עדכוני הסופ”ש מנעם, רכז הקהילות (15-20.12.13)
1. אסיפת חברים תתקיים במפגש הפיתוח התל-אביבי השבועי, יום ב’ הקרוב (23.12.13) בשעה 19:30 בקמפוס של גוגל. כולם מוזמנים ומוזמנים לקרוא את התפריט ולבוא רעבים.
1. אסיפת חברים תתקיים במפגש הפיתוח התל-אביבי השבועי, יום ב’ הקרוב (23.12.13) בשעה 19:30 בקמפוס של גוגל. כולם מוזמנים ומוזמנים לקרוא את התפריט ולבוא רעבים.
שרת הבריאות יעל גרמן, דיברה השבוע בכנס הורוביץ לכלכלה וחברה על הצורך בהגברת השקיפות במערכת שהיא עומדת בראשה. עד שיתממשו הצהרותיה, נדמה לי שהן מהוות הזדמנות לא רעה להעלות כמה תהיות להתמודדות שלנו עם סוגיית המידע הבריאותי.
החשמבירים הקיימים מציעים צעדים ראשונים לאזרחים המתעניינים במדיניות הבריאות בישראל. ניתן, למשל, ללמוד לא מעט על מיקומה של בריאות התושבים בסדר העדיפויות הלאומי מתוך התקציב הפתוח וגם קצת על החלוקה הפנימית של תקציב משרד הבריאות. כנסת פתוחה מאפשרת לנו גם היא לעקוב בצורה יעילה אחרי פעילות חקיקתית, דיונים וח”כים פעילים בתחומי הבריאות. “פותחים את ועדת הכספים” ו”תביא ת’דאטה” המתגבש, יאפשרו לאזרחים וארגונים לעקוב אחר העברות ולהגיש בקשות לחשיפת הנתונים. אולם, אף לא אחד מהחשמבירים הקיימים והמתפתחים כיום אינו מתמקד בתחום הבריאות.
כל מי שמכיר את שגרת היום-יום של המערכת הענקית והחשובה הזו יודע עד כמה הדיון הציבורי הדל שמנוהל בישראל (כן, מנוהל ולא מתנהל) על בריאות רחוק ומנותק מהווייתה של מערכת הבריאות ומהשטח. הדיון הריטואלי השנתי, שכולל סיסמאות בנוגע לצורך לקצץ ולהתייעל לצד חשיפת משכורות של רופאים בכירים, מרדד את הדיון, אך במידה רבה משיג את מטרתו – הוא מסיט את תשומת ליבנו ממורכבות ההחלטות ומן המגבלות העומדות בכל רגע בפני מערכת שנועדה להציל ולשפר חיים. תלוש משכורת של מנתח בכיר או צילום של מסדרון עמוס במיטות קלים לעיכול הרבה יותר מאשר דיון באמצעים הננקטים (או לא ננקטים) לעידוד הרפואה המונעת. משפט ציבורי לצוות רפואי שכשל במשימתו להציל חיי מטופל/ת יחליף כדרך קבע את השאלה כמה זמן המתינו המטופלים עד שהגיעו לשולחן הניתוחים. כמו בחינוך גם בבריאות, התרברבות במיקומה של ישראל במדדי איכות החיים של ה-OECD לנצח תבוא במקום הצגת הפערים הפנימיים המתרחבים בזכות לבריאות, שהיא בעצם, הזכות לחיות.
