הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.
(קובי לוריא)
עבר עלי שבוע מטורף. זה התחיל בהבנה שמסיבה לא ברורה הכנסת מתפזרת ומקדימים את הבחירות כך שלסדנא יש כחודש להערך לבחירות המקדימות ועוד שלושה חודשים להערך לבחירות. בהתחלה זה מאוד עיצבן אותי – למה בלחץ? מעל לכל אני מאמין ביום עבודה פורה של שבע שעות, והיה לי ברור שעד סוף הקיץ, אני עובד בטירוף ולא ברור לי למה.
אחד הפרקים בדו”ח טרכטנברג מדבר על החשיבות של דמוקרטיה השתתפותית ועל החייאת האגורה – אותו מרכז העיר בו החליפו היוונים הקדמונים רעיונות, סחורות וכלים. בחזונו, טרכטנברג רואה את החיבור בין הרשתות החברתיות לאגורה כתשתית שבעזרתה יוכל כל אזרח להשפיע ולקחת חלק ב”שלטון העם” הלכה למעשה. חזון רומנטי יפהפה, אולם לצערי, האזרחים בישראל לא פנויים לבנות ולהבנות בו.
לפי ה”מדד לחיים טובים יותר” מעל לחמישית מהעובדים בישראל עובדים מעל 50 שעות בשבוע. טובי המוחות שלנו קורעים את התחת בעבודה קשה ואין מצב שהם יתפנו לאגורה. כדי שנוכל לבנות ביחד מרכז משגשג המערכת הציבורית חייבת לתחום לנו פנאי בו נוכל להקדיש את זמננו למשפחה, לפעילות ציבורית ולמרדף אחר האושר.
הרצל הבין את זה. הוא רצה דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב:
אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.
הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה ולחתור למימוש חזונו של הרצל: לאכוף בצורה טובה יותר את חוק שעות העבודה והמנוחה ולדרוש מהממשלה תוכנית רב שנתית שתביא לקיצור יום העבודה משמונה לשבע שעות.
הייתי בהפגנה במוצאי שבת וחזרתי נפעם. רבבות אנשים טובים באו לכיכר כדי לדרוש צדק חברתי והיו יופי של דוברים: נוטת האוהל הראשון, תושבת קריית שמונה שדיברה בשם הפריפריה המוזנחת, העובדת סוציאלית שבאה לחלוק את תסכולה ממערכת הרווחה, המורה לאזרחות שמערכת החינוך לא מאפשרת לה לחנך, הסטודנטית לרפואה שרואה לפניה שנים של עבדות מודרנית ונציג השכונות שעדיין מוזנחות. עם כולם הסכמתי.
היה גם דובר נוסף ממחאת האוהלים, בחור צעיר שחתם את נאומו בקריאה: “ביבי אתה מפוטר”, איתו לא הסכמתי. כבר די הרבה שנים שהבעיה היא לא אישית והחלפת נבחר ציבור אחד באחר כמעט אף פעם לא עוזרת. שלא תבינו אותי לא נכון, אני סולד מביבי לא פחות מכם, אבל הוא לדעתי חזרתו לראשות הממשלה היא בעיקר עוד סימפטום של מערכת שהשתגעה.
חייבים לטפל במערכת ולא להסתפק בסגירת חשבון עם פוליטקאי זה או אחר.
שלוש רשויות נפרדות קיימות במשטר הדמוקרטי: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
שלוש רשויות השלטון אינן כפופות זו לזו, ולכל אחת מהן כללי פעולה משלה.
עיקרון הפרדת הרשויות מאפשר ביקורת הדדית של רשויות השלטון זו על זו, אי תלות של האחת ברעותה, וכן חלוקת הסמכויות בין הרשויות, במגמה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי קבוצה אחת.
ישנה עוד בעיה שהפרדת הרשויות באה לפתור ומשרד החינוך פיספס – מאזן אימה בין שתי רשויות שמוביל לשיתוק וטירוף מערכות. כיום הרשויות המחוקקת והמבצעת, כלומר הכנסת והממשלה, תלויות זו בזו; פרט לאחד, כל 29 שרי הממשלה ושבעת הסגנים חברים גם בכנסת. כדי להבריא את השיטה צריך לחזק את הכנסת ולהסכים על קשר וגשר ברור יותר בין הממשלה לכנסת.
