חוויות מיום המידע הפתוח הבין-לאומי
וושינגטון, 2014.
מאת: יותם מנור
“fly a.p.i. fly
on the wings of civic hacks
open data day”
– ODD Haiku (editable here)
לא מזמן מצאתי את עצמי בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות והמידע הפתוח, ארצות הברית של אמריקה. התמזל מזלי, ויום המידע הפתוח, האקתון בינלאומי לקידום מידע פתוח, התקיים במהלך אותו ביקור קצר. כדי לסבר את האוזן, מדובר בלא פחות מ- 161 אירועים שונים, בחמש יבשות. כמו רבים, גם אני לא ויתרתי על ההזדמנות לקחת חלק ביום החגיגי, כך שאת מרבית יום השבת ב-22.2 ביליתי בכנס המרתק שהתקיים בבירה, וושינגטון D.C..
אחד מהשיקולים שהכריעו לטובת האירוע ב-DC, לעומת שאר המוקדים שבחוף המזרחי, היה האופי המיוחד שלו. בעוד שהאירוע הניו-יורקי – המתחרה המוביל – התנהל בפורמט מקובל של האקתון, האירוע ב-DC ביקש לבטא את מלוא מרחב האפשרויות של “Open-Data”: גם פיתוח, אבל גם קידום חקיקה, סטנדרטיזציה ותקנון של חשיפת מידע לציבור הרחב, מחקר, ניתוח והנגשת מידע, וכן הלאה. כמו כן, הקרבה למרכז הכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בעולם בהחלט הייתה ניכרת, והרגשתי כמבקר ליום אחד באקו-סיסטם ייחודי שנמצא שם גם בשאר ימות השנה.
בסך הכול, הם מקדימים אותנו בכמה שנים מבחינת המגוון, היכולות, האתגרים וההישגים. שזה מצוין, כי יש ממי ללמוד.
תיקון העולם יחכה
הכנס התנהל במהלך ימי שבת-ראשון (לצערי הגעתי רק במהלך השבת) וכלל מספר סדנאות ובעיקר עשרות קבוצות משימה, שהכילו של בין שניים לשמונה משתתפים, והתארגנו באופן וולונטרי על מנת לקדם פתיחה, ניתוח והנגשה של מידע.
באופן מפתיע למדי, המטרות המוצהרות לא כללו אף הישג קונקרטי בתחום המידע הפתוח, ואפילו לא את הכרח השימוש בו. ג’וש טאוברר מ-GovTrack, מהמארגנים הבולטים של הכנס, הצהיר בנאום הפתיחה שבסוף שבוע אחד אנחנו לא עומדים לפתור שום בעיה בעולם, וגם לא מנסים. האווירה והמטרות עוצבו בהתאם, והדגש ניתן על העלאת המודעות לחשיבות של מידע פתוח, לחשיפה לקהלים חדשים, לקידום פרויקטים שהתחילו באירוע וימשיכו אחריו, ולמתן הזדמנות לשיתופי פעולה חדשים בין הגורמים השונים משלל הארגונים שהגיעו או ארגנו.
כלומר, לא “ההאקתון הסדנאי הרגיל שלך”, ואולי דווקא זו סיבה טובה להעיף מבט נוסף ולהבין מה בולט וראוי לציון.
יותר גיוון במשתתפים, בפרויקטים ובתחומי העיסוק
קודם כל, הדמוגרפיה שונה מאוד מזו שמאפיינת את ההאקתונים אצלנו. למשל, אחוז הנשים היה גבוה מאוד. לא יודע אם הן היו הרוב, אבל היה מספיק מהן כדי לגרום לי לתהות האם אכן כך המצב. כמו כן, אחוז גבוה מהנוכחים בכנס לא היו מפתחים: חלקים היו אנשי מיפוי, אנשי ממשל, עיתונאים, מעצבים, כלכלנים, סטטיסטיקאים, אנשי דאטה, ועוד. אמנם המתכנתים היו מיעוט מובחן ומשמעותי, אך הם היו חלק מהמכלול, ולא המכלול כולו.
גם תמהיל הפרויקטים היה מעניין ביותר, וניתן להתרשם מחלקם כאן. למשל, היו די הרבה פרויקטים גיאוגרפיים. היבט אחר, משמעותי יותר, היה הדגש הבין-לאומי. לצד פרויקטים בדגש מקומי, שעסקו בוושינגטון עצמה או בערים אחרות בארצות הברית, או פרוייקטים לאומיים, הייתה התעסקות ענפה בפיתוח בין לאומי: מעקב אחר חברות בין לאומיות, מדידה אפקטיבית יותר של השקעה במדינות מתפתחות, וכדומה. אני הצטרפתי לצוות חשיבה על שימוש באינדיקאטורים כלכליים כדי למדוד באופן אמין את האפקטיביות של ההשקעה הכלכלית בפיתוח באפגניסטן, כפי שזו מתבצעת כיום ובהיקפים רחבים (ללא מסקנות פורצות דרך נכון לכתיבת שורות אלו). לא מן הנמנע שלנוכחות של הבנק העולמי, שאירח את הכנס ואימץ לאחרונה אסטרטגיית מידע פתוח (אפשר להתרשם ממנה כאן), היה קשר לכך.