הנגשת המידע הבריאותי צריכה לעסוק לא רק במדדים רפואיים שיוגדרו על ידי משרד הבריאות, כפי שהציגה שרת הבריאות בדבריה (מדדים רפואיים, זיהומים, הצלחות וכשלונות, לפי הציטוט בכתבה). חשוב לא פחות הוא הממשק בין המערכת הזו לתחומי היומיום שלנו. למשל, הצגת הקשר (או היעדר הקשר) בין זמן ההמתנה לרפואה מקצועית (שבועות או חודשים, כי אין מספיק רופאים, ולהם אין מספיק זמן), לבין סכומי עתק שמוציאות קופות החולים על פרסום במטרה לשכנע כמה בריאים ושמחים נהיה אם רק נחבור אליהן (ונממן, אגב כך, את הפרסומת הבאה). או, למשל, הנגשה ועדכון של המידע הנאסף על ידי המרכז הלאומי לרישום סרטן כך שגם דוברי עברית/ערבית/רוסית/אמהרית יוכלו ללמוד על המידע והידע שנאסף בנוגע למגפה הלאומית הזו, במקום להסתמך על כותרות ענקיות על רקע אדום. הפערים הלא-הגיוניים בין אזורים שונים בארץ והפוליטיקה הרפואית הסמוייה מהעין, ידועים גם הם לכל, אך אינם מדידים מספיק וצריכים היו לעלות ולזכות להתייחסות ישירה יותר בזכות דיון יצבורי עירני.
למה כל זה לא קורה עדיין? שתי השערות אפשריות:
הראשונה היא שאנחנו, כמו רוב האזרחים, עדיין נתונים להשפעת סדר היום הפוליטי-תקשורתי בהחלטה בנוגע לתחומי פעילותינו. ניתן, כמובן, לסתור בקלות את הגישה הזו בכך שסדר הולדתם של החשמבירים בתחומים השונים אינו תואם את גודלם היחסי מתקציב המדינה (למשל, חשמבירים בנושאים כמו רשויות מקומיות או תחבורה נולדו לפני בנושאים כמו בריאות או בטחון פנים).
השערה נוספת היא שההסבר נעוץ בפחד או בחשש מעיסוק בתחום ידע פרופסיונאלי סגור שכולל התמחויות ותתי-התמחויות רבות מספור, בעלות השפעה מיידית של חיים ומוות. נכון, טענה כזו ניתן היה להעלות מול כל אחד מן החשמבירים הקיימים והמתפתחים שלנו, ובכל זאת ייתכן שניתוח תקציבי ומדיניות הבריאות מעוררת לרגע גם בקרבנו, חסידי חופש המידע והדיון הפתוח, תחושת אחריות של מנתח הניצב מול פציינט התלוי בו.
מכירים דוגמאות או רעיונות שיושמו בעולם להנגשת מידע בריאותי בקוד פתוח?
הסדנא צומחת מהר. למפגשי הפיתוח השבועיים שלנו מגיעים מעל חמישים פעילים ובתוך שלוש שנים צמחנו מחשמביר אחד וכעשרה פעילים לתריסר חשמבירים ומעל מאתיים פעילים.
הרוח של הסדנא, רוח של יצירה וחופש, מושכת אנשים טובים להצטרף ולקחת חלק במהפכת השקיפות וההשתתפות. החופש מאפשר לסדנא להיות בית ליוזמות שונות ומגוונת, החל בשקיפות תקציב המדינה, דרך מידע ורעיונות על תאונות דרכים וכלה בפרסום החלטות של ועדי הורים. הבסיס המשותף לכל היוזמות שלנו הוא פיתוח תוכנה חופשית, בסיס שעוזר לנו לשמור על גמישות ולאמץ כל יוזמה העוסקת במידע חופשי.
כיף לראות את הסדנא צומחת, לקלוט מתנדבים חדשים ולעזור לחשמבירים להוולד, אבל על הדרך נוצר תוהו ובוהו. תוהו ובוהו זה יופי עד שרוצים למדוד, לנתח ולנהל את הסדנא. כיום, אפילו מספר החשמבירים אינו ידוע בודאות – הסקר האחרון שעשיתי מצביע על משהו בין 12 ל 14 – שלא לדבר על המטרות, הפעילים, הצרכים וההשגים של כל חשמביר. אנחנו לא מסוגלים לבחון שבוע וחודש שחלף ולדעת כמה טוב הוא היה ואיך הוא משתווה לעבר. המצב הנוכחי מקשה על חלוקת המשאבים ולא מאפשר לנהל את הסדנא – או כפי שאומרים באנגלית: “you can’t manage what you can’t measure”.
