האזרחית מוכנה למידע הזה, והגיע הזמן שאנחנו נספק אותו.

יש לנו הרבה במה להתגאות, אבל גם עוד הרבה ללמוד. הכנס הבא של ה-OKF יהיה ה-OKFestival, שיתקיים בין ה-15-18 ביולי בברלין. אני מקווה שהסדנא תארגן משלחת נוספת, וממליץ לכל מי שאוהב כנסים ויש לו תשוקה לתחום להגיש מועמדות.

שנה טובה!