לו הייתי ראש הממשלה הייתי מכנס את הממשלה ואומר:
חברים, זה לא עובד יותר. אתם יודעים שאני אוהב את מנעמי השלטון לא פחות מכל אחד מכם, אבל הם לא נותנים לנו להמשיך כך. אני יודע שאתם מנסים לעשות את עבודתכם נאמנה, אבל אני גם יודע עד כמה הפוליטיקה והתקשורת מעסיקים כל אחד מאתנו. אולי הייתם מצליחים אם היה לכם ידע מעמיק בתחום משרדכם אם אם הייתם מנהלים טובים יותר, אבל לצערי אתם טובים בלהבחר ולא בלנהל מערכות מורכבות.
בתיאום עם דפני, החלטתי לפטר את כל השרים הפוליטיים, פרט לראשי הסיעות, מה שמותיר אותנו עם חמישה שרים: שר החוץ, שר הבטחון, שר הפנים, שר המדע והטכנולגיה ושר המשפטים ועם סיעת יהדות התורה שתדון איתי על מינוי שר מטעמה. אני מקווה שתבינו שאני עושה זאת בלב כבד – דווקא קיוויתי להרחיב את הממשלה – אבל הגמל כבר לא מוכן לסחוב אותנו.
בשיתוף עם הציבור, אבחר מקצוענים שיכהנו כשרי החינוך, הבריאות, הרווחה, בטחון הפנים והמשק בממשלתנו וביחד נשקוד על יישום צדק חברתי.
למה אתם מחכים? נותרו לכם 48 שעות להתקין תקנות אחרונות, למנות מקורבים ולעשות חארקות עם מכוניות השרד.
ברובם ככולם של הפרויקטים שהסדנא לידע ציבורי מקדמת כיום המטרה היא לחלץ מידע שנמצא במוסדות השלטון (התקציב, תהליכי החקיקה בכנסת, רשימת החוקים), ולשחרר אותו לטובת הציבור בפורמט ברור ושימושי.
לפעמים – המידע הציבורי שצריך לארגן – נמצא דווקא אצל הציבור: כל אחד מאיתנו יודע מה מתרחש בסביבתו הקרובה, אבל בכלל לא פשוט לבנות את התמונה הגדולה.
בעקבות הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בקניה ב2007, נשטפה המדינה בגל אלימות. הבלוגרית אורי אוקולוהו (Ory Okolloh) קיבלה עדויות מהשטח למעשי האלימות, אימתה אותם ודיווחה עליהם בבלוג שלה – כדי שהעולם יידע. כשהדיווחים התרבו – ומלאכת האימות וההצלבה נעשה קשה יותר, היא שיוועה לאוטומטיזיציה של איסוף הדיווחים. מפתחים שקראו את הבלוג שלה הרימו את הכפפה והקימו את האתר “אושהידי” (עדות או עד בסהוולי), שאיפשר לאסוף ולתעד דיווחים שהתקבלו באמצעות הודעות טקסט (בSMS, בטוויטר, בדוא”ל ודרך האתר), ולהציג אותם על גבי מפה. הפלטפורמה היא בקוד פתוח, ומאז נעשו בה עוד שימושים ברחבי העולם – כמו דיווחים ממערכות בחירות (בהודו, בלבנון), דיווחים על מחסור בתרופות (באפריקה) דיווחים מזירות אסון (האיטי), ודיווחים על סכנות לרוכבי אופניים, התקדמות פינוי השלג ומפת פשיעה (בארצות הברית). כמובן שמקומה של מצרים לא נפקד.
ומה אצלנו?
למרבה השמחה, למרות שגוגל מפות (תשתית המיפוי שבשימוש רוב האתרים האלה) לא מאפשרים שימוש במידע הגאוגרפי במפות שלהם לאפליקציות חיצוניות, אושהידי תומכים גם ב”Open street map” שכוללת מיפוי לא רע של הארץ.