אז חייבים סדר, וזה מלחיץ – מה יקרה לתוהו ובוהו היקר שלנו? המצב שבו אנחנו נמצאים הזכיר לי קטע של צו’אנג טסה:
הקיסר השולט על הים הדרומי שמו שוּ [קצר]. הקיסר השולט על הים הצפוני שמו הוּ [חפוז]. הקיסר השולט על הממלכה התיכונה שמו הוּן-טוּן [תוהו ובוהו]. פעם נקלעו שו והו לממלכתו של הון-טון. הון-טון אירח אותם בסבר פנים יפות. ישבו שו והו וחשבו כיצד לגמול להון-טון על טוב ליבו ואמרו: ‘לכל בני האדם יש שבעה חורים כדי שיוכלו לראות, לשמוע, לאכול ולנשום, ורק להון-טון אין. הבה ננקבה בו’. וכך קדחו בו כל יום חור אחד. ביום השביעי מת הון-טון.
(תרגום: יואל הופמן)
אני מאמין שאני לא היחיד שסידור הסדנא מלחיץ אותו. ההצלחה שלנו הובילה לכך שרבים הם הלחוצים ורב הרעש שאנחנו מייצרים במערכת. אני אשם בכך לא פחות מכל אחד אחר, תורם את חלקי לקקפוניה ומשחרר רעיונות חצי אפויים.
צריך להרגע ולנסות ולכבד את המרחב הציבורי, להקשיב לחברים האחרים ולקיים שיחות במעגלים מצומצים. והכי חשוב, לזכור שזה טבעי. כל הילדים סובלים מכאבי גדילה, גם הסדנא.
אחרי שדיווחתי לכם על החוויות שלי מכנס OKCon האחרון שנערך בז’נווה (היום הראשון, היום שני, היום שלישי), ולקחתי עוד איזה חודש לחזור קצת לעניינים בסדנא, הגיע הזמן לפוסט סיכום.
קודם כל, אני רוצה להודות לסדנא ששלחה אותי לכנס ונתנה לי הזדמנות להיחשף לעבודה המדהימה בחלקה שנעשית במקומות אחרים, וגם לקחת קצת חופש מהעבודה והחיים. אמנם הייתה לי ביקורת על הכנס, כפי שניתן היה להבין מהפוסטים היומיים שלי, אבל הוא גם זימן לי אפשרות לחשוב לעומק על העבודה של הסדנא ולהשוות אותה ליוזמות אחרות מרחבי העולם.
הגעתי לשלוש מסקנות מרכזיות שאני רוצה לשתף איתכם:
במהלך הכנס, התברר לי שיש שני סוגים של ארגוני בתחום המידע הפתוח: ארגונים שהמוקד שלהם הוא פתיחת המידע, וארגונים שהמוקד שלהם הוא הבאת והנגשת המידע אל הקהלים שזקוקים לו. באופן גס, אפשר לומר שארגונים מהסוג הראשון פועלים בעיקר בעולם המערבי, בעוד שארגונים מהסוג השני פועלים בעיקר במדינות מתפתחות. אני לא חושב שארגונים מסוג אחד טובים יותר או חשובים יותר מארגונים מהסוג האחר. הבעיה שאני מזהה בעולם הזה, ובמידה מסויימת גם בסדנא, היא שארגונים מהסוג הראשון – אלו שפותחים את המידע – חושבים על עצמם לפעמים כאילו הם בעצם ארגונים מהסוג השני – מביאים את המידע אל ההמונים. מעניין שדווקא הארגונים שפועלים במדינות המתפתחות פועלים יותר “בכוונה” להביא את המידע אל קהילות מקומיות.