כי מציון תצא תורה?
המערכת האקולוגית (ה”אקו-סיסטם”) של המידע הפתוח בארצות הברית מפותחת בכמה סדרי גודל מזו שלנו, ונראה כי המדיניות של אובמה נושאת את פירותיה. קואליציית הארגונים שלקחו חלק בארגון האירוע מלמדת על כך: GovTrack, חברה עסקית קטנה המתקיימת מעיסוק במידע פתוח במשך כל השנה; הבנק העולמי, אחד המוסדות הכלכליים הבין לאומיים החשובים ביותר; עמותת Sunlight Foundation הפועלת לקידום ממשל פתוח ושקיפות; הסוכנות הממשלתית לפיתוח בינלאומי USAID – כל אלו לקחו חלק בארגון האירוע וחתומים על הצלחותיו והישגיו. כמו כן, נציגי הבית הלבן ו-Data.Gov נכחו בכנס והציעו לכל דורש את עזרתם ומומחיותם בגישה למידע הממשלתי הקיים.
חוץ מלקנא, ניתן גם לראות בכך מודל אפשרי עבורנו, או לפחות קריאת כיוון לקראת התפתחותה של הסדנא בעתיד. לאור ההבדלים שהתגלו בין ניו-יורק לדי-סי, לא יכולתי שלא לראות בכנס חזון אפשרי עבור הקהילה הירושלמית השואפת לנצל את הקרבה לגורמי ממשל ולגופים הרבים העוסקים במדיניות ציבורית בבירה.
לא רק ריבוי הגופים, אלא גם ריבוי תחומי ההתמקצעות שלהם בלט לעין. כל ארגון הביא עמו לכנס את יתרונו היחסי: פיתוח או ניתוח, מאבק לפתיחת המידע או דווקא ההסדרה של הנגשתו על ידי גוף ציבורי. זהו כמובן מצב רצוי בהתחשב באופי החיים הפוליטיים בוושינגטון, אך בארץ, כמדומני, עשוי המצב להיות שונה. בתרבות פוליטית של מדינה קטנה, של “כולם מכירים את כולם” ו”חבר מביא חבר” יש ערך גדול לריכוז של המאמץ על פני פיזורו בין עשרות ארגונים שונים כמו שקורה בוושינגטון. לכן, יתכן ועבורנו בסדנא, הדרך הנכונה היא דווקא להוביל את תחום המידע הפתוח בארץ על שלל גווניו. לשם כך, עלינו להתמקד לא רק בפיתוח אלא להתרחב לאזורי פעילות נוספים. בין אם נעשה זאת כחלק מהפעילות שלנו בתוך הסדנא, ובין אם באמצעות הרחבה והעמקה של שיתופי הפעולה עם ארגונים קיימים, ממשלתיים, עסקיים או אזרחיים; הוותק, הניסיון והמוטיבציה של הסדנא ומתנדביה יכולים להמשיך ולשמש ככוח מניע חזק לתנופה בתחום.
כמובן שיש לקחת בחשבון את ההשפעה של שיתופי הפעולה הללו, לטוב ולרע, על אופי הפרויקטים שיבחרו. ברור שהדגש שניתן לפעילות בין לאומית בכנס היה קשור במעורבותו של הבנק העולמי בארגון הכנס, וניתן למצוא קשר דומה בפרויקטים של הסדנא שמתארחים בגוגל, או בספריה הלאומית, או בכל מקום אחר בו נבחר להיות בעתיד.
ואם כבר נגענו בסוגיה הבין-לאומית, נסיים בכך. יכול להיות שבשבילנו זה עוד קצת מוקדם, בסדנא בכלל ובקהילה הירושלמית המתפתחת בפרט, אבל היה משהו מאוד מעורר השראה בעיסוק הבין-לאומי – ואם אנחנו רוצים לחלום את עצמנו קדימה, אפשר גם לחלום על זה. אולי בעוד כמה שנים, נוכל לספר בגאווה שגם בתחום המידע הפתוח, יש אמת בפסוק “כי מציון תצא תורה”.
יותם מנור הוא מתנדב מהקהילה הירושלמית של הסדנא לידע ציבורי, בוגר המחזור הראשון של תכנית -hackita וכיום מפתח כלי חדש בשם “כיכר המדינה” במסגרת -כנסת פתוחה.
חוץ מזה יותם הוא סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה, פעיל ב”זרעים של שלום” ובפואטרי סלאם ישראל, וכותב ב-כיכר אשוקה בנושאי יזמות חברתית.