ניתן לחשוב על עוד שימושים לפלטפורמה הזו בארץ – דיווחים מהשטח באירועים כמו השרפה ביערות הכרמל או ההתנתקות, דיווחים על מפגעים או זיהום ברחבי הארץ, דיווחים על אלימות כנגד נוסעים או נוסעות באוטובוסים עם הפרדה ועוד.
פער מרכזי לדעתי שקיים כרגע – שהסדנא יכולה להציב מטרה למלאו – הוא מחסור בתרגום לעברית של התשתית – כך שאם תהיה בקרוב סיבה מתאימה (ובעזרת ה’ חיובית) להשתמש בתשתית כזו – היא תהיה אצלנו בארגז הכלים.
עדכון: אתם מוזמנים לעזור בתרגום – צרו חשבון באתר – http://tafsiri.ushahidi.com/ בהגדרות החשבון ביחרו שאתם רוצים לתרגם לעברית. מבטיח לאשר מהר. תודה על העזרה.
ביום שני הייתי בכנסת, בישיבה משותפת של ועדת הבריאות וועדת הפנים והגנת הסביבה. ישבתי מקדימה ודיברתי לא מעט. היה כיף.
נושא הישיבה היה חופש מידע סביבתי. מאז 2005 החקיקה הראשית בישראל מחייבת רשויות מקומיות לפרסם ברשת נתונים על איכות הסביבה. תקנות מפורטות פורסמו בתחילת 2009 וכללו תקופת מעבר של 18 חודש שתמה בספטמבר אשתקד.
הדיון נפתח בהצגה של עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל: “על פי סקר שערכנו בשבועיי ם האחרונים עולה תמונה עגומה וחד משמעית: רוב הרשויות המקומיות עדיין מסתירות מידע סביבתי מהציבור ואינן ממלאות את הוראות חוק חופש המידע והתקנות שהותקנו על פיו” (כאן). מעבר לכך, לכחצי מ 65 הרשויות הערביות אין אפילו אתר. נראה שהרשויות המקומיות עסוקות בדברים אחרים – אף נציג של הרשויות לא נכח בדיון למרות שהוזמנו.
מעבר לעניין הסביבתי החשוב שלעצמו, חיוני שהחוק הזה ייושם שכן זו הפעם הראשונה שחוק חופש המידע משמש לפרסום מידע ציבורי בלי דרישה פרטנית. כאן מוטלת על רשויות מקומיות החובה לדחוף מידע לציבור וכשלון עלול לחסל את הסיכוי לחקיקה שתדחוף לציבור צבירי מידע נוספים.
להבנתי החוק לא מיושם מכיוון שמשרדי הפנים ואיכות הסביבה מפקידים את פיתוח האתרים בידי הרשויות המקומיות שלא עושות דבר. כדי ליישם את החוק ולהקל על הנגישות למידע, יש לפתח פלטפורמה אחת ויחידה שתאפשר לכל רשות להכניס את המדידות הקבועות בתקנות ולהציגם באתר שלה. פלטפורמה טובה תספק בנוסף גישה ישירה לנתונים ותציג מפה סביבתית ארצית לשימוש כלל האזרחים.
הדיון היה מעניין מאוד ויושב ראש הועדה, דב חנין, התגלה כמקצוען אמיתי. התפתח דיון פורה בין המשתתפים השונים כאשר היו”ר מתערב היכן שצריך. הקטע ההזוי היחיד נרשם כשנציג של התאחדות התעשיינים הכריז “השמירה על סוד מסחרי היא מאושיות הדמוקרטיה” או משהו בסגנון.
ניצן הורוביץ היה הח”כ השני שנכח בדיון והוא התקיל אותי. או שאל במה אתר כנסת פתוחה טוב מהאתר הרשמי ולא עניתי תשובה טובה מספיק. התשובה הטובה היא שאנחנו פשוטים יותר: לדוגמה, כל פעיל מרץ יכול להרשם באתר שלנו ולבחור לעקוב אחרי ניצן וח”כים אחרים. הפעיל יקבל דואל שבועי (או יומי) עם הפעילות של הח”כים בכנסת – איך הצביעו, מה הציעו, באילו דיונים נכחו ועדכונים מהבלוגים האישיים.