אני חושב שזה קשור לכך שבמדינות המתפתחות אין את האשליה שאנשים יגיעו למידע אם רק נשים אותו באינטרנט, בגלל שלאנשים רבים אין חיבור מהיר לאינטרנט, ולפעמים אין אינטרנט בכלל. בעולם המערבי (ואני כולל את ישראל בתוכו) אמנם יש אינטרנט בפס רחב, אבל המידע הפתוח לא מגיע בהכרח לאנשים שצריכים אותו.
כדאי שכל ארגון יידע מה המטרה שלו, ואם ארגון מסויים החליט שהוא רוצה להתמקד רק בפעילות של פתיחת המידע, הוא צריך לוודא שהוא לפחות מגיע למתווכים – עיתונאים, חוקרים, בלוגרים ופעילים – שיכולים להעביר אותו הלאה אל האנשים שזקוקים לו. אחרת, אין לעבודה החשובה שלו השפעה על העולם האמיתי.
האנשים שפגשתי ושמעתי בכנס היו כולם עובדים שכירים של הארגונים שבהם הם פועלים. אמנם לא דיברתי עם כל האנשים, או עם רובם, או אפילו עם חלק משמעותי כלשהו מהם, אבל הרושם שקיבלתי הוא שאני וגיא היינו היחידים שהגיעו לכנס כמתנדבים. כמובן שהייתי שמח אם היו יותר עובדים שכירים בסדנא. אנחנו כבר עושים דברים מדהימים עם המשאבים שעומדים לרשותנו, ואפשר רק לדמיין איזה דברים נשיג כשיהיה לארגון שלד של עובדים שכירים שדוחפים את הפרויקטים שלנו קדימה באופן יומיומי. אבל בהקשר של כנסים מהסוג הזה, אני רוצה להגיד שכדאי שלפחות אחד הנציגים יהיה עובד שכיר של הסדנא, או לפחות מישהו שחלק ניכר מהזמן שלו מוקדש לפעילות בסדנא. בכנסים האלו יש הזדמנויות רבות לשיתופי פעולה, יצירת קשרים ולמידה ארגונית שיתרמו רבות לפעילות של הסדנא. כמו שגיא ציין בפוסט הסיכום שלו, הרבה מהדברים שאנחנו עובדים עליהם כבר נעשו במקומות אחרים, ואם רק היינו יותר מודעים יותר לעבודה של ארגונים אחרים היינו יכולים לחסוך עבודה מיותרת מעצמנו.
מתנדבים, עם כל הרצון הטוב והמוטיבציה שלהם, צריכים בסופו של דבר לחזור לחיים הפרטיים שלהם, והסדנא היא לא המסגרת המרכזית בהם. היכולת שלהם לוודא שלהשתתפות בכנס יש תוצאות ארוכות טווח היא מוגבלת. עובדים קבועים של הסדנא, לעומת זאת, אמורים ויכולים לעשות את זה. כנסים הם דרך נהדרת בשביל הסדנא להראות למתנדבים שלה שהיא מעריכה את העבודה שלהם, אבל זאת לא המטרה היחידה שלהם. אני ממליץ שבמשלחת הבאה יהיה גם עובד אחד של הסדנא.
שני סוגים של מידע פתוח שזוכים לתשומת לב רבה בעולם אבל עדיין לא נגענו מהם מספיק בארץ הם מידע פתוח על חוזים ממשלתיים ומידע פתוח על תאגידים. שני סוגי המידע האלו נוגעים לעולם העסקי, שלו השפעה עצומה על הפוליטיקה. עיסוק רק בצד הפוליטיקאים מפספס את התמונה המלאה של החיים הציבוריים. בצד השני נמצאים בעלי ההון ועוזריהם, אנשים עם פנים ושמות בדיוק כמו הפוליטיקאים. ההשפעה שלהם על חלוקת המשאבים בחברה אדירה. במדינה כמו שלנו, שסובלת מרמות גבוהות של ריכוזיות וקשרי הון-שלטון, חסרונו של המידע הזה בולט עוד יותר. פתיחת המידע מצד אחד על מכרזים וחוזים ממשלתיים, שבאמצעותם הממשל רוכש שירותים ומוצרים מהמגזר הפרטי, ועל המבנה של תאגידים מצד שני, יזין את הדיון הציבורי ביותר עובדות ונתונים ויאפשרו מאבק יעיל יותר בתופעות האלו. החברה האזרחית מוכנה למידע הזה, והגיע הזמן שאנחנו נספק אותו.
יש לנו הרבה במה להתגאות, אבל גם עוד הרבה ללמוד. הכנס הבא של ה-OKF יהיה ה-OKFestival, שיתקיים בין ה-15-18 ביולי בברלין. אני מקווה שהסדנא תארגן משלחת נוספת, וממליץ לכל מי שאוהב כנסים ויש לו תשוקה לתחום להגיש מועמדות.
23.9 – 3.10:
* פגישות ושיחות אינספור עם מור, רכזת הקהילה היוצאת, ששיתפה, יעצה והשקיעה את כל כולה. לצד זאת, הרבה קריאה וצפייה בחומרים שהומלצו על ידי מור, ישיבת היכרות ונהלי עבודה עם יובל, ארגון והשתתפות במפגש הפיתוח בתל-אביב + צפייה בהרצאת מבוא של מור.
* שיחות היכרות פנים אל פנים עם מובילי החשמבירים: עופרי, אדם, בועז ואודי וניר יריב.
בעקבות כל שיחה נשלחה בקשה למובילים בקשה לקבלת שמות של מתנדבים חדשים עמם כדאי שאצור
קשר בהקדם. אם את/ה כאלה, וגם אם סתם יש לכם רעיון או שאלה, אל תחכו למוביל – כתבו לי בפרטי.
* השתתפות במפגש פיתוח מצומצם בירושלים ושיחה מעמיקה עם המתנדבים שם בנוגע לאתגרים והקשיים.
בשיחה עלו מספר כיווני פעולה אפשריים, עם הסכמה בנוגע לכך שקיומה של קהילה ירושלמית אינו מובן
מאליו ונמצא בסכנה. לסיכום השיחה ורשימת הרעיונות לחצו כאן. מומלץ גם לחזור למסמך ה-SWOT
שכתבה מור כדי לאמוד על הדמיון בפידבקים.
* כנס העורכים של השו”ת המקומי (ת”א) – עזרו לנו לשאול שאלות את המועמדים!
* שיחת סקייפ בהשתתפות מור עם נציגי ה-OKFN. ממתין לעדכון והנחיות בנוגע להמשך הקשר.
* הפקת ניוזלטר לאחרי החגים.
—————–
* המשך שיחות עם מובילי חשמבירים (נקבעו פגישות עם ניר הירשמן ועם נבו)
* פגישה עם נציגי מטה הסייבר לחשיבה משותפת והכנה לקראת הצגת פנייה מטעם המטה לסדנא.
* דיון במטה בנוגע למטרת ואופי הניוזלטר הסדנאתי.
* יצירת קשר עם המתנדבים המובילים ששמותיהם הועברו/יועברו על ידי מובילי החשמבירים וקביעת פגישות (או מועדים לשיחות טלפוניות).
* ארגון והשתתפות במפגש הפיתוח התל-אביבי
* השתתפות במפגש הפיתוח הירושלמי בתקווה להמשיך את הדיון מן השבוע שעבר ולכוונו לעבר פסים מעשיים (דורש הכנה מראש).
* ניסוח משותף של נוהל קופה קטנה שיקל על העבודה השוטפת.
———–
שיר השנה לחודש זה: אדוני ראש העיר. אשמח לשמוע כל רעיון ומחשבה פנויים להובלות.
נעם.