הוועדה הסתיימה עם קביעת היו”ר לקייים פגישה עם המשרד לאיכות הסביבה ומרכז השלטון המקומי ולבדוק איך מפתחים פלטפורמה לפרסום נתונים סביבתיים. כל הכבוד! בדיוק מה שרציתי. למרות זאת, הדרך לתל אביב היתה, אפעס, חמוצה משהו. כנראה בגלל שאני יודע שלא המשרד להגנת הסביבה ולא מרכז השלטון המקומי לא רוצים ולא יכולים לפתח פלטפרומה שכזו.
זהו. כרינו מספיק מידע מאתר הכנסת ועכשיו אני צריך להבין איך לעזאזל אני משתמש בזה כדי לשפר את המערכת השלטונית ולחזק את הדמוקרטיה.
אני לא אנרכיסט. אני מקבל כוח שילטוני כרע הכרחי כי בסופו של דבר, יצר האדם רע מנעוריו. אני רוצה לתת את הכח הזה להנהגה כדי שתוביל אותנו ותפתח את המדינה.
אני גם דמוקרט. אני לא אוהב להשתמש במילים לועזיות, אבל דמוקרטיה היא יופי של רעיון ובתור מאמין אדוק בכוחה, אני רוצה לבחור ישירות את הקבוצה שתנהיג אותי. במערכת הנוכחית אני לא יכול לעשות זאת, אז החלטתי לעשות ריסט ופשוט בחרתי.
ישבתי עם עט ונייר וציירתי מגרש כדורגל. בחרתי במערך קלאסי של 3-4-3 ואיישתי עמדות. אחרי עשר דקות הייתה לי נבחרת.
מה היא הנבחרת שלכם כרגע?
(אני כבר שיניתי את שלי…)
אני רוצה להצביע בבחירות באופן חכם. לא לפי קמפיין הבחירות, ולא לפי מאמרי תמיכה של עיתונאים שמניעיהם אינם שקופים (יכול להיות שהשר סילבן “סטיב” שלום קיבל תמונה מחמיאה בידיעות בזכות אשתו ג’ודי?).
הייתי שמח להצביע לפי המצע, לו הייתי יודע שחברי הכנסת פועלים על פיו. האמת – הייתי שמח אם הייתי יודע שהם קראו את המצע של המפלגה שלהם.
הברירה המרכזית שנותרה לי היא להצביע למפלגה לפי מעשיהם ופעילותם של חברי הכנסת המועמדים מטעמה. הייתי שמח להתבסס על עובדות ולא על תעמולה.
חלק מהפעילות של חברי הכנסת מתבטא בהליך החקיקה – הצעות חוק, הצבעות, ועדות, קריאה ראשונה, שניה ושלישית וכו’. אני יכול לבחור את הנושאים שמעניינים אותי וקרובים אל ליבי (למשל – איכות הסביבה, או תנאי השירות של חיילי החובה), ולראות באיזו מפלגה החברים פעלו הכי הרבה למען הנושאים האלה (הציעו חוקים ופעלו והצליחו להעביר אותם, תמכו בחוקים הנכונים והתנגדו לחוקים ההפוכים), ולהצביע לה.
עם הזמן, ככל שהאתר רקם אור וגידים, הבנתי שהמציאות מסובכת הרבה יותר. הרבה פעמים חברי כנסת מצביעים רק בהתאם לשיקולי משמעת קואליציוניים, אופוזיציוניים או מפלגתיים. זה יוצר מצבים מוזרים, בהם ח”כ מצביע נגד הצעת חוק שהוא עצמו יזם.
ומה הטעם בחוק שלא טורחים לאכוף אותו? ומה עם כל הצעות החוק שנועדו בעיקר להשיג כותרת בעיתון? האם גם חוקים כאלה צריך “לספור” לטובת חבר הכנסת היוזם? (בדיוק עכשיו אורי אורבך כתב פוסט לא כל שיהוק ראוי לשיווק)
אני משתדל לעקוב אחרי פעילות הכנסת והאתר, ואשתדל לשתף כאן בבלוג של הסדנא בנושאים מעניינים שאתקל בהם.
